הצעה: תנו גם לבעלי העסקים לבחור ראש עיר
האם הייתם מוכנים לגור בבית משותף ולשלם דמי אחזקה - מבלי שתוכלו להשתתף ולהיבחר לוועד? כנראה שלא. אז איך זה שבעלי העסקים מממנים יותר ממחצית הכנסות הארנונה של הרשויות בארץ, אך לא זכאים להחליט מה ייעשה במסים ששילמו? עיוות מוניציפלי
no taxation without representation (אין מִסוי ללא ייצוג) - זו הייתה סיסמתם של האמריקנים שלחמו לעצמאותם מול הכתר הבריטי. העיקרון הדמוקרטי שהשתרש מאז קובע כי האזרח או התושב החב במס כלשהוא, זכאי לבחור ולהבחר לרשות הקובעת את שיעור מִסיו - החל מתשלום מִסי וועד בית ועד לתשלום ארנונה. החייב בתשלום (גם אם הוא פטור מן התשלום בפועל בגין הקלה כלשהיא) זכאי להצביע ולקחת חלק בגוף הקובע כמה מִסים יושתו עליו ומתי. יש למשלם זכות להשפיע, באמצעות בחירת נבחריו, על הגוף המשית עליו את התשלום.
עיקרון דמוקרטי? ובכן, במדינתנו הנאורה, העיקרון הזה לא תמיד מיושם, לפחות במקרה אחד שאני מכיר אישית - בתשלומי הארנונה. לא זו בלבד שישנם משלמי ארנונה שאינם זכאים לבחור כלל לרשות המקומית לה הם משלמים את מִסיהם אלא שהחלק הארי של תשלומי הארנונה מתקבל ברשויות המקומיות מאלה שאין להם בכלל פתחון פה ביחס אליו.
הבה ניטול, לדוגמא, את עיריית תל אביב יפו. לפי השנתון הסטטיסטי שלה האחרון, לשנת 2012, היו תקבולי הארנונה שלה כשלשה מיליארד שקל. אלא שרק כ-750 מליון שקל מאלה - היו מארנונה למגורים. היתרה היתה מארנונה שאינה למגורים, המבוססת על עסקים, בתי מלאכה, משרדים וכיוצא באלה. כלומר: מעל שני שלישים של תקבולי הארנונה של העיר העברית הראשונה באו לה מאלה שאינם רשאים להצביע - לא לראשות העיריה ולא למועצתה, כי כידוע, למועצה ולראשות העיר או היישוב מצביעים רק התשובים באותה עיר. אלה המתגוררים בה, לפי כתובתם במרשם התושבים. אלה המנהלים בה עסקים - יוק!
תאמרו: תל אביב מיוחדת בכך. ובכן, טעות בידיכם. לפי דין וחשבון שפורסם על ידי מחלקת המחקר והמידע של הכנסת - בשנת 2009 היו כלל ההכנסות מארנונה בכל העיריות והרשויות המקומיות כ-14 מיליארד שקל. מתוכם פחות מששה מיליארד (כלומר פחות מחצי) באו לרשויות העירוניות מארנונה למגורים. היתרה: מארנונה שאינה למגורים. הווי אומר: מעל ממחצית התקבולים מגיעים מאלה שאינם רשאים כלל לבחור לגוף הקובע את שיעור הארנונה, והמחליט מה יעשה במסים שהם משלמים.
שלם ותעלם
האם הייתם מוכנים לגור בבית משותף ולשלם דמי אחזקה - מבלי שתוכלו להשתתף ולהיבחר לוועד הבית? האם הייתם מוכנים להיות חברים בארגון כלשהוא ולהעלות לו מס, מבלי שתוכלו להצביע, לבחור או להיבחר להנהלתו?! והנה כאן - מעל חצי - אינם נשמעים, אינם בוחרים ואינם נבחרים לגוף המנהל את עניניהם העירוניים.
אין להם יכולת השפעה על חלוקת הכספים ברשות בה נמצא עיסקם ובגינו הם משלמים לה טבין ותקילין. הם לא יכולים, לדוגמא, לדרוש מנבחריהם להשתמש במִסים שהם משלמים כדי לבנות יותר מגרשי חנייה ללקוחות הפוקדים את עסקיהם. אין להם כל השפעה על חקיקת חוקי עזר עירוניים בדבר שעות הפתיחה והסגירה של עסקיהם. בקיצור: שלם ותעלם.
אכן - הייצוג אינו נגזרת ישירה של מידת התשלום. זה המשלם מס גבוה וזה הפטור מתשלום מסים - לשניהם קול שווה בבחירות לכנסת. גם כאן צריך היה לגזור גזירה שווה. ברשות מקומית - לכל משלם קול אחד. מה שברור הוא (לפחות לי) שלא ייתכן שמי שמשלם אין לו כלל קול. על אחת כמה וכמה גובר האבסורד שעה שלא מדובר בעניין שולי וזניח אלא ביותר ממחצית מכלל התקבולים.
בכהונתי בכנסת הגשתי הצעת חוק כדי לתקן את העיוות הזה. הפתרון הוא פשוט: בעלים של נכס יוכל להצביע ברשות המקומית בו נמצא נכסו. לדידי, אין חשיבות אם יש לו באותה רשות מקומית נכס אחד או יותר - די בקול אחד. אגב, המקור המשוער לחקיקה הקיימת נעוץ ככל הנראה בימי שלטון מפא"י: בזמן המנדט רשאים היו להצביע רק בעלי הנכסים וכך נמנעה זכות ההצבעה מן הפועלים ששכרו דירות או חדרים. עם קום המדינה החוק שונה בהתאם.
כמובן ששינוי החקיקה לא צלח בידי. האינטרס הכלכלי והפוליטי של ראשי הרשויות ועושי דבריהם הוא כמובן לקבל לקופתם כמה שיותר אבל להיבחר ולהיות אחראי כלפי כמה שפחות. תארו לעצמכם כמה נפלא היה לראש הממשלה או לחברי הכנסת לו היו נבחרים גם כן במנגנון כזה.
הבעייה היא שאלה הנישומים, הנאנקים תחת תשלומי ארנונה גבוהים בגין עסקיהם ובתי מלאכתם - מקבלים בדומיה ובשתיקה את מר גורלם, כאילו בגזרה מן השמיים מדובר. הנה, הבחירות לרשויות המקומיות כבר מאחורינו. האם שמעתם מאן דהוא המלין על העיוות הדמוקרטי הנורא הזה? האם הייתה איזושהיא התארגנות של אנשים המשלמים ואינם בוחרים כדי לשנות את המצב?
הכותב הוא יזם בתחום האנרגיה והתשתיות לשעבר שר התשתיות והאנרגיה של מדינת ישראל, חבר הנהלת לשכת המסחר טקסס-ישראל, אורח קבוע ומרצה בוועידות ואירועים בינלאומיים בתחומי האנרגיה והתשתיות