יהדות "פלורליסטית" לאשכנזים בלבד
הלומדים בארגונים להתחדשות יהודית הם אשכנזים ברובם, בבתי הספר המשותפים לדתיים וחילונים איש לא דורש 30% מכסה לספרדים - ו"השכונות הפלורליסטיות" בירושלים לא כוללות את פסגת זאב וגילה, שגם בהן חיים דתיים וחילונים, אבל בעיקר מזרחים ורוסים. אשכנזים, לפחות אל תקראו לעצמכם "פלורליסטים"
השיח המזרחי-אשכנזי בישראל נתפס לעתים כ"משחק סכום אפס": אם החלק של האחד יגדל, הוא יבוא, בהכרח, על חשבון החלק של האחר. זאת בניגוד לתפיסה הפלורליסטית המאמינה בריבוי, שואפת לתת ביטוי למירב הקולות הקיימים - ומאפשרת זרימה חופשית של דעות ועמדות בין החלקים השונים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
המייצג הבולט של תפיסת "סכום אפס" הוא השיח סביב תנועת ש"ס. מרן הרב עובדיה יוסף פָתח פֶתח לשחרור הציבור הספרדי מתלותו בציבור החרדי, בקריאתו "אנן לא כייפינן", שאפשר לתרגמה גם כ"אנו לא מוכפפים". ההמון החילוני שהתכנס בכיכר בערב הבחירות, זיכה את התנועה בקריאות קצובות: "רק לא ש"ס".
כולם אשכנזים, כולם משכילים
קשה למצוא מייצג בולט לתפיסה הפלורליסטית. שיח הפלורליזם היהודי בארץ עוסק ב"פלורליזם של דומים" -
הרבה מאותו דבר. כך בקהלים המשתתפים, וכך גם בשפה ובחומרים הנלמדים. מחקר שערך ד"ר גד יאיר עבור קרן אבי חי, העלה כי האוכלוסייה הלומדת בארגונים להתחדשות יהודית היא ברובה אשכנזית, משכילה ומבוגרת יחסית.
החומרים שעליהם מבוססים המפגשים כוללים שילוב של הגות אנשי העלייה השנייה, שירה עברית מודרנית, קטעים מן התלמוד ולעתים גם דברי רבנים, רובם ככולם אשכנזים. השפה המזרחית המסורתית מודרת מהם, בעיקר בשל חוסר ידע וחוסר נגישות למקורות. תחושת הבית נמנעת מאותם משתתפים המגלים פתאום שהיהדות, שאיתה הם מרגישים נינוחים מעצם הווייתם, "מדברת" אליהם בשפה שאותה אינם מכירים.
היעדרו של הקול המזרחי בשיח הפלורליזם היהודי, מצביע על צביעותו של שיח זה. פלורליזם יהודי בארץ נתפס, לעתים בטעות, כמסווה למה שפעם נהגו לכנות "הציבור הנאור". היינו, ציבור שמעוניין לשמר את זכויות היתר שלו דרך עולם ערכים חשוב.
לדוגמה, כשרוצים להקים בית ספר סלקטיבי פרטי במימון המדינה, וכך לקבל תקציב מוגדל והזדמנויות לגיוס משאבים - מקימים בית ספר פלורליסטי שמשלב דתיים וחילונים. לא צריך אפילו להתחייב על מכסה של 30% ספרדים, כמו אצל האשכנזים החרדים.
דוגמה נוספת היא המושג החדש "הציבור הפלורליסטי", שנולד בירושלים בשנים האחרונות. במסגרת החשש מהציבור החרדי הוגדרו בירושלים "שכונות פלורליסטיות", שבהן גרים חילונים ודתיים סרוגים. למרבה הפלא, נעלמו מהמפה שכונות הקצה של ירושלים, ובכללן שכונות ענק כפסגת זאב וגילה. גם בהן גרים חילונים ודתיים סרוגים, אך רובם מזרחים ורוסים.
יש דבר כזה, תרבות מזרחית יהודית
הדרה והיעדר אינם מתמצים בהכרה, בייצוג או בשותפות. אפשר להבין כמה נוח להיות חלק מ"פלורליזם של דומים". אפשר להבין גם את הצורך במציאת מנגנוני לגיטימציה לזכויות יתר. אנשים לא רוצים לחשוב על מה שיש להם, כעל דבר חסר. מה שמייאש הוא הוויתור של המרחב הפלורליסטי על חלקים נרחבים מכלל ישראל.
גם המרחב הפלורליסטי יוצא נפסד. המסורת היהודית העשירה והחיונית של היהודים הספרדים ויהודי ארצות האסלאם, אוצרת בתוכה מאגר גדול של יצירות הגות ותרבות, במיוחד בתחומי הפרשנות, ההלכה, מחשבת ישראל, השו"ת, המוסר, הפיוט והחיים הקהילתיים.
עוד מתנות שראוי לחלוק עם כלל החברה הישראלית הן המפגש הפתוח והפורה של מסורת זו עם המודרנה ועם החילון, מפגש המפורר את הדיכוטומיות שבין "דתיים" ל"חילונים", וקיומה של זהות יהודית מתונה ומכילה, שאינה כופה את ערכיה. יהדות שבמרכזה ערכים חברתיים.
על המשנה הקובעת ש"כל ישראל יש להם חלק" כותב מרן החיד"א: "כל אחד מישראל קיבל חלקו מסיני, וצריך שיטרח ויעסוק בתורה להוציא לאור חלקו, וזה לא אפשר על ידי אחר שהוא חלקו".
התמונה השלמה מורכבת מחלקים-חלקים. לכל אחד יש את החלק שלו, ורק הוא יכול להשלים את התמונה. על כל אחת ואחד מאיתנו מוטלת האחריות לצאת משיח של היעדר ואשמה, ולהביא את חלקו לתוך המרחב המשותף. פלורליזם אמיתי אינו "משחק סכום אפס". פלורליזם נותן ביטוי למירב הקולות הקיימים, שנאמר, "ה' חפץ למען צדקו - יגדיל תורה ויאדיר".
חלי טביבי ברקת היא מנהלת בית הלל ויו"ר "רשות הרבים" - הפורום הירושלמי לארגוני התחדשות יהודית. אלי ברקת הוא ראש בית המדרש "ממזרח שמש" למנהיגות יהודית חברתית, וסמנכ"ל "כל ישראל חברים". המאמר יופיע באסופת מאמרים בהוצאת הקרן החדשה לישראל, שתתפרסם בערב יום הכיפורים .
לפנייה לכתב/ת 
