הדיקנית החרדית הראשונה, והמתמטיקה של האמונה
היא חובשת פאה ועליה כובע, ומתגוררת בבני ברק. אבל שום דבר בחייה של מלכה שפס לא מתיישב במשבצת הסטנדרטית: היא פרופ' למתמטיקה, גיורת, סופרת מפורסמת במגזר, ומשפחת אומנה, שחולמת לראות את הנשים החרדיות משתלבות באקדמיה, ואת העם מתחבר לשורשיו. צפו
הדיקנית החרדית הראשונה היא זן נדיר: הן מפני שנשים מתמטיקאיות ברמתה הן ספורות – והן בשל העובדה שמדובר בפרופסור חרדית המתגוררת עם בעלה, אף הוא פרופסור חרדי, בבני ברק. מתחת לפאה שמעליה שביס, כדרך הנשים החסידות, מסתתר מוח מבריק ואישה שלא הלכה אף פעם בתלם.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
עוד ב"אורות":
פרופ' מלכה שפס שמונתה לאחרונה כדיקנית הפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת "בר אילן", נולדה למשפחה נוצרית באוהיו, ומאז ילדותה חיפשה אחר האמת. כל אמת. "ראיתי שלשמירת מצוות יש חוזק ועומק, יותר ממה שראיתי בסקר שעשיתי בדתות אחרות", היא מספרת ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית".
תוך כדי לימודים בהארווארד - התגיירה עם בעלה, והשניים החליטו לעלות לישראל. "ברור שאני ובעלי שונים מרוב האנשים", היא מודה. "לא רק שאנחנו חרדים אקדמאיים שהצליחו לעלות בסולם האקדמי, אלא גם כן בתור אקדמאים אנו יותר פתוחים, כי המסלול בארץ מתמקד בדבר אחד – ואילו השיטה שלמדנו הן מהמשפחות שלנו והן מהארווארד, זה לנסות להיות טובים במספר תחומים".
נאמנה לתפיסה הזו, שפס לא מסתפקת במתמטיקה: היא נחשבת לסופרת ידועה במגזר, ולומדת אצל בעלה, דוד שפס, לימודים קלאסיים – יוונית, ספרות ופילוסופיה.
"לא ויתרתי על המשפחה"
בחברה שבה המשפחה היא ערך עליון, בחרה פרופ' שפס שלא לוותר על האקדמיה, בד בבד עם הקמת
משפחה "לא סטנדרטית", כהגדרתה. "יש לנו רק שני ילדים משלנו, והיו לנו 2-4 ילדי אומנה. לא התקדמתי כפי שיכולתי מבחינה מקצועית אלמלא הייתה לי משפחה כזו מסובכת וגדולה, ואף פעם לא הצטערתי על זה. יש לי חברות מתמטיקאיות שפשוט לא בנו משפחה. זו לא דרך שהתאימה לי".
שפס הייתה רוצה לראות נשים כמותה בסביבתה, ולדבריה רבות במגזר היו מעוניינות לבנות לעצמן קריירות יפות ומאתגרות. "בתקופה שאנחנו לא במלחמה עם סביבה, אנשים מוצאים דרכים לעשות את זה", היא אומרת. "אבל בתקופה שבה מנסים להוציא את הציבור החרדי מהמסגרות, אז הולכים צעד אחורה ואומרים: אולי זה עוד לא הרגע. עכשיו אנחנו באחת התקופות הקשות.
"אכפת לנו מהמדע, התרבות והחינוך", היא אומרת. "הייתי רוצה לראות את החרדים משתלמים יותר ומגיעים למקומות טובים יותר בכלכלה, והייתי אולי רוצה לראות את העם מסתדר יותר טוב עם שורשיו היהודיים. זה דורש פתיחות, כי אם יש מטרה משותפת וכבוד הדדי, אפשר בהחלט להסתדר".