לכתוב מחדש את "הניצחון של 1973"
"ילדי מצרים יודעים רק שניצחנו, אנשים עייפים משידורים חוזרים", מספר ל-ynet אחמד זאיד, שלא נולד בזמן "מלחמת אוקטובר". אז היום הוא מוביל תנועה שמנסה להזכיר, לחקור ולספר מחדש. אשרף מרואן? "ברור שהיה גיבור מצרי". צפו בסרטונים של קול הפייסבוק מקהיר
היסטוריה, כידוע, היא גם עניין של גיאוגרפיה. האירועים במצרים המטולטלת יקשו על ציון 40 שנה למלחמת יום כיפור, "מלחמת אוקטובר", שנחשבת בארץ הנילוס לניצחון מפואר של צבא מצרים, אבל דווקא בקרב הדור הצעיר שעוד לא נולד ב-1973 יש מי שמבקש להנחיל את זיכרון הימים ההם. "אנחנו רוצים לתקן את מושגי המלחמה ולהפיץ את מעשי הגבורה שלא היו בנמצא עבור הקורא המצרי והערבי", אומר ל-ynet בראיון מקהיר אחמד זאיד, מייסד "קבוצת ההיסטוריונים של 1973".
יחד עם חבריו, זאיד (39), מנהל מסחרי בחברה אמריקנית, מספק ברשת ובפעילויות שטח תיעודים מצולמים וכתובים, תמונות וסיפורים על המלחמה מהזווית המצרית. בראיון הוא מתאר כיצד החברה הצעירה בארצו רואה את אוקטובר ההוא, ומציע תובנות וביקורת על אופן הצגת המידע בישראל, כמובן, אבל גם בתקשורת המצרית הממסדית.
צילומים מתוך עמוד הפייסבוק של הקבוצה:
"נולדתי שנתיים אחרי המלחמה, אבל אבי נטל בה חלק בכוחות הצנחנים בתקרית ה'פרצה' (הכוונה למבצע 'אבירי לב' של צה"ל לצליחת התעלה - ר"ק)", מספר זאיד. "הוא היה מאלה שבלמו את כוחותיו של הגנרל שרון מול איסמעיליה. הוא היה מספר לי רבות על אותם אירועים ומביא אותי לסיני פעמים רבות כדי שאראה בעיניי את זירת המערכה.
לדעתי הצנועה מצרים ניצחה בעצמה במלחמה בצל הרפיון של ברית המועצות. היא ניצחה את ישראל וארצות הברית והדו"ח של ועדת אגרנט והמסמכים שמשרד החוץ האמריקני פרסם בנושא מוכיחים זאת".
אבל כיום, הוא אומר, הילדים במצרים לא מודעים להיסטוריה. "התלמידים בבתי הספר לא יודעים דבר חוץ מזה שהמלחמה הייתה ב-6 באוקטובר ושמצרים ניצחה. התקשורת המצרית לא נותנת למלחמת אוקטובר, מלחמת ההתשה ותבוסת יוני (1967) את זכותן להיחקר ולגרום לעם להיות מודעים אליהן". אז זאיד וחבריו נכנסים לתמונה.
המצב במצרים כעת לא הכי נוח לארגון פעילויות מראש, "אבל אנחנו מנסים לארגן כמה כנסים צבאיים שבהם נפגיש בין גיבורי המלחמה לבין הצעירים. בנוסף אנחנו מנסים לסיים את הסרט השני שלנו, 'גדוד 418', שהוא גדוד ההגנה האווירית המצרי בפורט סעיד שיירט 17 מטוסים ישראליים במהלך שישה ימים של לחימה, ואנחנו עובדים על שורה של סרטים שמתעדים את תולדות כוחות הקומנדו" (הפרומו לסרט - בסרטון למעלה).
חושבים שמובארק המריא לבד
העובדות ההיסטוריות, סבור זאיד, מוטות ו"מזויפות" לטובת מטרות פוליטיות, חברתיות או היסטוריות לטווח הקצר, בשני הצדדים. אבל רוב הדוגמאות שלו נוגעות לישראל. "לפי האתר הרשמי של חיל האוויר הישראלי, לא נמצא ברשימת האירועים שום קרב אווירי ב-14 באוקטובר 1973 למרות שהעיתונים הישראליים בזמן המלחמה פרסמו ידיעות על אותו קרב". הוא בטוח ש"ישראל הפסידה במהלך אותו קרב 20 מטוסים ולכן האירוע הזה נמחק".
למצרי שמנסה להנחיל את מורשת הקרב יש עוד שלל דוגמאות על אירועים שזכו ל"התעלמות וטשטוש" בישראל, כהגדרתו. "טון הדיבור בישראל על המלחמה הפך מכך שמדובר בשוויון - מתוך הנחה שסוריה הובסה - לניצחון ישראלי. הדורות הצעירים חונכו שאת המדינה הישראלית לא ניתן להביס וזה מה שלא קרה ב-1973. זו הגזמה במישור התקשורתי וההיסטורי מצד ישראל ולא היה מנוס מתגובה מצרית, אפילו אם היא הייתה מאוחרת".
המרגל וזעירא
פרשה מסעירה וטרייה יחסית, מהעשור האחרון, היא תעלומת אשרף מרואן. חתנו של נאצר שנפל אל מותו באופן מסתורי בלונדון ב-2007 מסר מידע רב ובעל ערך לישראל, אבל גם אצלנו יש רבים שבטוחים שהיה למעשה סוכן כפול. "זה ברור כשמש", אומר זאיד. "מרואן היה אחד מהאנשים הפיקחים שהמודיעין המצרי ניצל אותם במשך שנים כדי להטעות את המוסד. בפגישה עם ראש המוסד ב-5 באוקטובר הוא הטעה אותו לגבי שעת פרוץ המלחמה, עד כדי כך שמפקד פיקוד הדרום בסיני גורודיש הורה לטנקים שלו לא לנוע לפני 17:00, מכיוון שהם לא הבחינו בארטילריה המצרית. זה מה שהפך את התקיפה ב-14:00 למפתיעה ומכרעת".
לדבריו, "האנשים במצרים יודעים את האמת האחת והיחידה - אם הוא היה מרגל, מובארק לא היה נפגש עמו ולא היה עורך לו הלוויה צבאית מעוררת כבוד שבראשה עמד ראש המודיעין. האנשים יודעים שהוא גיבור". זאיד מספר שהוא אף אוסף כעת חומרים לספר בנושא, עם טענות לקונספירציה שקושרות אפילו את ראש אמ"ן אלי זעירא לסיוע למצרים. הבסיס: דמיון שמצא בין סדרה מצרית על מרגל מפורסם לבין זיכרונותיו של זעירא.
בהשוואה לעבר, איך הציבור רואה את המלחמה? יש הבדל בין הפלגים?
"המלחמה היא ניצחון מצרי טהור, אבל העניין יורד כל שנה כי התקשורת מציגה את אותם החומרים. הקבוצה שלנו נלחמת בזה ומנסה להביא דברים חדשים, ולא רק בחודש אוקטובר. לגבי גורמים פוליטיים, הם אינם יכולים לגעת במלחמה ותולדותיה מכיוון שהעם המצרי רואה אותה כדבר קדוש שאף אחד לא יכול לפגוע בו".
לשאלה על האפשרות להתלקחות מחודשת של לחימה בין ישראל למצרים, זאיד משיב בגישה ממלכתית יחסית. "המלחמה בין כל שתי מדינות באה בחשבון בכל זמן כתוצאה משאיפות פוליטיות או כלכליות. אבל לעם המצרי אין רצון במלחמה חדשה עם ישראל או עם כל מדינה אחרת.
העם המצרי הוא עם שנוטה תמיד לשלום, ואם היו משנים את הסכם קמפ דיוויד באופן שיאפשר לצבא המצרי למגר את הטרור בסיני, אף אחד לא היה קורא לבטל את ההסכם. עם זאת, העם המצרי כולו נכון להילחם עד הרגע האחרון של חייו ברגע שאדמתו נמצאת בסכנה".
ישראל עדיין נחשבת לאויב של העולם הערבי והמוסלמי, הוא מדגיש, "כל עוד מסגד אל-אקצה שרוי תחת הכיבוש שלכם, אבל אם ממשלות ישראל היו מקבלות את עקרון השלום הצודק מזמן (מתכוון להחזרת השטחים והזכויות המלאות לפלסטינים - ר"ק), ישראל הייתה ידידה של כל מדינות ערב. הערבי קל לו למחול, לשכוח ולהסתכל קדימה כל עוד הוא קיבל את זכותו הטבעית. אולם כל עוד הוא חש בקיפוח ודיכוי הוא ימשיך להילחם למען זכותו הלגיטימית לחיים רגילים על אדמתו".
לפנייה לכתב/ת 
