ממרן עד "מרן": הפוסק האמיץ של הדור
הוא התיר עגונות, הכיר בגיורי צה"ל, חולל מהפך בקביעת יהדותם של בני העדה האתיופית, ואף בגישה ההלכתית למשא ומתן על חלקים מארץ ישראל. "אני אהיה רב של בית הלל", הצהיר בהכתרתו לרב ראשי - ודבק בה לאורך כל הקריירה. הרב עובדיה יוסף המנוח נחשב לגדול פוסקי ההלכה בדורנו
הרב עובדיה יוסף שהלך לעולמו היום (ב') בצהריים, מוכר לציבור הישראלי בהקשרים הפוליטים והציבוריים שלו, אך לדורות ייזכר כ"מרן" בזכות דרכו ההלכתית המהפכנית, שהשאירה חותם של ממש בעולם ההלכה. אף שנצמד לרבי יוסף קארו, מחבר הספר "שולחן ערוך", ולפסיקותיו - נודע הרב עובדיה יוסף בעיקר בזכות תפיסת העולם ההלכתית שלו, לפיה "כוח דהיתרא עדיף": כדי להקל על האדם הפרטי ועל הציבור, יש לנקוט במדינית הלכתית מקלה כמעט בכל סוגייה.
נפרדים מהרב עובדיה יוסף:
- הרב עובדיה יוסף הלך לעולמו
- נתניהו: "אבידה גדולה, הרב היה יחיד בדורו"
- דרעי פרץ בבכי: אבא נפטר, מי ינהיג אותנו?
נפרדים ממרן: "גדול הדור, ענק בתורה"
עובדיה (עבדאללה) יוסף הוכר כבר בצעירותו כעילוי בתורה, ובגיל 12 החל את לימודיו בישיבה הספרדית היוקרתית "פורת יוסף" שבירושלים. שש שנים בלבד לאחר מכן כבר פרסם חיבור הלכתי ראשון מפרי עטו, ושנתיים מאוחר יותר, כשהוא בן 20, הוסמך לרבנות.
בחייו חיבר עשרות פרסומים תורניים ולמעלה מ-50 ספרים, בעיקר ספרי הלכה, ביניהם סדרת ספרי השו"ת (שאלות ותשובות) "יביע אומר" ו"יחווה דעת".. בהיותו בן שלושים בלבד, עוד בטרם שימש בתפקיד רשמי, כתב פסק הלכה מהפכני לזמנו, המתיר ייבום אישה על פני חליצה (במקרה שבו הבעל נפטר ולא השאיר אחריו צאצאים), וזאת בניגוד לדעתה הרשמית של הרבנות הראשית באותם הימים.
אחד הביטויים המשמעותיים לתפיסתו ההלכתית המקלה של הרב עובדיה יוסף, ניכרה לפני ארבעים שנה, במעמד ההכתרה שלו כראשון לציון, אז הכריז כי הוא רואה עצמו כשייך ל"בית הלל", ולכן מגמתו היא "כוח דהיתרא עדיף". בהתאם לכך, אחת הסוגיות המרכזיות שבהן סלל הרב יוסף דרך לפוסקים אחרים כדי להקל על הציבור, היא בהתרת העגונות של מלחמת יום כיפור.
הוא היה אז רב ראשי "טרי" יחסית, שהפך כל אבן הלכתית תוך הכרה בפרמטרים חוץ-הלכתיים שלא היו מקובלים בעולם הפסיקה, וקבע כי קרוב לאלף נשים שבעליהן לא שבו משדה הקרב, אך גופותיהם לא אותרו או זוהו, נחשבות לאלמנות ומותרות להינשא לאחרים. עד היום, שנים רבות לאחר מכן, נסמכים פוסקי הלכה רבים על התקדימים שקבע, והם הבסיס לפסקי דין דומים על ידי רבנים ודיינים בארץ ובעולם.
"ההלכה לא פוחדת משום אדם"
סוגיה נוספת המזוהה עם דרכו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, והשפיעה באמצעות ש"ס אף על דרכה המדינית של הממשלה - היא הקביעה כי מותר למסור שטחים מארץ ישראל תמורת "שלום אמת", משום פיקוח נפש. מדובר בפסק הלכה מהפכני, שנתן גושפנקא דתית לממשלה לנהל משא ומתן מדיני על בסיס ההסכמה להחזרת שטחים, וכן גושפנקא למפלגת ש"ס להיות חברה בממשלות אלו, כולל ממשלות שמאל. עד להכרעת הרב יוסף, הייתה מצוות יישוב הארץ בעלת עדיפות עליונה, אך הוא סבר כי ככל המצוות, היא משנית לפיקוח נפש.
מורו ורבו ההלכתי של מי שזכה לכינוי "מרן", היה "המרן" המקורי, מחבר השולחן ערוך, הרב יוסף קארו. הרב עובדיה הציב את פסקיו על פני פסיקותיהם של רבני המזרח, ובמיוחד העדיף אותם על פני פסיקות רבני אשכנז. הוא לא היסס למתוח ביקורת נוקבת על מנהגים הנוגדים את גישתו של מחבר השולחן ערוך, ויצא נגד פסיקותיו של "הבן איש חי", מגדולי רבני עיראק. כמו גם מנהגי עדות תימן וצפון-אפריקה.
"מרן" לא הסס להיכנס לעימות ישיר אל מול הרבנים האשכנזיים לאורך השנים, בעודו גורס כי כל יושבי ארץ ישראל, בכללם האשכנזים, מחוייבים לנהוג על פי "הנוהג המקומי" - כלומר, על פי פסקיו של מרן רבי יוסף קארו. הוא שאף להוביל למצב שבו כל עם ישראל ינהג לפי קודקס הלכתי זהה.
באחת מדרשותיו ציין הרב את הדברים הבאים, בתגובה לביקורת על גישתו: "אני אוהב את כל העדות באופן שווה... למשל, העדות של הבבלים נכשלים בדבר אחד, כשעושים הדלקת הנרות בערב שבת, קודם מדליקים את הנרות ואחר כך מברכים... ואני אמרתי שהבבלים עושים בזה שלא כהוגן. אז אני שונא בבלים? אני בבלי בעצמי. הלכה זה הלכה. ההלכה לא פוחדת משום אדם".
הכשיר גיורים, הכיר בפלאשים ובקראים
גם בסוגיות הנוגעות לקביעת יהדות, בלט הרב יוסף בפסיקות פורצות דרך, כאשר הכריע עוד בשנות ה-70 כי הפלאשים (לא הפלאשמורה), צאצאי העדה האתיופית שהייתה מחלוקת סביב יהדותם, הם יהודים לכל דבר ועניין, מה שסייע להסדרת מעמדם בעיקר לעניין חוק השבות שני עשורים לאחר מכן. הכרעתו כי הם יהודים אפשרה את עלייתם ארצה (הגם שעדיין נדרשו לעבור גיור "לחומרא", מחמת הספק - הליך גיור קל, יחסית, מהגיור הרגיל). הרב אף התיר נישואים בין יהודים לבני העדה הקראית בארץ, בכפוף לתנאים הלכתיים.
הפסיקה המפורסמת ביותר שלו מן השנים האחרונות, היא סביב תוקפם של גיורי צה"ל. לקונה משפטית גרמה לכך כי חיילים שהתגיירו לבתי הדין הצבאיים במהלך שירותם בצה"ל, לא הוכרו כיהודים הן על ידי משרד הפנים והן על ידי הרבנות הראשית דאז, שבראשה עמדו הרב יונה מצגר והרב שלמה עמאר.
השניים נמנעו מהכרעה בסוגיה הרת הגורל, הן מפני שהרגישו שהאחריות כבדה עליהם, והן בשל העובדה שהעניין היה שנוי במחלוקת קשה בין הציבור החרדי, לציבור הדתי-לאומי והחילוני. לבסוף הקימה הרבנות הראשית ועדת רבנים שתדון בנושא, והם שהניחו את הסוגיה לפתחו של הרב עובדיה יוסף, שהכריע גם בנושא זה - בהתאם לאותה תפיסת עולם מקילה - כי החיילים נחשבים ליהודים, למרות שספג לחצים מצד הפלג החרדי-האשכנזי נגד ההחלטה, שאף הובילו למסע התבטאויות קשות נגד הרב.
כתובת לכל אדם במצוקה הלכתית
גם בענייני כשרות בלט הרב יוסף כמי שנוקט גישה מקלה, למשל כאשר התעקש לסמוך על היתר המכירה בשנות השמיטה, בניגוד לדעתם של החרדים האשכנזים, ואף תוך התנגשות אתם, וכן הוא אחד ממעצביה של הכשרות הממלכתית כמקלה ולא כמחמירה, אף שכשרות "הבית יוסף" המזוהה עם פסיקתו, החמירה בכך.
ולמרות שבציבור התפרסם ברבים בעיקר בגלל פסיקותיו הציבוריות והלאומיות, הרב ד"ר בני לאו, שכתב את עבודת הדוקטורט שלו על דרכו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף - אומר כי הפסיקה האישית והפרטי,- בעיקר בענייני מעמד איש,- הייתה מהפכנית עוד יותר, עד ש"לא היה פוסק אחד או אדם במצוקה הלכתית בכל העולם כולו שלא פנה אליו בבקשה לקבל מענה הלכתי", כדבריו.
"הלב שלו היה מעבר לכל פוליטיקה", אומר הרב בני לאו ל-ynet. "הוא אהב את עם ישראל על כל פלגיו וזרמיו, וכשהיה שומע על אסונות ופיגועים היה לבו נשבר".
הרב לאו מספר כי היה עד בעצמו לרגע שבו הרב יוסף "הסיר עננת ממזרות" מעל משפחה גדולה מאוד עם ילדים ונכדים, שבה האם טעתה לחשוב כי בעלה מת, נישאה לאחר והקימה עמו משפחה גדולה, והרב יוסף הפקיע למפרע את קידושיה הראשונים, כשהוא מגלה אומץ הלכתי רב, ובכך למעשה הציל את המשפחה כולה מכתם ממזרות.
ייצר תפיסה הלכתית יש מאין
גם במלחמת יום כיפור, מספר הרב לאו, הוא זיהה חללים לפי ממצאים שאיש לפניו לא שיער להשתמש בהם, ועשה
עבודה נמלים -אך גם עבודת אדריכלות (תוך שהוא מייצר תפיסת הלכה יש מאין, על פי אינספור מקורות הלכתיים). "רבים טועים לחשוב שהרב עובדיה היה מדען גדול, אך חסר יכולת יצירה, וזוהי טעות גדולה", כך הרב לאו.
"בתוך עולם ההלכה יש פוטנציאל גלום לצירת תנועה וחידושים, והפוסקים המצטיינים ביותר והבולטים ביותר, הם אלה שהשתמשו בכוח דהיתרא באומץ. זה מה שעשה את ההבדל בין פוסק מקומי שמשפיע רק על מקומו ועל זמנו, לבין פוסק שמשפיע על ההיסטוריה של ההלכה. הרב עובדיה הוא הדמות הזו בדורנו, כשהרגיש הוא בן בית בתוך עולם ההלכה, והוא מסוגל לשחות בים הגדול הזה ולפעול בו, תוך שהוא מחדש בו חידושים".
והחידושים רבים: "מרן" התיר לשמוע שירת אישה שלא בפניה, ונודע בעצמו כאוהד גדול של אום כולתום; התיר לימוד של ילדים קטנים בכיתות מעורבות; התיר לאישה נשואה לחשוף חלק משיער ראשה, התיר טבילה לנשים במקווה עם ציפורניים "בנויות" (מה שנחשב עד אז כ"חציצה" שפוגמת את הטבילה) - ובניגוד למחמירים מעדות אשכנז, אף התיר לנשים יציאה לרשות הרבים ללא גרביים.
לפנייה לכתב/ת 
