"בובה של מדינה": מצחיק למרות הכל

בשורה התחתונה היה מצחיק, לרגעים אפילו מצחיק מאוד, ושובה של "בובה של מדינה" לעונה שנייה בהחלט מרים את רף הדחקות של ערוץ 10, אם כי זה לא קשה במיוחד לנוכח היצע המתבסס על "מלבי אקספרס". אלא שהיה מצחיק-נוסחתי, לא מאוד מקורי ובעייתי ברמת הטקסטים. וברמת הליהוק - אפילו מעורר חשד. 

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"אמא מחליפה": קונצנזוס משפחתי ויבשושי

"האישה הטובה": מתחילה להזיע

"הבורר": קצת משעמם בעולם התחתון

קחו למשל את הנוהג הנאה לארח אנשים מפורסמים אמיתיים לדיאלוג עם דמויות שהן חיקוי או עם בובות. אמש ישב שם רמי לוי, האיש והסלולר, באולפן שמתחזה להיות אולפן חדשות, ומולו ישב מיכאל גולן – החיקוי ההיסטרי (המובן ההורס של המילה) מבית אלי יצפאן. היה שם קטע נפלא בו יצפאן-גולן תפקד כמענה קולי בהמון שפות ובמהירות מסחררת, וזה היה מצחיק עד כאב בצלעות, אבל הסך הכל, למקרה שלא שמתם לב, היה אייטם שעימת את רמי לוי מול מתחרה עסקי שלו ונתן לרמי לוי לנצח, הגם שלא נדרש לעשות דבר באולפן מלבד להיות שם ולצחוק במקומות הנכונים. ניחוח לא נעים של קומבינה עולה מן הבחירה הזאת: בעידן של תכנים מסחריים מוסווים וסמויים וגלויים למחצה, שכל הערוצים חוטאים בהם כל הזמן, מוכרחים לשאול את השאלה - מי כאן מרוויח כשמיכאל גולן מוצג בצורה נלעגת וחוטף ים של ביקורת?

"בובה של מדינה". היו רגעים מעוררי חשד(צילום: תום זואילי )

הפרק הראשון (ששודר אתמול, ג') התחיל נפלא. קדם לו פרומו חכם, יפהפה ומצחיק-מריר שבו המשתתפים – אלי בן דוד ("שוקו"), שלישיית מה קשור ויצפאן – חנוטים בתוך אריזות של בובות בארבי שבסופו של דבר הן צעצועים בידיו של ביבי (הבובה, כמובן). בפתיחה התיישב יצפאן בתפקיד הגנרל עסיסי, קומפלט עם חליפה צבאית עטורת מדליות ונחשי גומי מתוקים, והתרחש דיאלוג על המצב.

יצפאן תמיד מבריק כשהוא מתבקש לבצע דמות של בעל שררה מטורלל, לא חשוב מאיזו מדינה, וגם הפעם הצליח לו – אבל במיוחד בגגים הפיזיים כשהוא בלס בחדווה מן העיטורים שעל המדים שלו ואפילו אכל את הדרגות. כשלאולפן בהנחיית שוקו הגיח גם רוחאני, שלום מיכאלשווילי, הוא הצטיין בקטע מחול קצרצר והזוי כמו גם באי שקט מוטורי מצחיק, משהו שמזכיר מאד את ה"בבא בובה" ההיסטורי והמיתולוגי של מוני מושונוב ב"זהו זה", אבל הטקסטים טובים פחות.

יצפאן. גם הפעם הצליח לו(צילום: תום זואילי )

וכך זה נמשך לאורך הפרק: גגים פיזיים מצויינים, תחפושות מושקעות, ומי שלא ראה את ציון ברוך עושה את העז של ילו לא ראה שמחה מימיו, אבל כשהדמויות האלה צריכות לדבר, יש בעיה. הן חנוטות בתוך פורמט שבו הן משמיעות משפט, מחכות לשוקו שירים להן להנחתה, מנחיתות וממשיכות הלאה. פעמיים, שלוש, ארבע, עשר – ונמאס.

הבובות, לעומת זאת, מופתיות. בנימין נתניהו ואמנון אברמוביץ לצד רמי פורטיס וגיל ריבה, ואיכשהו הטקסטים המושמים בפיהן, שמבוצעים בידי אורן זוזל וניקי גולדשטיין בכישרון מדהים, טובים מן הטקסטים שמלהגות הדמויות האנושיות בתחפושת. השיא המקצועי, ההפקתי והמושקע הוא קטע שבו בובת רני רהב יוצאת ליחצן גיבורי-על לא כל כך נחמדים, כולל דארת' ויידר, ולהמציא להם ביוגרפיות חדשות.

הטקסטים של הבובות טובים יותר(צילום: תום זואילי)

היה שווה צפייה? כן, בטח. יהיה שווה גם בשבועות הבאים? רק אם יאווררו קצת את נוסחת הדיון באולפן וייזהרו במרואיינים האמיתיים. יש מקום לשיפורים? במקצה הכתיבה, כמובן. כל היתר מקצועי לעילא וחביב נורא. ויצפאן, מה יהיה איתו? כל עוד יהיו בעולם דיקטטורים טרופי דעת, אנשים עם מבטא צרפתי בולט ומגוון של שפות זרות שנשמעות נפלא בג'יבריש, יצפאן לוקח בהליכה.