הצביעות הליבראלית: לחרדית אסור, לחילונית מותר
החברה הישראלית התגייסה להטפה נמרצת כלפי המגזר החרדי, על טבעם המפוקפק של נישואי בוסר. אבל כשזה מגיע לקיום יחסי מין, פתאום מתבגרות ישראליות יודעות מה הן רוצות? במקום שבו המוסר הכפול בין המתבגרת החרדית לחילונית פוגש ים של צביעות - אי אפשר לדבר על מסרים מבלבלים
זה נראה כמו כרוניקה של קלקול ידוע מראש: היא מעריצה שרופה, הוא חתיך שרמנטי ומושא חלומותיה - ואבאמא כבר קנו גלולות, שיהיה. אז למה לא? גיל הוא הרי רק מספר, או ככה לפחות מפמפמים לנו, ולה, בעולם פוסט-מודרני וחסר גבולות.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
רק שבוע לפני התפוצצות פרשת הזמר המפורסם והקטינות, התגוששו חברי הכנסת החרדים והחילונים סביב החוק שהעלה את גיל הנישואין ל-18. "אתם באמת חושבים שקטינה בת 16 יודעת בגיל הזה מה היא רוצה?" ספק-קראה ספק-הטיפה חברת הכנסת זהבה גלאון, ל"פרימטיבים החרדים" מהטריבונה. האמת? צודקת בכל מילה.
יש חוק, ויש אווירה ציבורית
החברה הישראלית כולה התגייסה להטפה נמרצת למגזר החרדי, על טבעם המפוקפק של נישואי בוסר – מבלי להתייחס לשאלה מדוע כשזה מגיע לקיום יחסי מין, פתאום מתבגרות ישראליות יודעות מה הן רוצות?
הרי גם כאן המחוקק כבר התערב, וקבע כי קיום יחסי מין בהסכמה כשמדובר בבת 15, זו "בעילה אסורה בהסכמה", אך במקרה האחרון, ח"כ גלאון ממרצ הפלורליסטית וחבריה לאידיאלים, לא מעזים לצאת חוצץ אל מול ציבור המתבגרים והוריהם, ולא מסתכנים בכך שיישמעו, חלילה, מיושנים, צדקנים או שמרניים (או שלושתם גם יחד).
החוק, מטבעו, הוא ביטוי לנורמות התנהגותיות תקינות, אך הוא אינו יכול "להחליף" אווירה ציבורית פתוחה. פתוחה מדי. אווירה שבה ילדות בנות 14 מרוחות על שערי המגזינים בפוזות שלא משאירות מקום לדמיון. אווירה שבה סדרות נוער עוסקות ועסוקות במפגשים בין הסדינים. אווירה שבה מתבגרות שטופות הורמונים, שאכן לא יודעות מהן רוצות או צריכות, כדברי גלאון, יקבלו היתר חברתי לנהוג כמבוגרים באחת הסוגיות הרגישות והחשובות בחייהן.
כל ההבדל בטבעת?
לא צריך להכביר מילים על הנזקים ארוכי הטווח לשלומן הנפשי, ולעיתים גם הגופני. אין טעם להישען על עובדות ידועות ולעוסות, המדברות על תקופה רגישה וסוערת שבה הפיזיולוגיה מקדימה את המוח, על כל תופעות הלוואי הנגזרות ממנה. הכול ידוע ומוכר, ובכל זאת, מהעבר החילוני – דממה בסוגיה הזו.
קל להטיף "לאחר" החרדי מעל בימת הכנסת או מסך הטלוויזיה. זה אפילו פופולארי וכמעט מתבקש. אך עוד לא נמצא "המבוגר אחראי" שיעז לעשות זאת אל מול מי שרואים בעצמם המגזר "המתקדם" ו"הנאור" בחברה הישראלית, גם כשהוא שוגה - ובגסות.
במקום שבו המוסר הכפול בין המתבגרת החרדית למתבגרת החילונית, פוגש קורטוב נדיב של צביעות - אי אפשר לדבר על מסרים מבלבלים לטינאייג'רים, וגם לא על טשטוש בין גבולות הרצוי והמצוי, ובמרכזם חופש החלטה מוחלט למי שעדיין פשוט אינה בשלה לכך נפשית וחוקית.
לא הטבעת היא שתפריד בין מציאות פסולה, להסכמה שבשתיקה, למציאות פסולה אחרת. בין מגזר אחד על מאפייניו הקלוקלים - לבין מי שהוא תמונת מראה הפוכה ולא מחמיאה שלו. בין קיצוניות אחת לחברתה. נדמה כי נגזר עלינו להביט בהשלמה, כיצד ילדות קטנות וחסרות גבולות מתחפשות לנשים, וההצגה כנראה חייבת להימשך.
לפנייה לכתב/ת 
ילדות קטנות מתחפשות לנשים, בהסכמה שבשתיקה
צילום: לירן כהן
טלי פרקש
מומלצים
