התחרטנו: קנו דירה והחליטו לא לשלם למתווך

זוג מתווכים התאמצו להביא להשלמת עסקה, ולשם כך אף הסכימו לקצץ בעמלה. אלא שהרוכשים סברו שהעבודה לא הייתה יעילה מספיק לטעמם. הם בחרו לא לעמוד בחוזה, אבל בית המשפט העמיד אותם במקומם

עו"ד איתי גזיתפורסם: 14.11.13 , 23:30

בפברואר 2011 חתמו רוכשים פוטנציאלים על טופס הזמנת שירותי תיווך לרכישת דירה מזוג מתווכים. בין היתר הובהר בטופס שהדירה שבה התעניינו היא בבלעדיות משרד של משרד התיווך, ושדמי התיווך יהיו בשיעור של 2 אחוזים משווי הדירה בתוספת מע"מ. עם החתימה פעלו המתווכים לקידום העסקה, וכדי להביאה למימוש אף הופחתו דמי התיווך ערב החתימה ב-9,000 שקל, כך שעמדו בסופו של דבר על 15 אלף שקל בלבד.

עוד פסקי דין מעניינים - בערוץ משפט של ynet:

הרוכשים אכן קנו את הדירה, אולם החליטו שהם לא מעוניינים לשלם את דמי התיווך. לטענתם, המתווכים לא היו הגורם היעיל שהוביל לעסקה, ואף פעלו בחוסר תום לב ומתוך כוונה להכשיל את הרכישה.

המתווכים הגישו תביעה כספית לבית משפט השלום בראשון לציון, והנתבעים השיבו בתגובה שלא רק שאין סיבה שישלמו את העמלה, אלא שעל התובעים לפצות אותם בשל נזקים שנגרמו להם, שכן לטענתם העסקה נחתמה לאחר שתמה תקופת הבלעדיות.

אילוסטרציה. הרוכשים היו צריכים למחות לפני הרכישה(צילום: shutterstock)

יעילים, ועוד איך יעילים

בפסק הדין כתבה השופטת הלית סילש ש"לא הוכח אף לא בקירוב כי התובעים הטעו, פעלו בחוסר תום לב או ביקשו לסכל את ההתקשרות עם המוכרים". אם לא די בכך היא הוסיפה כי העובדה שהתובעים היו מוכנים להפחית את שכר הטרחה המגיע להם מלמדת שלא רק שלא רצו לסכל את העסקה, אלא היו מוכנים להביא להוצאתה לפועל בכל מחיר. הדבר הוכיח לדבריה מעל לכל ספק שהמתווכים היו הגורם היעיל ברכישת הדירה על ידי התובעים.

השופטת סילש הביעה תמיהה על טענתם הבלתי סבירה של הנתבעים, שעל פיה אדם שמתפרנס מתיווך דירות יפעל לסיכול הסכם מכר דירה תוך שהוא מפחית משכרו באופן משמעותי. כמו כן נפסק שלא ניתן להתעלם מכך שאלמלא הסכימו התובעים להפחית את דמי התיווך, העסקה לא הייתה מתגבשת כלל.

השופטת דחתה את טענות הנתבעים באשר לבלעדיות, משום שבמועד שבו חתמו על הסכם התיווך עוד עמדה הבלעדיות בתוקף. בכל מקרה, לו היו רוצים הנתבעים להלין על כך, היה עליהם לעשות זאת ערב החתימה על ההסכם.

לפיכך חייבה השופטת את הנתבעים לשלם את דמי התיווך במלואם. לאחר ששקלה את מכלול נתוני התיק - ובכלל זה נחיצות התביעה, היקפה והסכום שנפסק – החליטה השופטת שהנתבעים יישאו בשכר הטרחה של עורכי הדין של התובעים בסך 20 אלף שקל.

לבית המשפט מוקנה שיקול דעת נרחב בשאלת פסיקת ההוצאות ושיעורן, מאחר שלא קיימת נוסחה אריתמטית לחישובן. הכלל המנחה הינו שבעל דין שהפסיד בהליך משפט יחויב בהוצאות בעל הדין שזכה בו. זאת במנותק מהסכום שנפסק לטובת הזוכה ותוך בחינת הוצאותיו בפועל (ככל שהוכח שהן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך).