ג'ורג' לא יגיע לגג העולם. קטמנדו: עכשיו הספר

40 ריקשות, תזמורת חתונות מקומית, מאות מטיילים ישראלים צרובי שלג ושמש וגם הרבה מתושבי העיר ליוו את ספר תורה, שתרמו הוריו של ג'ורג' עבודי, אל בית הכנסת של בית חב"ד בקטמנדו, נפאל. 30 ימים קודם לתהלוכה העליזה, דפקה המשטרה המקומית על דלת בית חב"ד, והודיעה כי לאחר שלא זוהתה, נשרפה גופתו של עבודי, מטייל יהודי, יליד בריטניה.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >> 

• סין מחפשת את היהודי שהשאיר אוצר בשואה

   

  
  

הבשורה המרה חתמה שבועיים של חיפושים קדחתניים אחר הצעיר שהגיע לטייל בנפאל ועקבותיו נעלמו. "אצלנו זה תמיד חיוכים מעורבים בבכי", מספרת חני ליפשיץ, שליחת חב"ד בקטמנדו. "הרגשות המעורבים שליוו אותנו במהלך כל ההכנות לאירוע, משקפים היטב את הרעיון היהודי, של אבל מהול בשמחה. גורג' עבודי נהרג, ושלושים יום אחר כך אנחנו עומדים - ורוקדים ושמחים - אבל לזיכרו. רוקדים עם דמעות בעינים ועם תחושות לא פשוטות של כאב".

הנורה האדומה נדלקה

"הסיפור שלנו עם ג'ורג' מתחיל לפני שישה שבועות בערך", מספרת ליפשיץ, מי שזכורה בזכות הסדרה "קטמנדו", שהנציחה את התנהלות בית חב"ד באזור. והמציאות, גם הפעם, עולה על כל דמיון: "בחור צעיר וחייכן, עם שמחת חיים מאוד גדולה בא אלינו לביקור קצר לפני הטרקים. הוא היה כאן יומיים-שלושה, ואז יצא מפתח הדלת ופשוט נעלם".

רוקדים עם דמעות בעיניים. ספר התורה ברחובות קטמנדו(צילום: באדיבות בית חב"ד קטמנדו)

"בהתחלה זה לא נשמע חמור", משחזרת ליפשיץ את השיחה הראשונה עם האם מלונדון, ישראלית לשעבר. "גם היא לא הייתה בלחץ, זה נשמע כמו עוד ריטואל של אמא שמחפשת את הילד שלה".

טלפונים כאלה שגרתיים אצלכם?

"טלפונים ומיילים בענייני קרובים זה שגרה יומיומית בבית חב"ד. אנחנו הכתובת לעניין, גם בשגרירות יגידו לך.

לפעמים זה הורים, לפעמים חברים מודאגים. אנחנו מנהלים רישום מדוייק של כל מי שמגיע לבית חב"ד, לאן הוא יוצא, מתי הוא אמור להגיע לשם, עם מי הוא נסע, אפילו פרטי חברת ביטוח נרשמים. ככה שאם מתקשרים, אפשר לפחות להרגיע או להסביר שהוא נמצא במקום שבו אין אינטרנט או קליטה של טלפונים לוויניים".

"ממה שהספקתי להכיר את ג'ורג', יכולתי בקלות לדמיין אותו משתקע באיזה בקתה מקומית, עושה לילדים שם קייטנה ושוכח את עצמו. עיכוב סתמי כחלק מהחוויה המקומית וההתחככות עם התושבים, זה קורה הרבה מאוד".

אך לאחר שהימים נקפו, וסימן חיים בושש מלהגיע, החלה הדאגה לכרסם. "הייתה לו טיסה מתוכננת לתאילנד, והתברר הוא לא עלה עליה. חשבנו שהוא יקפוץ אלינו להגיד שלום לפני הטיסה ונוכל לעדכן אותו שההורים דואגים, אבל זה לא קרה. כבר התחלנו ממש לדאוג. הנורה האדומה נדלקה".

לא נשאר ממנו כלום

אז החל חזי ליפשיץ, בעלה של חני, שכבר מתורגל במקרים של נעדרים, להרחיב את החיפוש. "מה שהכי קשה במקרה הזה, שהוא טייל לבד", אומרת חני. "כשיש עוד חברים שעוקבים אחר הטיול שלו, זה יותר קל".

"חזקי התחיל לבדוק מעברי גבול להודו", היא מספרת, "אולי הוא שינה מסלול ושכח להודיע? שכרנו מטפסי הרים מקצועיים שהלכו לחפש אחריו, הפצנו תמונות שלו עם הכיתוב 'מבוקש', בשלוש שפות כולל בנפאלית, העברנו מידע עליו לכל המקומות שהוא היה יכול להגיע אליהם, הצענו פרס כספי - וכלום".

אפילו לקבורה הוא לא זכה להגיע. ספר התורה לזכרו של ג'ורג' עבודי(צילום: באדיבות בית חב"ד קטמנדו)

"ראש השנה הגיע, ועם כל ההכנות של אירוח המוני, כמיטב המסורת של בית חב"ד בחגים, אני כל הזמן עם העינים לדלת, הייתה לי תקווה שאם הוא פשוט יופיע כאן בדלת, עם החיוך הענקי שלו ויכריז 'הפי ניו היר', זה לא קרה".

ביום השני של ראש השנה, כשסעודות החג והתפילות היו בעיצומן, דפקה המשטרה המקומית בדלת בית חב"ד עם הבשורות הקשות. "כל זמן הזה, שהצפנו כל מקום עם ברושורים ושלחנו מטפסי הרים לחפש אותו, שכבו שתי גופות אלמוניות בבית החולים המקומי. בחור נפאלי ובחור אירופי.

"אף אחד שם לא חשב, שכדאי אולי לעדכן את השגרירויות הזרות או אותנו. פשוט ראו שאף אחד לא בא לקחת את הגופות, אז שרפו אותן. אנחנו הרמנו חמ"ל שלם והבן אדם כבר נשרף. אפילו לקבורה הוא לא זכה להגיע".

חני וחזי מיהרו להתקשר אל הוריו של עבודי. "זה מספיק נורא לבשר להם כזאת בשורה, ועוד יותר נורא, להגיד להם שאין אפילו גופה או קבר שהם יוכלו להתאבל עליו. לא נשאר ממנו כלום, מלבד דגימה מאוד קטנה שהשתמשו בה לזיהוי DNA".

שמחה מהולה בעצב ברחובות נפאל(צילום: באדיבות בית חב"ד קטמנדו)

עד עתה, אין כל הסבר למותו של עבודי. "האם הוא נפל ונפצע? האם מישהו תקף אותו? כל השאלות האלה ישארו פתוחות לנצח. כל הראיות שהיו התפוגגו בשריפה".

הספר שלו יהיה שם במקומו

עם היוודע דבר מותו של ג'ורג', הקדישו בבית חב"ד שיעורי תורה לזכרו, אלא שהנצחתו של עבודי בבית חב"ד לא הסתיימה בזה. "הההורים שלו התקשרו ואמרו שהחליטו לתרום ספר תורה לבית חב"ד. היה להם מאוד ברור שהספר צריך להגיע לפה, למקום מנוחתנו האחרון של ג'ורג'".

מאות חברה שמגיעים למנאנג זקוקים לנו. חני וחזי ליפשיץ(צילום: באדיבות בית חב"ד קטמנדו)

"מבחינתם, הפכנו לקרוביו של ג'ורג'. לפי ההלכה, מת מצווה, כלומר מת שאין אף קרוב שיטפל בו, הופך את כל אנשי המקום שבו הוא נפטר לקרוביו - כך הרגשנו עם ג'ורג'. מכיוון, שמבחינה נפשית ההורים לא היו מסוגלים לקחת חלק פעיל בהכנות ולהשתתף במאורע, הם סמכו עלינו שנעשה את הכול בעצמנו".

(צילום: באדיבות בית חב"ד קטמנדו)

את האירוע המורכב, הפיקו בני הזוג בסיוע של מפיק ישראלי מקצועי שעבד בחינם, ושליח חב"ד נוסף בעיר.

אל התהלוכה הצטרפו גם אנשי השגרירות הישראלית, כמו גם מטפסי ההרים המקומיים שנשכרו לחפש אחר ג'ורג'. "הסברנו להם שזה ספר קדוש ולכן עורכים מסיבה כשמכניסים אותו לבית התפילה. למחרת גם היתה כתבה ותמונה מהאירוע בעיתון המקומי'".

הטקס הסתיים בדברים שנשא בשם המשפחה שליח חב"ד בלונדון, הרב פסח אפיין, שאף מל את ג'ורג' בינקותו. המשתתפים קיבלו על עצמם "החלטות טובות", לזכרו.

אך ספר התורה של ג'ורג', אינו צפוי להישאר בבית חב"ד בקטמנדו. "הספר הולך 'לגג העולם', למנאנג. לבית חב"ד חדש שאנחנו פותחים שם", אומרת חני. "זה לא מקום ידידותי, מאוד נידח ומושלג, אבל מאות חבר'ה שמגיעים לשם, זקוקים לנו. מבחינת ההורים זו הייתה התרגשות גדולה לדעת שהספר יגיע למקום שג'ורג' הכי רצה להיות בו. עכשיו הספר שלו יהיה שם במקומו". 

(צילום: באדיבות בית חב"ד קטמנדו)