"נולדתי בשנתון הכי טוב ליצירה העברית"
אריק איינשטיין התראיין יותר משהופיע, ולאורך העשורים האחרונים סיפק לתקשורת לא מעט פנינים בהומור ובצניעות שאפיינו אותו. "הייתי אומר השירים שלי בדרך כלל יותר שקטים ומופנמים, כי אני לא רוצה להפריע לשכנים". קטעים נבחרים מתוך "ידיעות אחרונות", משיחותיו של רז שכניק עם הזמר שהלך לעולמו
"כשאתה לא מסוגל, אתה פשוט לא מסוגל. אני לא בנוי לזה יותר. קשה לי מאוד להופיע ואני אפילו לא חושב על זה. זה עניין של אופי. אני נכנס ללחצים מהכוכבות ומכל המהומה שמתרחשת מסביב לכל הופעה ובדרך לעלייה לבמה. זה מלחיץ מאוד, לא נעים, לא נוח, לא כיף. אולי זו גם ביישנות שיש בי".
עוד על אריק איינשטיין:
נפרדים מאריק איינשטיין: "כמו מדינה שהיתה"
השירים שנשארו: הפסקול של ישראל
הפסקתי להופיע ב1981- כי לפני הכל הרגשתי שהקטע הזה ממש עולה לי בבריאות, ואני מתכוון לכל מה שמתלווה מסביב לעניין עצמו. האורות, הזרקורים, כל זה מביך אותי לגמרי. היה לי מספיק מזה והחלטתי שדי, נגמר. לא חוזר לזה."
"לא קשה לי לסרב למיליונים, לא קשה לי לסרב לכל סכום שיציעו לי. כי אני פשוט יודע דבר אחד: אני לא מסוגל יותר לעשות את זה. לא מסוגל להופיע. כשאתה יודע שאתה לא יכול לעשות משהו, מאוד קל לך להגיד לא. אם היו מבטיחים לי שהשלום יגיע אחרי הופעה שלי, הייתי עושה את זה גם בלי בגדים, באיצטדיון בלומפילד. אבל את זה לא הציעו. עדיין."
"אני לא רוצה להישמע מתלונן, כי אני לא בן אדם מקופח או משהו כזה. אין לי גם על מה להתלונן, בטח לא לאורך השנים. חבל לי שלא השמיעו יותר את השירים מהאלבום האחרון, למרות שהיו פה ושם השמעות ולא התעלמו לחלוטין".
"אני תמיד מקווה שלשירים עצמם יש משקל סגולי או איכויות שיעשו את העבודה בכל מה שקשור ביחסי ציבור. האנשים מסביבי כל הזמן טוענים שאני לא מספיק דוחף, אבל אני באמת לא מסוגל. תן לי גיטרה עם קרטושקעס, ולא יותר. עזוב אותי מכל השאר."
"לאורי יש 40 נכדים. אתה קולט? א-ר-ב-ע-י-ם נכדים. ואני עוד אומר לך כאן שזו רק ההתחלה. יש לנו כל הזמן חתונות, אירוסים, בריתות, אירועים. אני לא יכול שלא לפגוש אותם. ולא, אני לא מתבלבל בשמות. שירי היא סבתא, היית מאמין? אם היית אומר לי שיהיו לי כל כך הרבה נכדים לפני 40 שנה, הייתי שולח אותך למקום טוב. מי היה מאמין שהדברים יתגלגלו ככה".
"אני צופה בספורט מתי שרק אפשר. רואה רק את זה שעות. לא מחמיץ כלום, משוגע. פעם הייתי קובע הופעות לפי שידורי הספורט. זו מחלה רצינית. עוד מעט מתחילות האליפויות של האתלטיקה באולמות סגורים ואתלטיקה תמיד תהיה הענף מספר אחת בעיניי. כשאני רואה את יוסיין בולט אני יוצא מדעתי. אני רק אומר 'אשרינו שזכינו לראות דבר כזה."'
"יצא לי להיוולד בשנתון הכי טוב ליצירה העברית. הדור שלנו ספג את האלתרמנים, את דור המייסדים, גולדברג, חלפי. יצא לנו גם לראות את ההתפתחות של מה שקרה מאז, גם לקחת חלק בזה וגם להשקיף. אני מתגעגע מאוד לעלי מוהר. מאוד. תראה, יש לנו ארץ שמפוצצת בכשרונות. זמרים, זמרות, נגנים, נגניות. פעם גדלנו בהרגשה שיש מוזיקה בחו"ל ויש אנחנו, ואיפה אנחנו על ידם, שאלנו. אבל לאט-לאט, עם הזמן, פיתחנו את היצירתיות שלנו והיום אני לא חושב שיש לנו במה להתבייש".
ביום הולדתו האחרון, בתחילת השנה, ב"ידיעות אחרונות" ביקשו מאמנים ואנשי רוח לשאול אותו שאלות. "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר"? נשאל איינשטיין בתחילה על-ידי עורך הפרויקט רז שכניק, וענה: "את אותם הדברים אבל יותר לאט". ההומור בלט גם ביתר הראיון, לצד הכנות והצניעות.
יוני רכטר שאל: האם אתה מצטער שלא למדת לנגן על כלי כלשהו? "בילדותי למדתי לנגן בכינור", ענה איינשטיין, "ותאמין לי שיצחק פרלמן יכול להיות רגוע, כי אין סכנה ממשית שאסכן את מעמדו. אבל מה, המורים העריכו אותי מאוד כי שילמתי בזמן".
לשאלה של פרופ' עדה יונת מדוע לא בחר לעסוק במחקר, השיב: "אקדים ואומר שאני מעריץ גדול שלך, ועצם זה שאת שואלת אותי שאלה, יותר ממחמיא לי. לעניין עצמו, אם היית רואה את הציונים שלי בפיזיקה, כימיה ומתמטיקה, היית מיד מבקשת ממני לשיר משהו. עשי לי טובה, תמסרי לנובל שישכח ממני".
צבי שיסל שאל: "כמה נינים יש לך"? - ואריק, שששתי בנותיו חזרו בתשובה והתחתנו עם שני בניו של אורי זוהר, ענה: "אמרתי לך לרשום - אז תרשום עוד פעם: ארבעה נינים ועוד שניים בדרך. אבל מי סופר".
ביוני 2012 בחר מוסף "7 לילות" באיינשטיין לזמר הישראלי הטוב בכל הזמנים. בראיון לרגל הבחירה הוא סיפר בטון האופייני: "לדעתי, עד היום אני לא יודע לשיר - אבל אני מאוד אוהב. בכלל רציתי להיות שחקן. לא חשבתי להיות זמר, אבל אחרי ששיחקתי בכמה הצגות הגעתי למסקנה שעדיף להיות זמר, כי לא לחזרות." כשהתבקש לאפיין את שיריו במשפט אחד, ענה: "הייתי אומר שהשירים שלי הם בדרך כלל יותר שקטים ומופנמים, כי אני לא רוצה להפריע לשכנים."
"כשאתה שומע שיר טוב, מה מדבר אליך?" שאל אותו רז שכניק. "אצלי זה מאוד פשוט: נכנס ללב או לא. אני לא אוהב לנתח, בחיים לא הייתי יכול להיות שופט בתוכניות ריאליטי. יש פה התנגשות בין הרגש למעשיות. זה כמעט כמו לערבב קודש וחול, ואני מגזים כאן בכוונה. הבעיה אצלנו היא שמדברים יותר על המסביב ושוכחים שהשירים הם הגיבורים. הם לב העניין. אבל אנושי לדרג. זה טבעם של בני האדם".