"הכפר": להדיח את אבא בסבבה
משימות, הדחות ותנאים לא תנאים - נשמע מוכר? תוכנית הריאליטי החדשה "הכפר" היא מעין "הישרדות" לעניים, ובמקום שבטים קיבלנו משפחות. המנחה בוקי נאה הוא בחירה מצוינת וגם המתמודדים נראים מבטיחים, אבל ריאליטי טוב הוא לא רק צעקות וריבים
בשורות טובות לערוץ 10: על פניו יש להם "הישרדות" חדשה. אמנם הרבה יותר זולה והרבה פחות זוהרת, אבל הנה, "הישרדות", גם אם לעניים. חמש משפחות במקום שני שבטים, פארק תמנע במקום איי שקר כלשהו ובוקי נאה במקום ג'ף פרובסט, אבל באין רוגטקה גם שברייה יורה. בין אם זאת היתה הכוונה מלכתחילה ובין אם בערוץ התקשו להשלים עם היעדרה של פצצת הרייטינג שלהם וכיוונו לתחליפים, "הכפר" כאן כדי לנסות למלא את החלל העצום שהשאירה אחריה "הישרדות VIP", זה ש"אקסטרים מייקאובר" ו"הרווק" של דודו אהרון כשלו מלמלא.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
סוכני .S.H.I.E.L.D: יש חיים אחרי הנוקמים
באופן טבעי על המשימה הופקדה "אבוט המאירי", חברת ההפקה של "הישרדות" הישראלית, שמיקמה משפחות ישראליות בתנאים לא תנאים במדבר, נתנה להם לבצע משימות (שבוקי נאה מזניק ב"היידה!" עליז, סוג של "צאו לדרך!" כנראה), וכינסה אותם ל"אסיפת הכפר" שבה כל חברי המשפחות מצביעים על איזו משפחה תיאלץ להיפרד מבשר מבשרה, ואז קובעים איזה נתח ספציפי מהגוף הזה יודח. אפילו הירח תמיד מלא מעל "הכפר". את השפה הזאת אנחנו כבר מדברים, נשאר רק להתעכב על התוכן.
יש ל"כפר" לא מעט פוטנציאל. מערכת היחסים עם המשפחה שלנו היא ביי פאר המורכבת והטעונה ביותר שננהל אי פעם. סדרות ריאליטי כמו "משפחה חורגת" ו"סופר נני" כבר נכנסו לקישקע של משפחות, אבל "הכפר" מעמידה בפעם הראשונה משפחות שלמות במסגרת תחרותית ובתנאי קיצון. הדבר הכי קרוב לזה היה כשקרובי משפחה התחרו ב"מירוץ למיליון". השריטות הכי עמוקות שלנו קשורות תמיד להורים. תוסיפו לזה את כל האקסיומות שמגיעות בחבילה הזו שנקראת משפחה, כמו "המשפחה זה הכי חשוב", "אני אעשה הכל בשביל המשפחה שלי", ותקבלו ערימת מטענים רגשיים שאפשר לשקול אותה בזהב.
כמו שזה נראה, על סמך שני פרקים וקצת, בשביל הקסם הבא ערוץ 10 יצטרכו יותר ממה שהם לכדו עד כה. אולי מוקדם לקבוע, אבל עושה רושם שהעריכה נוטה לסווג כטלוויזיה טובה אינטרקציות מסוג צעקות, ריבים והשמצות, ופחות דקויות של מערכות יחסים או אפילו אסטרטגיה.
הריאליטי – לפחות זה הישראלי – עומד כרגע בצומת דרכים. הדרך הארוכה מאוד שעברנו איתו חרשה תלם עמוק של מובן מאליו, וכל גוף שעומד לפני הפקה של סדרה כזו צריך לבחור אם הוא מתכוון ללכת בתלם המוכר והבטוח – והמשעמם – המוכר לנו של לחיצה רוטינית על הבלוטה או הידרדרות לפאתוס ולבדיחות "איך ניקיתי את החרא של חיות המשק" קלושות, או שהוא בוחר במודע להמציא משהו חדש.
דווקא הבחירה בבוקי נאה, שאולי נבעה משאריות החוזה שלו מ"הישרדות", היא בחירה מצוינת שיכולה לסמן נתיב חדש ל"כפר". בוקי הולם מאוד את הקונספט ה"ציוני חינוכי" של הפרחת הנגב בישוב חדש, הוא נכנס לגמרי לתפקיד ובסגנון ההנחיה שלו יש תמיד ניצוץ של אירוניה, של מישהו שמביט על כל המשחק מהצד. גם ליהוק המשפחות הוא לא רע. יחסי הכוחות בתוך כל אחת מהן מבטיחים שהתפקידים לא תמיד מוגדרים, ויכול להיות שדווקא משם תבוא הגאולה.
בואו נרגיע
ואיך אפשר בלי הסוגייה שהציתה בימים האחרונים לא מעט עניין סביב הפורמט וכנראה גם את יחסי הציבור שלו על הדרך: ההשתתפות של דודי דיגמי, גבר בן 32 שכשהיה בן 19, קיים יחסי מין עם בת 13 (אם היא הסכימה או לא זה לא משנה – החוק לא מייחס חשיבות או משמעות להסכמה של קטינה), הורשע בבית משפט, ביצע את עבודות השירות שנגזרו עליו והמשיך הלאה, מה שנקרא בלעז "שוקם". גוגל יודע לספר שחוץ מהמקרה ההוא דיגמי הוא גם בנאדם חם מזג (גם ב"כפר" זה בא לידי ביטוי), ולא מעט אנשים התעצבנו על שאדם כזה נהנה מהזכות הגדולה להשתתף בפסגת השאיפות האנושית - תוכנית ריאליטי, ומקבל זמן מסך וחשיפה.
בתור התחלה בואו נרגיע. לא כל הופעה בריאליטי היא פרס, ולא כל חשיפה הופכת אדם לסלב. התפיסה שלפיה אנחנו, הצופים, שועטים כעדר מסומם וחסר יכולת אבחנה, עדת מטומטמים שמעריצה כל מי שפעם הופיע בטלוויזיה, היא די מעליבה. כבר היו לא מעט דמויות ריאליטי שההשתתפות הציגה אותם באור שלילי (או אם תרצו – חשפה את האני האמיתי שלהם) ועשתה להם נזק. במובן מסוים, בריאליטי אנחנו מקבלים הזדמנות להכיר בנאדם היכרות הרבה פחות שטחית מאשר באמצעות כותרות עיתונים ופסקי דין, ולגבש עליו דעה בעצמנו.
זה אלף. ובית – בואו לא נהיה צבועים. אנשים המוגדרים כעברייני מין שהם כבר מפורסמים חזרו לחיים הציבוריים. מה שקרה לדיגמי קרה לפני 13 שנה, הוא עבר דרך מערכת המשפט, וביצע את העונש שנפסק לו. אנחנו יודעים מי הוא. הרעיון שלריאליטי אמורים ללהק רק אנשים נטולי רבב שמהווים דוגמה ומופת, הוא רעיון דוגמטי, כוחני, מעקר את המורכבות שלנו כבני אדם, ובעיקר, כאמור, מעליב את כושר השיפוט שלנו כצופים. תנו לנו קצת קרדיט, שלא נעלה חס וחלילה חום, והיידה.