מקורבים לשלטון? כך יתפרו לכם מכרז
גופים ממשלתיים מפרסמים לעיתים מכרזים שמטרתם להשיג את המחיר הטוב ביותר עבור מוצר או שירות. אך אם תקראו את האותיות הקטנות תיחשפו לעובדה שכנראה מי שפרסם את המכרז רוצה בזכייתו של מישהו ספיציפי מאוד. איך זה עובד? טור ראשון בסדרת כתבות חדשה
לפני שבועות מספר פרסם גוף ממשלתי מסויים מכרז לביצוע של עבודות קבלניות. לא משהו גדול. לא מכרז רחב היקף בכמויות או בביצוע. אבל דווקא בגלל זה בלטה בעיני "תפירתו" העלובה והרשלנית שכוונה כנראה לזוכה מאוד מאוד ספציפי, בבחינת פרט המעיד על הכלל.
תיבדק הריכוזיות בהצעות למכרזי המדינה
תביעה: עובד מדינה חשף שחיתות - ופוטר
מדד השחיתות: בישראל לא מאמינים לנבחרים
כמה עובדות בסיסיות: את הכסף שהשלטון גובה מאיתנו, ממני וממך, הוא מוציא בשלוש דרכים. האחת, תשלום משכורות וקיצבאות. השנייה, מתן תמיכות לגופים חיצוניים בגין פעולות כאלה ואחרות. השלישית, והיא ההוצאה הגדולה מכולן, על ידי רכישת שירותים ומוצרים שרובם נעשים (או לפחות אמורים להיעשות) בדרך של מכרז.
על פני הדברים, מכרז היא הדרך השקופה, ההגונה והיעילה לרכישת שירותים ומוצרים. כל אחד ואחת יכולים, לכאורה, להתחרות. המציע בוחר לו את ההצעה הטובה ביותר (על פי רוב - הזולה ביותר) וכך יוצא כל הציבור נשכר. קופת המדינה, המתממנת מכיסינו, מוציאה פחות כסף ואנחנו, האזרחים, יכולים לקבל שירות או מוצר טובים יותר במחיר זול יותר.
כיצד "תופרים" מכרז למקורב?
לפי הוראות החשב הכללי של מדינת ישראל, יש להמתין לפחות שלושה שבועות בין יום פרסום המכרז לבין המועד להגשת הצעות אליו. פרק זמן זה נועד, כביכול, לאפשר למציעים לבדוק את תנאי המכרז ולשקול אם להגיש הצעות או אם לאו. מדוע "כביכול"? משום שברור לכל אדם ששלושה שבועות הם פרק זמן ראוי שעה שמדובר במכרז לרכישת כוסות לאיסוף שתן במרפאות.
מנגד - שלושה שבועות הם פרק זמן מגוחך ובלתי ריאלי למכרז לבניית שדה תעופה או להקמת מבנה רחב ידיים או למתן שירות בהיקף ניכר. אצלנו, זה לא משנה. אלה ואלה מחוייבים בתקופת המינימום של שלושה שבועות.
אבל "פה זה ארץ ישראל יא סאלח" (כמילות השיר מן המחזמר סאלח שבתי) וכאן אנחנו "מסדרים" את המכרז כך שיזכה בו מי שאנו חפצים ביקרו, והמכרז עליו אני מדבר - יוכיח זאת. ולכן, למרות הכתוב לעיל, מתגנב חשש ללב עורכי המכרז שמא מישהו שאין הם חפצים ביקרו יזכה בו. ואז מתחכמים. כפי שנעשה במכרז המדובר.
מכרז זה פורסם באחד מימי חמישי. הוסף לו תנאי, קטן אך משמעותי. ההשתתפות בו הותרה רק למציעים שערכו סיור קבלנים, קודם להגשת הצעותיהם. הרי לא יעלה על הדעת שמאן דהוא יגיש הצעתו מבלי שסייר במקום (כך גם יכיר את מתחריו הפוטנציאליים, כך גם ישמע ממי שצריך לשמוע למי כוון המכרז וכיו"ב). במקרה שלנו נקבע הסיור ליום שני לאחר מכן. כלומר: ארבעה ימים בלבד לאחר פרסום הודעת המכרז כשביניהם ימי שישי ושבת.
וכדי להבטיח עוד יותר שרק האדם "הראוי" יזכה במכרז הזה - הוסף עוד תנאי. לסיור הקבלנים ניתן היה להירשם רק לאחר שהופקדה ערבות בנקאית בסכום גבוה (כמובן, להבטחת הזכייה והביצוע) בקופת המציע. ומתי צריך היה להפקיד ערבות זו? (נו, תנחשו...) יום לפני הסיור המיועד, כלומר, ביום ראשון, מיד בסיומו של סוף השבוע בו פורסם המכרז מלכתחילה.
אז מה היה לנו כאן? מכרז שפורסם ביום חמישי, ערבות בנקאית שיש להגיש ביום ראשון, מיד לאחר סוף השבוע, וסיור קבלנים שנקבע ליום המחרת - יום שני. את ההצעה עצמה ניתן להגיש כמובן בתום שלושה שבועות מיום הפרסום רק שהמציע הפוטנציאלי חייב לעמוד בכל תנאי הסף הללו. ברור לכל אחד שעיניו בראשו שרק מי שיודע מראש על המכרז הזה ותנאיו יכול להשתתף בו. מיהו זה היודע מראש? למי ניתן המידע המוקדם? את זה אפשר עכשיו לנחש. לכשיתברר הזוכה - גם נדע.
מכרז כזה לא רק מאפשר לזוכה בו לקבל מחיר גבוה הרבה יותר מן המחיר שיכול היה להשתלם לו היה נערך כראוי ובהגינות, אלא גם מכרז כזה אינו מבטיח את איכות המוצר או השירות. כך "נדפק" האזרח הקטן פעמיים. הוא גם משלם הרבה וגם מקבל מוצר או שירות נחותים. איך אמרה לי פעם אחת מן הפקידות שלי: היום אני חייבת לצאת מוקדם - כי הגעתי לעבודה מאוחר. גם וגם.
הכותב הוא יזם בתחום האנרגיה והתשתיות לשעבר שר התשתיות והאנרגיה של מדינת ישראל, חבר הנהלת לשכת המסחר טקסס-ישראל, אורח קבוע ומרצה בוועידות ואירועים בינלאומיים בתחומי האנרגיה והתשתיות
