שימו לב, הטבע בישראל בדרך לקטסטרופה
אנחנו חייבים לשנות את הגישה, את סדר העדיפות ואת דרך ההתנהלות של משרדי הממשלה. אסור להמשיך בעסקים כרגיל. ארגוני שמירת הטבע והסביבה לא יכולים לעשות זאת לבד - צריך שניים לטנגו. דעה
נתחיל בשורה התחתונה - המצב לא טוב. אמנם לאורך השנים נעשו דברים חיוביים וטובים למען שמירת הטבע בארץ, אבל אם נמשיך במתכונת של עסקים כרגיל, נגיע למצב של פגיעה חמורה בטבע. לטבע, כידוע, אין תחליף, ופגיעה בטבע היא גם פגיעה באדם, בחקלאות ובאיכות החיים של כולנו.
כתבות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות :
- חורף ירוק: כך תכין את ביתך לשינויי מזג האוויר
- גלו: האם אתם גרים בסמוך למפעל מזהם?
- עתלית: "כרמל כימיקלים פולט עשן ומרעיש"
- תושבים התלוננו, כריזות האוטובוסים יוחלשו
תמונת מצב ממעוף הציפור מלמדת כי המערכות האקולוגיות שלנו בבעיה קשה: עד לפני מספר שנים היו בישראל מאות זוגות של דורסים גדולים מקננים ונשארנו רק עם עשרות; היו בעבר עוזניות ואין עוד; מתוך 2,000 מיני צמחים ארץ ישראליים - 400 נמצאים בסכנת הכחדה; היו לנו חתולי חולות ואין כבר; הנמרים המדהימים שהיו פה כבר אינם.
זוכרים שהאגמים שלנו היו מערכות אקולוגיות שוקקות חיים? כיום 97% משטחי בתי הגידול הלחים התייבשו. גם נחלים שופעים ומלאי חיים היו לנו בעבר, היום אין בהם מספיק מים וגם לא מספיק ניקיון, מתוך 32 מיני דגי ישראל במים מתוקים - 6 כבר נכחדו ועוד 6 בדרך לשם. בקיצור - המצב קשה! חייבים שינוי, כדי למנוע קטסטרופה.
השינוי העיקרי הנדרש הוא הפנמה ששמירה על משאבי הטבע צריכה להיות נחלת כל המגזרים ומרבית משרדי הממשלה, מכיוון שהיא לא יכולה להתחיל ולהסתיים בשמורות הטבע. אנחנו מזהים שורה של אתגרים מרכזיים שיחוללו את השינוי.
נתחיל עם הים. לא הרבה מכירים את העושר האדיר הקיים בתוכו, אבל שמתם לב שהים הפך לדמות מרכזית בחיים שלנו? בעוד שבשני העשורים הקודמים הפוקוס היה קו החוף, כולם רצו לגור על הים וההתמקדות הייתה על בלימה ובניית איזונים מול לחצי הפיתוח בחופים, בשנים האחרונות אנו רואים איך הלחץ עובר מהיבשה לים, שהפך להיות הזירה החמה ביותר כיום: כבר היום 99% מהסחורות שלנו מגיעות מהים, בשנה הבאה מרבית מי השתייה שלנו יהיו מי ים מותפלים ובשנים הקרובות המדינה הולכת להתבסס על אנרגיה המבוססת על מאגרי הגז הטבעי שנמצאו בים.
משאבי הים מייצרים הזדמנויות רבות למדינה, בכלל זה לסביבה, אך לא ניתן רק לנצל את הים מבלי לשמור עליו, כי במצב של עסקים כרגיל, כל העושר הזה ייעלם, ייכחד. רק 0.2% מכל השטח הימי הוא שמורות טבע. זה כאילו שביבשה, על כל השטח של מדינת ישראל, הייתה לנו רק חצי משמורת הטבע הר מירון. היעדר מדיניות דייג לאורך שנים הובילה לנזקים עצומים לסביבה הימית, ממנה כולם נפגעים, ובראשם הדייגים עצמם.
אז מה צריך לעשות? לוודא שהמדיניות המתגבשת בימים אלה לגבי הים תכיל מנגנונים של בלמים ואיזונים להגנה על הסביבה, להגדיל את אחוז השמורות הימיות ל-20% ולעשות בענף הדייג רפורמה שתגרום לכך שיהיו יותר דגים בים. לשם כך צריך שילוב ידיים של משרד האוצר, משרד החקלאות, משרד הפנים והמשרד להגנת הסביבה.
האקוויפרים צמאים למים
מהמים המלוחים נעבור למים השפירים, כי אנחנו בעיצומה של תקופה קריטית שמאפשרת לתקן עוול ופגיעה בנחלים ובבתי הגידול הלחים שיובשו, הוזנחו וזוהמו לאורך עשרות שנים. ב-50 השנים האחרונות התבססנו על מים מהטבע וזה אומר שמצצנו כל טיפת מים מהאקוויפרים - מה שהוביל לפגיעה קשה במעיינות, להרס בתי גידול ולייבוש נחלים. היינו מדינה בלי מים, אבל המצב הזה במגמת שינוי בזכות ההתפלה וזה אומר שאפשר וצריך להחזיר בחזרה מים לאקוויפרים, כדי שיחזרו החיים למעיינות, לנחלים ולבתי הגידול הלחים, על מנת שיהיו שופעים ומלאי חיים כמו פעם לפני שייבשנו אותם.
תחום נוסף הוא משק האנרגיה, הנמצא בצומת משמעותי ובמעבר ממשק אנרגיה מסורתי, המבוסס על תחנות כוח פחמיות, למשק אנרגיה מגוון, נקי יותר ועצמאי. בשנים האחרונות מקודמות שורה של יוזמות לפיתוח משק האנרגיה, המקודמות בצורה נפרדת וללא ראייה כוללת ורחבה, ובכך יוצרים לחץ כבד על הסביבה והטבע.
בימים אלה מתחילים לגבש מדיניות כוללת לתחום, במסגרתה ניתן לבסס עקרונות נכונים בקביעת המדיניות, שיבטיחו את האיזון הראוי בין צרכי משק האנרגיה לצרכי הסביבה והטבע: התייעלות אנרגטית, בניית משק אנרגיה מבוסס גז טבעי בהיקפים של 70-80%, קידום אנרגיות מתחדשות - אנרגיה סולארית על גגות ושטחים מופרים, טורבינות רוח שאינן פוגעות במסלולי הנדידה של חצי מיליארד ציפורים, פעמיים בשנה. לשם כך צריך את המשרד לאנרגיה ומים, משרד הפנים ומשרד האוצר. אם אלה ישתפו פעולה, גם תהיה לנו עצמאות אנרגטית וגם ייעשה שימוש מושכל במשאבים שיבטיח שיהיה פה גם יותר טבע.
חקלאות - עם כל הכבוד לשמורות הטבע, שמירת הטבע לא יכולה להתבסס ולהתקיים רק עליהן. החקלאות מהווה שטח ניכר משטח המדינה ודרך ההתנהלות שלה משפיעה ישירות על הטבע בישראל. משרד החקלאות מכין בימים אלו תכנית לאומית לחקלאות וזוהי הזדמנות להשפיע על מנת שהחקלאות תטמיע ותעודד שיקולים של חקלאות מקיימת, שאיננה פוגעת בשטחים טבעיים, מצמצמת באופן ניכר את הזיהום הסביבתי ומקפידה על סניטציה. אם עקרונות אלו ייכנסו לתוכנית הלאומית המתגבשת, אז תהיה פחות קרקע אבודה, יהיה חיסכון אדיר בעלויות של הדברה ורעלים, יהיה פחות בזבוז בקנה מידה ויהיה יותר בריאות ויותר טבע. לא כדאי?
ישנם עוד אתגרים רבים לטבע הישראלי – התמודדות עם מינים פולשים, שיפור החקיקה והגברת האכיפה נגד הפוגעים בטבע, הגנה על בתי גידול שאינם מיוצגים בשמורות טבע, לקיחת אחריות על הטבע בתחום הערים, הטבע העירוני, על ידי השלטון המקומי, כך שיחבר את התושבים לטבע.
יש לפעול להעמקה והרחבה של המסגרות החינוכיות העוסקות בכך ולחזק את הקשר בין מדע למדיניות. שמירת טבע צריכה ויכולה להפוך למיינסטרים, לחלק בלתי נפרד מהפעילות השוטפת של המגזרים השונים ובראשם המגזר הממשלתי, על משרדיו השונים. נושא שמירת טבע והמגוון ביולוגי, צריך להיות חלק בלתי נפרד מצורת החשיבה של משרדי הממשלה, באמצעות קידום תכונית לאומית, לה מדינת ישראל מחוייבת, כחלק מיישום אמנות עליהן חתמה המדינה. האתגרים הם גדולים ואנחנו לא יכולים לעשותם לבד. חייבים לעבוד בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה, כי לטנגו, כידוע, צריך שניים.
הכותב הוא סמנכ"ל שמירת סביבה וטבע בחברה להגנת הטבע. כנס ירושלים ה-6 לסביבה וטבע של החברה להגנת הטבע יתקיים ביום שני, 16 לדצמבר, בבנייני האומה בירושלים, תחת הכותרת "הטבע הישראלי לאן?". הכנס יתקיים בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים והאוניברסיטה העברית
לפנייה לכתב/ת 
