כך עלולים תאגידי המים לפגוע קשות בתעשייה

חוק תאגידי מים וביוב בשנת 2001 נועד להעביר את משק המים מהרשויות המקומיות לשליטתם של תאגידי המים והביוב. בכך החל תהליך ההפרטה, לא רק של תפעול משק המים והביוב, אלא גם של הפיקוח והאכיפה על המשתמשים במים. להפרטת האכיפה השלכות קשות על התעשיה, והמגמה הולכת ומחריפה, שכן ניכר בחלק מהתאגידים כי הם משתמשים בסמכויות ההאכיפה שנמסרו בידם כדי על מנת למקסם את ההכנסות שלהם – על חשבון המפעלים.

• המבקר: הכסף זולג מתאגידי המים - לרשויות
• תאגידי המים חילקו דיבידנדים ב-71 מיליון ש'
• תאגידי מים נוספים מוקמים, והחשבון שלנו תופח
  

הפרטה אינה רק העברת נכסים לידיים פרטיות. הפרטה כוללת גם קבלת החלטות מנהליות מטיבן לתכלית מסחרית. במקרה שלנו - לעשיית רווח.

בתחומים רבים אין לממשלה כל יתרון, במונחים של יעילות, בניהול עצמאי. תחומים אלה כוללים ניצול מחצבים, נפט וגז, ניהול נמלים ושדות תעופה. הניסיון בארץ ובעולם מלמד כי חברה פרטית או אפילו ממשלתית תנהל אותם ביעילות רבה יותר.

המנכ"לים מונו לפקידי גבייה

אולם לעתים מחיר היעילות הופך מוגזם ובלתי נסבל. כך יקרה כאשר ההפרטה כוללת גם את הפרטת סמכויות אכיפה.

סמכויות אלה, בוודאי בתחום הסביבתי, נושאות פוטנציאל פגיעה עצום באזרח. כאשר המשרד להגנת הסביבה מטיל עיצום כספי, פותח בחקירה פלילית או מורה על סגירת מפעל - הוא עשוי להביא, בהחלטה אחת, למותו של מפעל, ולהפסקת העסקתם של עשרות אם לא מאות עובדים; והכל מכוח החלטה מנהלית אחת.

לתאגידי המים, אף שהם תאגידים מסחריים לכל דבר, סמכויות פוגעניות מאוד. תאגיד המים מוסמך להחליט כי מפעל מזרים שפכים באיכות ירודה למערכת הביוב העירונית; להורות לו לבצע שינויים בתשתית; להטיל קנסות בסך מאות אלפי או מיליוני שקלים בגין הזרמה, לכאורה, של שפכים "אסורים".

במסגרת זו, התאגיד מוסמך להחליט האם להסתמך על בדיקת שפכים מסוימת, היכן לדגום את המפעל, מתי ובאילו ערכים. כל החלטה של התאגיד עלולה לפגוע במפעל באופן קשה ולהכניס הון עתק לקופת התאגיד.

יש להבין כי לתאגידים ניתנה הסמכות לקבוע קנסות עתק בגין חריגות, גם המינוריות ביותר, באיכות השפכים שמוזרמת למערכת הביוב (עד פי 6 מהתעריף הרגיל), ובמקביל הסמכות לגבות אותם. ראשי התאגידים, מנכ"לים של חברות בע"מ, מונו כ"פקידי גבייה", ובסמכותם להגיע לחשבון הבנק של כל אזרח בישראל, לנקוט בהליכי עיקול כספים ואף תפיסת רכוש - כאילו היו רשות שלטונית.

שיקולי רווח מתערבבים עם שיקולי אכיפה

סמכויות מנהליות לאכיפה לא ניתנו לרשות המנהלית בקלות. הדין מכפיף את החלטות הרשות המנהלית לשורה ארוכה ומפורטת של כללים: עליה להתנהל באופן שקוף, ללא משוא פנים וללא אפליה. כמו כן חייבת הרשות, טרם קבלת החלטה, לערוך בירור עובדתי מעמיק, ליתן זכות טיעון לאזרח שעתיד להיפגע מהחלטה, לשקול שיקולים רלוונטיים בלבד, ולהעמיד את האינטרס הציבורי מעל כל החלטה שלה.

כל עוד לא הוכח אחרת, אנחנו מניחים מראש שרשות מנהלית פועלת לטובת הציבור, ולטובת התחום עליו היא מופקדת, ושהיא מאזנת בהחלטותיה בין האינטרס הציבורי לבין הפגיעה באזרח ופועלת ללא שיקולים זרים. ההנחות הללו מבוססות בין השאר על כך שהרשות פועלת באמצעות עובדי ציבור שלא יכולים להפיק כל רווח או תועלת אישית מעבודתם.

ההנחות הללו, למרבה הצער, אין בהכרח תקפות לפעילות התאגידים. גם אם התאגידים, לפחות מרביתם, דואגים באמת ובתמים למשק המים והביוב המקומי, ופועלים בעיקר לטובת הציבור בו הם יושבים, הבעיה נותרת כאשר נותנים לגורם, המפעיל שיקול דעת עסקי, סמכות מנהלית רבת כוח ובעיקר סמכויות אכיפה.

למשל, ההנחה היא שרשות מנהלית תקבע כי דגימה שנערכה בשפכי מפעל היא נכונה ותקינה בהתאם לכללים שחלים עליה, כשהשיקול היחידי שמנחה אותה הוא להבטיח את האינטרס הציבורי. אולם אי אפשר להימלט מהחשש שכאשר תאגיד ישקול זאת הוא עשוי לשקול בתוך כך גם כיצד תביא ההחלטה למקסום ההכנסותיו.

התאגידים נבחנים, בין היתר, על בסיס יעילותם הכלכלית. למעשה, אך באחרונה התאגידים העבירו דיבידנדים לרשות המקומית (ובכך עיקרו את הטענה שמטרת התאגידים היא ליצור משק מים סגור, שכל ההכנות בו יוקדשו לקידומו שלו). בעתיד, התאגידים עשויים לעבור לידיים של משקיעים פרטיים. האפשרות לכך קיימת בחוק בנוסחו היום, והדבר יגביר את החשש שהתאגיד ועובדיו ישקלו שיקולי רווח כאשר יפעילו את הסמכויות הנתונות להם.

עלייה בקנסות: מאות מפעלים משלמים

הפגיעה בזכויות התעשיינים על ידי תאגידי המים אינה תיאורטית, אלא מתממשת במידה הולכת וגוברת בתקופה האחרונה. מאות מפעלים הארץ נדרשו בשנתיים האחרונות לשלם קנסות (הנקראים "תעריפים מוגברים") בגין הזרמה לכאורה לביוב של שפכים, אשר הזרמתם הייתה אסורה גם קודם.

ומדוע העלייה הפתאומית ב"אכיפה"? לא מן הנמנע שהתשובה מצויה בהבדל אודותיו דיברנו, שבין רשות מנהלית לגוף מסחרי פרטי. בעוד שהמשרד להגנת הסביבה כפוף לכללי המשפט המנהלי, המחייבים אותו להפעיל שקול דעת, לבחון כל מקרה לנסיבותיו, ולעמוד על משמר זכויות האזרח, התאגידים חופשיים - לפחות על פי הלך רוחם - ממגבלות אלה.

אכיפה בכלים המסורתיים, שבהם משתמשות רשויות השלטון, זהירה יותר ומשום כך מסורבלת וארוכה יותר. אין ספק, כי האכיפה שנעשית בידי תאגידי מים היא יעילה יותר במונחים של השאת רווחים לתאגיד - אבל באיזה מחיר? נראה כי אכיפה מנהלית ראויה ושמירה על זכויות הפרט היא עסק מורכב בהרבה משליחת דרישות תשלום על ידי תאגיד.

זו תופעה מדאיגה. האפשרות ש"יעילות" האכיפה, הבאה על חשבון שמירה על זכויות התעשיינים והעובדים, תנחה פתיחה בהליכי הפרטה של סמכויות אכיפה נוספות. הרחבת התופעה של הפרטת סמכויות אכיפה סביבתיות, אשר רובן נושאות כאמור פוטנציאל של פגיעה קשה בתעשייה יותר מכל סמכות אחרת, צריכה להדאיג כל אדם שטובת התעשייה בישראל לנגד עיניו.

הכותבים ממשרד עמית פולק מטלון, מומחים בדיני איכות הסביבה