"הרשימה השחורה": אקשן, ממחזרים!
הרעיון של "הרשימה השחורה" מוצלח - זה הביצוע השבלוני שהופך אותה לסתם עוד סדרת אקשן נחמדה: טיפוס אקסצנטרי שחובר לטובים, בחורה שנראית טוב עם אקדח (ובתחתונים) ועריכה קצבית. מעביר את הזמן? בהחלט. רק אל תצפו לתחליף הולם ל"שובר שורות"
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"להיות איתה": ממתק עם טעם לוואי קל
"סגורות": טרגדיה בלונדינית שווה יותר
"רויאל שף": סוס מנצח לא מחליפים
אותו אדם הוא ריימונד (רד) רדינגטון: מגה פושע, פרצוף מוכר מרשימת המבוקשים של ה-FBI, קצין לשעבר בצי שחצה את הקווים ומכר את נשמתו למרבה במחיר. עכשיו הוא מסגיר את עצמו ומוכן לחשוף את עמיתיו הפושעים המבוקשים (אלה שנמצאים ברשימה השחורה האמיתית, אלה שאף אחד לא מכיר אותם מרוב שהם מוצלחים במה שהם עושים), בתנאי אחד - הוא יעבוד רק עם אליזבת קיין.
"מי זו אליזבת קיין?", שואלים הקודקודים. ובכן - היא סוכנת צעירה ויפה שרק מתחילה את הקריירה שלה כפרופיילרית ב-FBI. מה הקשר בין השניים? התעלומה תתברר (כנראה) בהמשך, אבל כבר עכשיו הרמזים עבים ביותר. בינתיים אין לה ברירה אלא לשתף איתו פעולה.
"הרשימה השחורה" עלתה לשידור בספטמבר בארצות הברית, והתקבלה בזרועות פתוחות - הרייטינג גבוה, וזה לא מפליא. זו סדרה מלאת אקשן עם סיפור טוב במרכזה, העריכה קצבית, יש סצנות מרשימות (תאונות, למשל) והמון התרחשויות שרודפות אחת את השנייה מבלי להשאיר רגע אחד של שעמום.
ג'יימס ספיידר ("הפרקליטים", "בוסטון ליגל"), שמגלם את רדינגטון, יוצר דמות מוצלחת מאוד של נבל חלקלק ובעל קסם - מלא בסודות ותכסיסים, שאוהב את החיים הטובים. כזה שקשה לסמוך עליו, אבל גם קשה שלא לחבב אותו.
ובכל זאת הסדרה הזו לא מותירה רושם עז. נכון, היא מותחת במידה הרצויה ויש בה הרבה פושעים מגניבים, סוכנים קשוחים ובחורה שמצד אחד נראית שבירה ועדינה, ומצד שני נועצת עט בעורק הראשי מבלי להניד עפעף, אבל... זו עוד סדרת אקשן. ראינו הרבה כמוה, ונראה עוד הרבה בעתיד. מיטיבי הלכת בעולם הטלוויזיה יוכלו לנחש מראש את הסוף של כל פרק, בלי יותר מדי מאמץ.
חבל, כי הסיפור במרכזה של "הרשימה השחורה" הוא טוב. הביצוע הוא זה שיוצר את אותה שבלונה של סדרות מתח ואקשן אמריקניות - טיפוס אקסצנטרי, אחד שבא מחוץ למערכת, חובר ל"טובים" ויוצא איתם למרדף מתמשך. ויש גם בחורה שנראית טוב בתחתונים ועוד יותר טוב עם אקדח ביד. זה מגניב, אבל לא מעל הממוצע. רד רדינגטון הוא ממש לא וולטר ווייט החדש, אפילו לא קרוב, ואליזבת קיין (מייגן בון האנמית משהו) היא לא קרי מתיסון.
למי שמחפש מתח ואקשן עשויים היטב בסוף היום - "הרשימה השחורה" בהחלט יכולה לסגור את הפינה הזו. וכיוון שכל פרק מסתיים בצורה שעושה חשק לצפות בעוד אחד, גם מי שמחפש מרתון חביב לסוף השבוע יכול לבחור בה ולא להצטער. אבל אין לה משהו מיוחד להציע. ולא, עדיין לא נמצא תחליף הולם ל"שובר שורות". נמשיך לחפש.
