כך רומסים הח"כים את זכויות נפגעי הביטוח
תיקון בחוק שיוזמים מספר חברי כנסת, ונועד כביכול להיטיב עם המבוטחים, עשוי לשרת דווקא את תאגידי הביטוח - על חשבונם של הנפגעים
שני בני זוג נפגעו קשה בתאונת דרכים. תאגיד הביטוח אליהו, מבטח החובה של הרכב, סירב לפצות אותם בסכום ראוי. הם נאלצו לפנות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
כמו בכל משפט ביטוח הנוגע לנזקי גוף, מצבם הרפואי כתוצאה מהתאונה עמד להיחשף בבית המשפט. בני הזוג ביקשו מהשופטת דליה גנות צו שיאסור לפרסם את שמם המלא. תיקי בתי המשפט מתפרסמים ברשת. חשיפת שמנו לצד הנכויות שלנו תפגע בזכותנו לפרטיות. כך נימקו את בקשתם.
נציגי תאגיד הביטוח אליהו התנגדו בכל תוקף. הם נימקו את התנגדותם ב"עקרון פומביות הדיון".
"עיקרון הפומביות" - התירוץ של תאגידי הביטוח
עקרון פומביות הדיון דורש שמשפטים לא יתנהלו במחשכים. הוא אחד העקרונות החשובים ביותר במשטר דמוקרטי.
האם הוא מחייב חשיפת שמות נפגעי גוף ונפש במשפטי פיצויים? בוודאי שלא. הדרישה שהמשפטים יתנהלו בפומבי, נועדה לשים זרקור על עבודת השופטים, לאפשר ביקורת ציבורית על ההליך השיפוטי, להגביר את אמון הציבור במערכת הצדק. המעקב אחר עבודת השופטים לא ייפגע כהוא זה, אם משפטם של חולים ונכים יתנהל לאור השמש ורק שמם יוצנע.
מדוע אם כן מתעקשים תאגידי הביטוח כי שמם של הנכים יתפרסם ברבים? כאשר תאגידי הביטוח דוחים תביעה, או מציעים פשרה מגוחכת, בפני המבוטח עומדת ברירה אכזרית. או שייכנע לתכתיב, או שיפנה לבית המשפט ושם, בשם "עקרון פומביות הדיון", פרטיו האינטימיים יימרחו על פני כל הרשת. פחד הנכים ששמם יפורסם ברבים, מכניס לתאגידי הביטוח מיליארדי שקלים מידי שנה.
נחזור כעת לעניינם של בני הזוג. אכן, הודתה השופטת דליה גנות, חוק בתי המשפט מקנה לשופט סמכות מפורשת לאסור על פרסום פרטים על דיוני בית המשפט. אולם הסמכות קיימת רק כאשר מדובר ב"פגיעה חמורה בפרטיות". כדי שתהיה פגיעה חמורה בפרטיות עליכם להוכיח לי כי ייגרם לכם נזק מהפרסום.
אני עורך דין במקצועי, השיב הבעל, פרסום המידע הרפואי עלול לפגוע בפרנסתי.
אמת, הודתה השופטת, אם אדם יחפש שירותי עורך דין ויראה את שמך בגוגל הוא יגלה כי נפגעתָ בתאונת דרכים. קרוב לוודאי שיעדיף להסתייע בשירותיו של עורך דין אחר, בריא. מצב זה עלול לגרום לפגיעה חמורה בהכנסתך. לכן הפרסום אכן עלול לגרום לך נזק.
גם לי ייגרם נזק, מיהרה האשה לשטוח את בקשתה. יש לי זכות לפרטיות. פרסום מצב בריאותי ברבים יפגע בזכותי לפרטיות וזה נזק.
הפגיעה בפרטיות כשלעצמה, השיבה השופטת גנות, לא יכולה להיחשב לנזק.
בסופו של יום, השופטת גנות הוציאה צו איסור פרסום על שמו של הבעל, אך לא של האשה.
על החלטת השופטת גנות הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
למנוע את הלחץ של חברות הביטוח
ההפליה בין האשה לבעל לא מקובלת עלי, הודיע השופט צבי זילברטל לנציגי אליהו. לדעתי צריך היה לאסור גם על פרסום שמה של האשה.
הכיצד? הקשו נציגי אליהו, הרי לאשה לא יכול להגרם כל נזק.
אתם טועים בקריאת החוק וגם השופטת גנות בכל הכבוד טעתה, הסביר להם השופט זילברטל. כדי לאסור פרסום שם הנפגע אין בכלל צורך להוכיח נזק. פרסום מצבו הבריאותי של אדם בפומבי, הוא כשלעצמו, אפילו לא מתלווה אליו כל נזק, מהווה "פגיעה חמורה בפרטיות".
שומו שמים, הזדעזעו נציגי תאגיד הביטוח, אם תצא הלכה שכזו מבית המשפט העליון, כל תובע יוכל לבקש ששמו לא יתפרסם. הנכים לא יהססו יותר לפנות לבית המשפט למימוש זכויותיהם.
נכון, הודה השופט זילברטל, "אני ער לכך כי עמדתי עשויה להביא לכך שלכאורה ככלל יהיה מקום לאסור פרסום שמות תובעים בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף לסוגיהן, אם הדבר יתבקש על ידי בעל הדין. אני סבור שתוצאה זו ראויה ביסודה".
בשולי דבריו, רמז השופט זילברטל כי גישתו באה למנוע את הלחץ של תאגידי הביטוח על הנפגעים שלא לפנות לבית המשפט.
באו לברך ויצאו מקללים
מאז החלטתו התקדימית של השופט זילברטל התהלכו מנהלי תאגידי הביטוח חפויי ראש, אבלים על אובדן יכולתם להרתיע מבוטחים מלממש את זכויותיהם. מאין יבוא עזרנו, נשאו מנהלי תאגידי הביטוח את קולם. ואכן בימים אלה באה להם הישועה.
7 חברי כנסת מהקואליציה התגייסו כאיש אחד כדי להוסיף מיליארדים לקופתם הגדושה ממילא של תאגידי הביטוח. חברי הכנסת עדי קול ורינה פרנקל מיש עתיד, אורלי לוי, יריב לוין ומשה פייגלין מהליכוד-ישראל ביתנו, אורית סטרוק מהבית היהודי ואלעזר שטרן מהתנועה הגישו הצעה לתיקון חוק בתי המשפט.
בהצעת החוק הם מציעים להוסיף סעיף לחוק בתי המשפט: "בית משפט יאסור... פרסום שמו של נפגע בתביעות נזקי גוף, אם שוכנע כי הדבר עלול לגרום לנפגע נזק. לעניין זה, "נזק" – נזק ממוני או נפשי". שימו לב: על פי ההצעה רק מי שיוכיח נזק יזכה להסתרת שמו. אם תתקבל הצעת החוק, פסק דינו האנושי של השופט זילברטל, הקובע כי עצם הפגיעה בפרטיות היא נזק, יעבור מן העולם. למעשה רק נפגעים עשירים וסלבים יוכלו לזכות בהצנעת שמם. פרטיותם של בני אדם מן היישוב תשוב ותהיה למרמס.
ועדיין לא הגענו לשיא הציניות. כיצד מנמקים חברי הכנסת הנכבדים את הצעת החוק שלהם? בדברי ההסבר נאמר כי הצעת החוק באה דווקא להיטיב עם נפגעי הגוף והנפש. חברי הכנסת מבקרים את המצב שהיה קיים עד להחלטתו של השופט זילברטל: "בשם עקרון פומביות הדיון פורסמו שמותיהם של נפגעים תוך פגיעה חמורה בפרטיותם". הם משבחים את פסק דינו כ"תקדימי וראשוני. שנים רבות לא יצאה אמירה שכזו מבית המשפט".
מילים כדורבנות. אלא שלמרבה הצער נוסח הצעת החוק מאמץ גישה הפוכה לזו של השופט זילברטל.
איך ייתכן שחברי הכנסת באו לברך ויצאו מקללים? הציניקן יאמר, הלובי של תאגידי הביטוח גייס אותם והם חושבים שאנו ציבור המבוטחים כסילים ואפשר למכור לנו לוקשים. התמים יאמר, חברי הכנסת הם בני אדם. התכוונו לטוב ויצא רע. הם רצו להפוך את פסק דינו של השופט זילברטל לחוק ולא שמו לב כי הוספת הדרישה להוכחת נזק מנוגדת לפסק הדין.
כך או כך, הצעת החוק מיותרת ומזיקה. השופט זילברטל קבע כי החוק כמות שהוא מסמיך את השופטים לאסור פרסום שמות נפגעי גוף ונפש ללא הוכחת כל נזק. אין צורך להוסיף דבר על דברים נכוחים אלה. כל המוסיף גורע.
לפנייה לכתב/ת 
