ניאו-נאצים במבט ראשון, תפוחים בביס שני
הם נראים כמו נאצים ומדברים כמו נאצים, אך הסמל השחור שעל זרועם הוא תפוח ולא צלב קרס. אלה הם חברי "חזית התפוחים", מפלגה סאטירית שהוקמה בגרמניה ב-2004 ולועגת לימין הקיצוני שכבר קמו לה יורשים במדינה (חסידה-היטלר) ובהונגריה ("חזית השום"). "מייצרים מעין הפוגה קומית"
וידוי מאוחר: כך איבד היטלר את האשך
עוד חדשות בעולם :
דרמה בתאילנד: רה"מ חולצה מההמון הזועם
דיווח: "נסגרה חקירת רצח דיאנה ע"י חיילים"
במפתיע: מת אלווד, הכלב המכוער בעולם
"אנחנו אוהבים שאנשים מתבלבלים, בשביל זה אנחנו עושים את זה", מסביר אחד ממנהיגי חזית התפוחים הגרמניים, מקס אופרביטילב. בניגוד לרושם הראשוני שעשוי להיווצר, אופרביטילב לא מנהיג מפלגת ימין קיצונית אלא משמש "שר התעמולה" בקבוצה שדווקא לועגת לניאו-נאצים, תוך שימוש בסמלים ובסיסמאות שכה מזוהים עמם. האקט הפרובוקטיבי גרר גם מחאה, אולם אופרביטילב מתעקש כי "ככלל רוב האנשים מחבבים אותנו, מלבד כמובן הנאצים עצמם". והאיש הזקן שבו נתקלו באחת מפעולותיהם הראשונות? "הוא חזר כעבור חצי שעה, התנצל ושיבח אותנו על העבודה שאנחנו עושים", מוסיף אופרביטילב.
סרטון תעמולה של "חזית התפוחים"
חזית התפוחים הגרמניים הוקמה ב-2004 בעיר לייפציג לאחר שהמפלגה הנציונל-דמוקרטית (NPD) זכתה בעשרה מושבים בפרלמנט במדינת סקסוניה. הבחירה בתפוח כסמלם המרכזי של הפעילים נעשתה בראש ובראשונה כ"אות הוקרה" למנהיג ה-NPD הולגר אפפל (תפוח בגרמנית), וגם דרכי הפעולה שלהם הושפעו מהניאו-נאציים: "מאז ומתמיד הם גנבו סמלים מהשמאל", מאשים אופרביטילב, ומזכיר כיצד ניאו-נאצים לבשו בהפגנות חולצות של צ'ה גווארה ועטו כאפיות - שלרוב נצפו בגרמניה בהפגנות של השמאל - כאות הזדהות עם המאבק נגד השלטון היהודי. "הנאצים תמיד ניסו לגרום לעצמם להיראות שונה ולא כמו נאצים, ואנחנו יצרנו קונספט שהם לא יכלו לגנוב".
"חשבו שאנחנו נאצים במבט ראשון"
האסטרטגיה אמנם מוכרת, אולם בחזית התפוחים קיוו כי גיוסה לשימוש השמאל ירענן קצת את דרכי המחאה הפוליטית. "אנחנו מספקים אלטרנטיבה לשיטות המקובלות, פשוט כי הן משעממות. במקום סתם לעמוד בהפגנה ולחכות שמשהו יקרה, אנחנו מייצרים מעין הפוגה קומית. כשרק התחלנו לפעול, אנשים היו רואים אותנו וחושבים שאנחנו נאצים, אבל אז היו מבינים שהיום הניאו-נאצים כבר נראים אחרת", נזכר אופרביטילב. "עכשיו ההלם הראשוני הזה כבר נעלם, אבל זה עדיין עובד היטב".
אולם במדינה שבה הצגת סמלים נאציים מהווה עבירה שדינה עד שלוש שנות מאסר, בלבול שכזה עשוי לגרור גם אי-נעימות עם החוק. "המשטרה לא ידעה מה לעשות איתנו במשך תקופה ארוכה", מאשר אופרביטילב. "בפעם הראשונה שיצאנו להפגין, השוטרים צילמו אותנו ושלחו את התמונות למישהו עם מלא קלסרים שבדק אם אנחנו לובשי מדים ואם אנחנו מפרים את החוק. גם אחר כך, בהפגנות של הימין לא ידעו אם לשלוח אותנו לצד שלהם או לכיוון המפגיני-נגד. לא באמת רצינו להסביר להם מי אנחנו, כי זה כל הקטע".
החזות של אנשי התפוחים מייצרת אכן רושם של ארגון מיליטנטי, וגם עמוד הוויקיפדיה של התנועה מספר על מבנה מסודר עם ארגון נוער משלו וקבוצת נשים פעילות, אולם בפועל, כך מסתבר, מדובר דווקא בדמוקרטיה. "מעולם לא טרחנו לשנות את העמוד כי זה משרת אותנו", מודה אופרביטילב, "אבל בעצם המעגל הפנימי מורכב מ-30 אנשים שמעלים רעיונות ומתכננים הכול ביחד. יש לנו 'מנהיג', שחקן שמגלם את ה'פיהרר', אבל אנחנו לא באמת סוגדים לו. אנחנו מציגים את עצמנו לציבור בתור ארגון המוני, 'הכוח הלאומני האמיתי של גרמניה', אבל מובן שזה הכול חלק מההצגה".
"מה נותן כוח לנוער הגרמני? מיץ תפוחים!"
האמרות שהתפוחים הכי מזוהים עמן הן "גרמניה לתפוחים גרמניים" ו"פירות דרומיים החוצה" - סאטירה על תגובת הימין הקיצוני לגל ההגירה לאירופה - אולם עתה מחפשים בתנועה להתרחב לנושאים חדשים. "אחרי שנים של לספר את אותן הבדיחות, גם אנחנו התחלנו להשתעמם", מסביר "שר התעמולה" את המניע מאחורי הפעולה האחרונה של הארגון: התפרצות לכינוס של ארגוני ימין בנושא ערכי משפחה שנערך בסוף השבוע בלייפציג.
אנשי חזית התפוחים הצטרפו למאות פעילי זכויות גאים שהפגינו מחוץ לאירוע, ובהמשך הצליחו להסתנן לתוך אולם הכנס בתקווה להשמיע את דברם. בשעה שמול דוכן הנואמים עמד סופר ילדים ידוע וניסה להשתמש במטאפורה על תפוחים כדי להצדיק הומופוביה, התפרצו הפעילים לדבריו וקראו: "מה נותן כוח לנוער הגרמני? מיץ תפוחים! מיץ תפוחים". הם הוצאו במהרה מהאולם.
"בעשר השנים האחרונות ה-NPD הרס את עצמו מבפנים", טוען אופרביטילב. "הניאו-נאציים כבר לא מארגנים את הפגנות הענק שהם עשו לפני עשור, והם כבר לא מספקים לנו מספיק חומר. לכן אנחנו מנסים להתרחב, ולדעתי הבעיה החדשה של כל אירופה היא למעשה כל תנועת הימין, זו שהתגייסה לפני כמה שנים נגד מוסלמים וכיום פועלת נגד נישואים חד-מיניים. האנשים האלו והתפיסה שלהם לגבי איך אירופה צריכה להיראות מסכנים את כולם".
החיקוי ההונגרי - "חזית השום"
את היחלשות כוחו של הימין הקיצוני אופרביטילב לא מציין כהישג. במקום, הוא מתגאה במיוחד בהשפעה של חזית התפוחים על הנעשה במדינה אחרת - הונגריה, שם הוקמה ב-2010 חזית השום. "בחרנו בשום כי זה משהו מאוד הונגרי, זה מסמל כוח", מסביר המייסד ארמין לנגער בן ה-23, ששימש עד לאחרונה על תקן נשיא מחלקת תעמולה ואידיאולוגיה. "אם יש משהו שיכול להיחשב בהונגריה לירק לאומי, מלבד פפריקה, זה בטוח השום".
לנגער היה אז בסמינר בינלאומי באוסטריה שעסק בדרכי מענה לפאשיזם, ונחשף לפעילות של חזית התפוחים הגרמניים. "בהונגריה 'אנטי-פאשיזם' פירושו שאנשים בני 70 ומעלה הולכים לשים פרחים על אנדרטאות סובייטיות, ואילו הפעילות של חזית התפוחים נראתה כה מרגשת", הוא נזכר. הוא ארגן את חבריו, בהם פעילים פוליטיים, אמנים ועיתונאים, ומאז הם פועלים ליישם גם בארצם את הדגם שבנו אנשי התפוחים.
"ההבדל בינינו לבין עמיתינו בגרמניה הוא שהם לועגים למשהו שהוא כיום שולי למדי, אבל בהונגריה זה המיינסטרים", מדגיש לנגער. "הנטייה ימינה זה משהו שעוד מורגש בשטח, ונגד זה אנחנו פועלים". מבחינת אופרביטילב הייתה זו יוזמה שהוא כלל לא העלה על דעתו בתחילת הדרך. "לא חשבנו שזה אפשרי לעבד את הקונספט שלנו למדינה אחרת. כשחזית השום הוקמה כבר הייתי מוכן לזנוח את התפוחים, אבל הם נתנו לי השראה להתחיל מחדש. עכשיו אנחנו שואלים את עצמנו אם זה יכול לעבוד במדינות נוספות".
פרודיה על היטלר בדמות חסידה
בעוד נושאי דגל התפוח והשום מחפשים אחר חזית חדשה, יש כבר מי שהרים את הכפפה בתוך גרמניה עצמה. אחת היוזמות האלו הולידה את "שטורק היינאר" - חסידה עם קסדה צבאית, שפם צר, אלרגיה לבשר צפרדעים וחלום להיות אמן, מעצב אופנה ליתר דיוק. "זו פרודיה על סיפור חייו של אדולף היטלר", מסביר ג'וליאן ברלן, שאחראי כיום על הפרויקט, שעוסק בין היתר במכירת חולצות עם דמותה של החסידה. "אפילו כתבנו ספר בסגנון 'מיין קאמפף' שמתאר את הילדות הקשה של 'שטורק היינאר' וכיצד כולם התעלמו מהאמנות שלה. הוא גם מספר על הביצה האחת שלה, כרמיזה לשמועות כי להיטלר היה רק אשך אחד".
ברלן, שמשמש כיום חבר פרלמנט מטעם מפלגת SPD במדינת מקלנברג-פורפומרן, הקים את המותג עם חבריו כחלק ממאבק נגד פתיחת חנות במרכז העיר רוסטוק, שמכרה דיסקים של להקות ניאו-נאציות ובגדים של חברת "ת'ור שטיינר". לדברי ברלן, אחד מחבריו הצביע על הדמיון בין שם החברה, שמזוהה עם הימין הקיצוני, למילה חסידה, והבדיחה הולידה מחאה פוליטית. "אם הניאו-נאצים משתמשים באופנה כדי להפיץ את הרעיונות שלהם, כך נעשה גם אנחנו", הוא מסביר. "ת'ור שטיינר", אגב, לא התייחסו ליוזמה בהומור: ב-2008 הם הגישו תביעה על פגיעה במותג לבית משפט בעיר נירנברג - "הם כנראה התעלמו מהאירוניה", מעיר ברלן - אולם החסידה יצאה בסוף וכנפה על העליונה.
מאז התרחב הפרויקט לתחומי פעולה נוספים. לצד מכירת טי-שירטים, כוסות ותיקים באתר שלהם, האנשים מאחורי "שטרוק היינאר" מארגנים אירועים בבתי ספר והופעות של החסידה בעצרות המוניות - הכול במטרה לעורר מודעות נגד קיצוניות. "הקמנו להקה בשם 'שטורק קראפט' (כוח חסידה בגרמנית) כפרודיה על להקה ניאו-נאצית מפורסמת בשם 'שטוייר קראפט', ואנחנו מופיעים איתה למשל בבתי ספר לבני נוער במצוקה, בעיקר באזור מקלנברג-פורפומרן. אנחנו גם מחלקים להם חולצות בחינם, ומממנים את זה עם ההכנסות מהאתר", מספר ברלן.
"קהל היעד שלנו הוא אנשים שעשויים להיות פתוחים לאידיאולוגיה הניאו-נאצית אבל עדיין לא אימצו אותה, ואנחנו רוצים לגרום להם לחשוב ולחפש עוד מידע על מה זה באמת אומר", הוא ממשיך. ברלן בטוח כי שימוש בפרודיה ובהומור מאפשר לחבר למאבק גם אנשים שאחרת היו אדישים לקיצוניות פוליטית, אולם מודה כי התלאות של חזית התפוחים לא זרות גם לו: "יש לנו יותר מ-70 אלף לייקים בפייסבוק ובכל פעם שאנחנו מפרסמים משהו, תמיד יהיו לפחות אלף שלא יבינו את הבדיחה ויבואו אלינו בטענות. עבור התפוחים זה ודאי יותר גרוע".
"סאטירה צריכה להפר את הסדר"
בדומה לחזית התפוחים, אנשי "שטורק היינאר" גם הציגו את החסידה כמועמדת פוליטית וכ"אלטרנטיבה לניאו-נאצים" בבחירות לפרלמנט במקלנברג-פורפומרן לפני כשנתיים ושוב השנה, במסגרת הבחירות הפדרליות. בשנה הקרובה שוב צפויה החסידה "לרוץ" לפרלמנט בשלוש מדינות נוספות. עם זאת, ברלן מזהה הבדלים בינו לבין התפוחים: “הפעילות שלהם מצוינת בעיניי, אבל היו כאלו, בעיקר אנשים מבוגרים, שסיפרו לי שהם ממש פחדו כשראו אותם בלבוש שחור ועם דגלים אדומים, כי צריך להתבונן מקרוב כדי להבין שלא מדובר באמת בנאצים.
אני מניח שאנחנו נוקטים גישה רכה יותר".
אופרביטילב מצדו מודה כי בשנתיים הראשונות לפעילותה הותקפה התנועה על ידי אנשים שטענו כי מעשיה אגרסיביים מדי, אך הוא עצמו דוחה את הביקורת: “סאטירה צריכה להפר את הסדר, להמם ולבלבל אנשים. אנחנו צוחקים על האידיאולוגיה שהובילה למעשי הנאצים, אבל אנחנו לעולם לא נפגע בכבוד הקורבנות". לנגער מסכים: "אני יהודי וכמעט חצי מהחברים בחזית השום הם יהודים, וקרה לנו המון פעמים שאנשים הודו לנו על כך שלפחות מישהו טורח לעשות משהו נגד הנאצים. גם אם בתחילה מעצבן לראות את הסמלים האלו, אחרי כמה רגעים ברור לכולם שאנחנו לא נאצים אמיתיים. לא קרה שמישהו הרגיש שאנחנו מזלזלים בזכר השואה".
לפנייה לכתב/ת 
