מיניות על העוקם: סוד האהבה הרב ערוצית

השאלה עד כמה צריכות תנועות הנוער הדתיות להפריד בין בנים ובנות מטרידה מאוד את המשפחות הצעירות בקהילתי. יש הסבורים כי יש ליצור חיץ מוחלט ביניהם, ולקיים סניפים נפרדים ללא כל מפגש ביניהם, ואחרים חושבים כי עדיף שיפעל סניף משותף, שיפריד בין הבנים והבנות בגילאים הצעירים, אבל יפגיש אותם כשיתבגרו.

 << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >> 

• זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת ויצא
  

אני פוגש לא מעט הורים המודאגים מהסוגיה הזו. ממה הם מודאגים? מדוע הנושא של הפרדה בין בנים לבנות זוכה לתשומת לב כה רבה, גם אצל מי שאינו תופס את עצמו כמחמיר ביותר בשאר תחומי ההלכה?

אלא שאני פוגש את אותם חששות, אמנם בניסוחים אחרים, גם אצל משפחות חילוניות. במקביל, אני מבחין בתופעה הולכת ומתגברת של הורים שמסרבים לרכוש לילדיהם טלפונים חכמים וטאבלטים, ומגבילים את שעות הפייסבוק והגלישה של ילדיהם.

אוביקטים מיניים ופרי הרבעה

להערכתי, ההסבר לתופעה הזו נעוץ במציאות החברתית-תרבותית שבה אנו חיים, שהיא (מסיבות כלכליות, אני חושש)

שטופה במיניות. נסו, למשל, להיכנס לדפי הבית של האתרים הגדולים ושימו לב לנפח העיסוק במין. לא באהבה עד כלות, לא ברגשות, לא בהקרבה, לא בהכלה, כי אם רק במעשה המיני, או במה שמוביל אליו.

הנשים מוצגות כאובייקט מיני וכנעדרות אישיות. הגברים מתוארים כסוג של פרי הרבעה חסרי מנוח. ואני שואל את עצמי לאן נעלמה הרוח האנושית, איפה האישיות, עומקי הנפש, החברות העמוקה שבין גבר לאישה? המסירות והנאמנות ההדדית? לאן נעלמו כולם?

באקלים הזה נמצאות הנפשות הרכות של ילדינו בסיכון התפתחותי של ממש. בזמן שבו מתעצבת "מערכת ההפעלה" שלהם, מאיימים עליה "סוסים טרויאניים" שעשויים לחבל בקשרים העתידיים שהם יפתחו כאנשים בוגרים. המגע הלא מבוקר של הנפשות הצעירות עם מיניות כערוץ מרכזי ביחסי גברים-נשים, עשוי לעצב אותם באופן עקום למדי.

אל מול מצב הדברים הזה, התפתחה תרבות-הנגד, מעין מלחמת הישרדית נגד תופעה ויראלית מאיימת, שגם היא תופסת ממדים מוגזמים לעיתים.

ויאהב יעקב את רחל

פרשת השבוע, "ויצא", פותחת באהבה מלאת עוצמה וביטויי רגש עזים. יעקב לומד מהרועים שכדי למנוע מצב שבו אחד הרועים ישתמש בכל המים על חבריו, את האבן הכבדה המכסה את פי הבאר יכולים לגלול רק כל הרועים יחדיו. "ויְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל.... וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ". מעוצמת אהבתו הבוערת של יעקב, הוא מתמלא בכוחות על-אנושיים, וגולל לבדו את האבן, והוא אינו מסיים עד שהוא משקה את הצאן של לבן ,אביה של רחל.

"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ". ואז הוא מתפנה לגילוי עוצמת רגשותיו לרחל. הוא לא צריך לדבר איתה, לברר מה היא ומי היא, באופו מיידי הוא חש בחיבור שביניהם ונותן לו ביטוי עוצמתי. בהמשך מספרת לנו התורה את שידענו: "ויֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל", והוא אפילו מציע לאביה לעבוד שבע שנים תמימות כדי שיזכה לשאת אותה.

אך מכורח הנסיבות, מפנה האהבה הסוערת הזו את מקומה לאהבה בשלה יותר. לבן, כידוע, מרמה את יעקב ללא בושה. ובליל הכלולות הוא מחליף את רחל בלאה אחותה המבוגרת ש"עיניה רכות" מעצב ודמעות. את גודל תסכולו של יעקב, הזועק אל לבן "ולמה רימיתני", אפשר רק לשער.

מדרגה של קדושה

אך מה יעשה יעקב עכשיו? האם יגרש את לאה? האם ילבין את פניה של האחות המבוגרת? את התשובה אנו מכירים. לאה תהפוך לחלק מהמשפחה המורחבת של יעקב ולאה. היא אמנם תעניק ליעקב את דור ההמשך, אבל היא לא תזכה באהבתו.

בתרגום אסוציאטיבי למערכות קשרים בנות ימינו, ניתן להשוות זאת לזוג שחווה אהבה עמוקה,

אך לאישה יש אח בעל צרכים מיוחדים, שעליה לטפל בו או שלגבר יש הורים קשישים הזקוקים לתמיכה יומיומית. האשליה ההוליוודית של חיים על אי בודד במעין ירח דבש עלולה להתנפץ במהירות. המפגש עם המציאות, על הטוב והרע שבה, הופך את האהבה לבשלה ובוגרת יותר.

ובעיקר היא כוללת בתוכה את היכולת לצמצם, לא את האהבה אבל את ביטויה החוסמים. כשערכים הופכים לדבק בין בני הזוג, אהבתם עמוקה יותר, יציבה יותר ואף עשירה יותר. מכיוון שהיא מחוברת לעולם הממשי, מכיוון שהיא רב-ערוצית. מכיוון שיש בה יותר מאשר גבר-אישה. נקודת המבט החוצה, ולא רק פנימה, הכרחית ליצירת קשר עמוק.

המיניות המוחצנת מכוונת את המבט פנימה. מנסה להשביע את הרעב היצרי הבסיסי, לכן גם ימיה קצרים, והיא תוביל להחלפת שותפים, לנאמנות קצרת מועד, כי היסוד שלה רעוע מלכתחילה. פרשת השבוע מלמדת אותנו את סודה של האהבה הרב-ערוצית. אהבה שלמיניות יש בה תפקיד חשוב ביותר אך לא בלעדי.