ציפי שביט נפרדת: "ספינק'ה היה עולמי"
הבדרנית ציפי שביט, שחלקה עם ספי ריבלין רגעים רבים של שמחה על הבמה ובטלוויזיה, היתה שם איתו גם ברגעים הקשים: "הוא היה איש כל כך חכם, ואני מתארת לעצמי שהוא הבין שזאת ישורת אחרונה". חני נחמיאס: "פטפטנות היתה הסמל המסחרי שלו, והיא נלקחה ממנו בדרך הכי קשה". חברים נפרדים
לאחר ימי אשפוז ארוכים של חרדה מהולה בתקווה שברירית, הגיעה אמש (ג') הבשורה הקשה: ספי ריבלין הלך לעולמו בגיל 66 לאחר מאבק רב שנים במחלת הסרטן. רבים מוותיקי התרבות הישראלית שהיו שם לצדו לאורך הקריירה מנסים לעכל את ההודעה המרה. בראשם הבדרנית ציפי שביט - איתה חלק רגעים רבים בטלוויזיה ועל הבמה . אחרי לכתו היא עדיין מתקשה להיפרד. "איך אפשר לסכם אותו? ספי הגאון הגיבור, המצליח, באמת השחקן הכי טוב, מספר הסיפורים הכי מצחיק וטוב שאי פעם שמעתי. הפרטנר הכי טוב שאי פעם הייתי איתו על הבמה".
שביט, שהופיעה לצד ריבלין באינספור הצגות, וגם חלקה איתו את המסך בתוכנית "ציפי ללא הפסקה", המשיכה: "איזה טיימינג - גם דרמטי, גם מצחיק. איזה להט, איזו אנרגיה. לדבר איתו ולעמוד איתו על הבמה היו הדבר הכי טוב והכי מצחיק, הזכות הכי גדולה ששחקן יכול לבקש לעצמו. עשיתי איתו בטח אלפיים הצגות, תוכניות טלוויזיה, היינו יחד בחו"ל. הוא היה זריז, מהיר, חזק, מצחיק, נלחם כמו אריה. הוא היה אחד ויחיד.
"הוא ידע מה זה קהל, הוא ידע מה זה לעמוד שם, הלוואי שהיה יכול לעלות איתי לפעם אחת על הבמה בלי לדבר, לעשות שפגט או סתם לפתוח את העיניים, ולעמוד ככה כמו מסי נכון לקרב. התכתבנו עוד לפני שלושה או ארבעה שבועות. ספי היה איש כל כך חכם וכל כך חריף, ואני מתארת לעצמי שהוא הבין שזאת ישורת אחרונה. לא דיברתי על זה איתו אף פעם. כשהוא הרגיש פחות טוב, הייתי שם כדי לשים לב ולנשק לו את העיניים הכחולות, וכשהוא הרגיש טוב הוא ישב והצחיק וכתב בדיחות כאילו שזה קורה למישהו אחר. ספינק'ה היה עולמי".
ציפי מור, המוכרת יותר לילדי שנות ה-70 וה-80 כילד רגע בסדרות "רגע עם דודלי" ו"הבית של פיסטוק" בהן הופיע ריבלין: "איש מדהים, איש שאוהב לשמח אנשים. עם חוש הומור נדיר, קסום, עוזר, מצחיק, מפרגן. היה לי נורא כיף לעבוד איתו. הוא סמך עליי, זרם והקשיב. היינו ממציאים ביחד אילתורים, תענוג של ממש. איש שהיה אכפת לו מכל דבר ואהב שאנשים צוחקים מסביב. בשנים האחרונות, אחרי הניתוחים, אמרתי לו 'אל תשכח לשמור על הומור', והוא אמר לי 'אל תדאגי, ההומור שומר עלי'. כל תפיסת העולם שלו וזווית הראייה שלו היתה ממקום של הומור וברק".
"המחלה לא מתחשבת בכישרון"
"אני מרגישה שאיבדנו אדם שבאמת השתייך לדור הנפילים - הוא היה שחקן וקומיקאי אדיר, מרגש, מצחיק בטירוף", אומרת חני נחמיאס, שסיפרה גם על הקושי של ריבלין בהתמודדות עם הגידול הסרטני שהתנחל בגרונו. "פטפטנות היתה סמל המסחרי שלו, ודווקא היא נלקחה ממנו בצורה הכי בוטה קשה ומייסרת. אני בטוחה שהוא שוחרר עכשיו למנוחה אמיתית".
רבקה מיכאלי, אשר שיתפה עם ריבלין פעולה בשנות השבעים בתוכנית הסאטירה "ניקוי ראש", נפרדת מעוד חבר: "ספי הוא השלישי שנפטר מ'ניקוי ראש'. המוות שלו אמנם היה צפוי, אבל הוא עדיין מכאיב מאוד. ספי היה שחקן גאוני, מצחיק, בעל ראייה הומוריסטית מכל זווית שהוא בחן. האובדן שלו קשה מאוד".
מי שהביא אותו לתוכנית "ניקוי ראש" היה מוטי קירשנבאום, שמתאר אותו כ"קומיקאי בחסד עליון". הוא מוסיף כי "היה לו טיימינג שאין שני לו, ובחומרים ההומוריסטיים זה כמעט הדבר הכי חשוב. הוא תמיד ידע מה לעשות: מתי לשתוק, מתי להביא את הפאן, מתי לגלגל את העיניים כשהמצלמה מתקרבת. הוא ידע לעשות את הדברים האלה באמנות שאי אפשר לתאר את הגובה שלה. הוא אהב להצחיק, הוא אהב את העבודה שלו, הוא אהב את הצורך הזה להצחיק כל הזמן בלי להרפות ממך, ושלא תשקע לו בהרהורים. הוא כל הזמן דרש את תשומת הלב שלך.
"היה כיף לעבוד איתו גם בטלוויזיה וגם בתיאטרון. הוא אחד הגדולים של התרבות הישראלית, היא איבדה נדבך חשוב מאוד. תוך כדי המאבק הוא המשיך ליצור ולהתמודד. הוא שיתף אותנו גם במאבק עצמו, גם במצוקה שהמחלה גרמה לו. קיווינו שהוא יתגבר על זה בסוף, אבל המחלה הזאת כל כך נבזית שהיא לא מתחשבת בכישרון".
"אני המום", סיפר ל-ynet השחקן ששון גבאי, "למרות שהייתי בקשר עם המשפחה וביקרתי אותו לאחרונה, וידעתי למה לצפות, והיה ברור שזה הולך לכיוון לא טוב. אז זה לא היה מפתיע, אבל יחד עם זאת אני מרגיש אבידה גדולה. אני באמת מרגיש פתאום מרוקן, עכשיו ששמעתי את הידיעה הזו, כי לספי היה חלק כל כך גדול מהעבר שלי ומהקריירה שלי ומהחיים האישיים שלי. לאורך השנים ליווינו האחד את השני בהפסקות, בלי הפסקות, ברצף. זה קשה. אף פעם אי אפשר להתכונן לדבר כזה. הרגש והלב יש להם הדינמיקה שלהם. וכמה שתהיה כאילו מוכן לזה מבחינה שכלית, כשזה קורה זה באמת - זה די מהמם".
"קיוותי שיהיה פה נס, אבל זה לא קרה", סיפר הקומיקאי טוביה צפיר. "מלבד היותו חבר טוב ואיש שהיה נעים להיות במחיצתו, הוא אהב להצחיק, והיתה לו תשוקה להצחיק. גם אם הייתי איתו לבד, הוא היה מוכן להצחיק אותי כמו מול קהל של 2,500 איש בהיכל התרבות. הוא היה בן אדם מדהים. איבדנו כאן מאסטר מצחיקן. הוא היה אלוף בלהצחיק ובלספר בדיחות: כשהייתי שומע בדיחה, הייתי רץ לספר לו אותה כדי שיספר לי אותה בחזרה. שנינו גם היינו צהובים. אהבנו מאוד את מכבי תל אביב בכדורגל. עשינו דרך ארוכה מאוד מאז 'ניקוי ראש' ומאוד חבל שלא המשכנו את הדרך".
אלי יצפאן אמר כי זהו "יום עצוב לי מאוד. ספי הוא קומיקאי שהערצתי - גם כשהייתי שחקן בזכות עצמי. הוא בשבילי מנטור, הוא קומיקאי עילאי, שחקן נפלא ואיש מדהים. כל דקה איתו על הבמה היתה חוויה. הוא בית ספר לקומיקאים. איש שמאוד מאוד אהבתי ואני זוכר אותו בריא וטוב. סירבתי
ללכת לראות אותו בתקופה שהיה חולה. אני זוכר אותו מחלים וחוזר להבימה. עשינו ערב לכבודו מטעם אמ"י, שבו קיבל פרס מפעל חיים. הלך לי חבר ואיש יקר מאוד, הפסדנו אותו טרם זמנו. הוא היה איש ומקרה נדיר, אבא וסבא נפלא. עצוב לי מאוד".
איגוד אמני ישראל הוציא גם הוא הודעה: "בעודנו יושבים ובוכים על לכתו של אריק איינשטיין, קיבלנו מכה כואבת נוספת בדמות פטירתו של חברינו היקר ספי ריבלין. אם יש נחמה, היא שהספקנו לתת לספי פרס מפעל חיים של אמ"י באירוע בו הצדיעו לו מיטב אמני ישראל והראינו לו עוד בחייו כמה אהבנו אותו. צחוקו והעיניים הכחולות שלו ילוו את כולנו עוד שנים רבות. תנחומינו למשפחה ולמשפחת אמני ישראל. יהי זכרו ברוך".
השתתף בהכנת הידיעה: עמי פרידמן
