איך שגלגל מסתובב: תעשיית מיחזור הצמיגים
זוכרים את הצמיג שהתפנצ'ר לכם בדרך לחיפה? יכול להיות שהיום הוא מבודד רעשים במגדל יוקרתי או משמש כמשטח בגן השעשועים שבו הילד שלכם משחק. הצצה לאחת מתעשיות המיחזור הכי מפתיעות
50 אלף טון צמיגים, שהם 3 מיליון פריטים, זורק הצרכן הישראלי כל שנה. עד לפני כמה שנים הם היו אחד המטרדים הבולטים באתרי הפסולת - הן מבחינת נפח והן מבחינת המטרד הסביבתי שיצר החומר הבלתי מתכלה. אבל ב-2007 משהו השתנה. החוק לסילוק ולמיחזור צמיגים קבע כי 85 אחוז מהצמיגים ימוחזרו, ומאז אנחנו רואים הרבה יותר גומי בסביבה.
עוד כתבות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות :
התחממות כדוה"א: העולם מחכה לקטסטרופה
בלי שקיות פלסטיק עוד נבכה על חלב שנשפך / דעה
כמו בכיפור: יום ללא מכוניות ברחבי העולם
מטנזניה לישראל: כך מגדלים פולי קפה. צפו
תמצ (תעשיות מיחזור צמיגים) וטיירק, שתי החברות שממחזרות צמיגים בישראל, הופכות את מה שהיו פעם הגלגלים במכונית שלכם לאבקת גומי - ומוכרות אותה לחברות שונות שעושות בה כרצונן. "בכל צמיג יש כ-65% גומי, 20% של כל מיני סוגי ברזלים ועוד 15% טקסטיל", מסביר מנכ"ל תמצ, שחר קורטוב, "המכונות מפרידות את החומרים למיחזור ואת הגומי גורסים בהתאם לייעוד שלהם".
"המכונה הראשונה במפעל קולטת כל צמיג וחותכת אותו לחתיכות של חמש על חמש", מסביר קורטוב, "לאחר מכן, החומר נכנס לקו הייצור המרכזי במפעל. כאן, המכונה חותכת את החומר לפי דרישת הלקוח ומפרידה את הברזל והטקסטיל לאורך כל השלבים. בסוף התהליך מקבלים גומי מופרד בגדלים שונים, ברזל נקי וטקסטיל נקי".
"החקיקה הסביבתית אומרת שהיצרן אחראי לטיפול בפסולת", הוא מספר, "הלקוחות שלנו הם יבואני צמיגים שמעבירים לנו רשימות של פנצ'ריות שמספקות להם צמיגים. משאיות שלנו אוספות אותן באופן סדיר. עלות המיחזור לכל צמיג היא זניחה ואני מעריך אותה ב-3-4 שקלים. אני לא יודע אם היא מתגלגלת לפתחו של הצרכן". לדברי קורטוב, במפעל המיחזור שנמצא בבאר שבע עובדים 30 עובדים בשלוש משמרות. את הסכום שהושקע, 30 מיליון שקלים, הוא מצפה להחזיר תוך כמה שנים.
הלקוחות של שתי חברות המיחזור הם רבים ומגוונים. חלק גדול מהם מגיע מהתעשייה לייצור משטחי גומי בגינות משחקים. התחום הזה פורח בתקופה האחרונה, ובתמצ מסבירים כי העלייה בביקוש באה בעקבות חקיקה אשר מחייבת הנגשת גינות משחקים לנכים וקובעת כי בגינת משחקים שמעל 150 מ"ר תתאפשר כניסת כסאות גלגלים (החלופות - חול או שומשום - מקשות על תנועת כיסא גלגלים).
אבל הענף שמפיק כנראה את המירב ממיחזור הצמיגים הוא ענף הבנייה. בנוסף לאבקת הגומי, מייצרת טיירק גם אריחים למדרכות, אריחים לבעלי חיים ומוצרי בטיחות במרחב הציבורי. בכבישים נעשה שימוש בחומר הממוחזר לצורך השבחת איכותו של הכביש. כך לדוגמא, משתמשת חברת סילקה דימונה בחומר הממוחזר כשהיא מוסיפה לתערובת האספלט את הגומי. כך רמת הרעש של הכביש נמוכה יותר ואחיזת כלי הרכב טובה יותר.
בתחום הבנייה הפרטית עדיין אין שימוש נרחב בגומי הממוחזר. חברת הבנייה תרמוקיר, שנחשבת לחלוצה בתחום, פיתחה מוצר ייחודי מאותו גומי ממוחזר - טיח בידוד בין קומות, כלומר פתרון שמאפשר לכם לא לשמוע את הצעקות של השכנים מלמעלה או מלמטה. החומר נחשב ליקר יותר לעומת חומרי פלסטיק אחרים בשוק, אבל לדברי המנכ"ל אלי כהן, "אין מה להשוות. הלקוחות שלנו הם בעיקר קבלנים של מגדלים חדשים, אבל אפשר להשתמש במוצר גם מתחת לריצוף בדירה קיימת".
היעד הבא - מיחזור תרופות?
כהן, שמייצר גם מוצרים ממוחזרים נוספים כמו טיח אקוסטי מזכוכית, מספר כי עבורו מדובר
באידאולוגיה: "אני חושב שהמדינה צריכה לעודד יצרנים וצרכנים להשתמש במוצרים ממוחזרים, אבל בינתיים יש רק שני מפעלים למיחזור צמיגים ואני מקווה שהם ישרדו". הוא עצמו רצה למחזר גומי עוד לפני שעבר חוק הצמיגים, אך הביורוקרטיה הקשתה עליו. "כעת", הוא אומר, "כל תהליך הייצור במפעל לא פולט זבל. לשם השוואה, לפני עשר שנים כל שבוע היו מתפנות חמש מכולות. בסופו של דבר זה גם חוסך בעלויות".
ענף הבנייה בכללותו משתמש גם לא מעט בחומרי מילוי, ולעיתים ההרכב של אותו החומר פחות חשוב. לדוגמא, לא פעם משתמשים בהריסות של מבנים כדי להקים מצע לכבישים. לדברי כהן, הפרויקט הבא שלו הוא שימוש בתרופות שפג תוקפן. "קראתי בעיתון שהתרופות הישנות מחלחלות למי תהום ומזהמות אותן. פניתי למשרד הבריאות עם רעיון להשתמש בחומרים ממחוזרים מתרופות לענף הבנייה, אך פסלו את זה מיידית. זאת, למרות שיש לזה פוטנציאל להיות חומר מילוי איכותי לכבישים ולבנייה. ישראל, לצערי, נמצאת הרחק מגרמניה בכל נושא המחזור. שם יש חברות שממחזרות כל דבר וענף הבנייה חוגג מזה".
לפנייה לכתב/ת 
