הלחי השנייה: די לרגשי הנחיתות של החרדים
ק' סיפרה לי כיצד הופלתה בגסות כשניסתה להתקבל לעבודה במשרד ממשלתי, רק בגלל היותה חרדית. "אנחנו לא עובדים אצלכם, אל תעבדו אצלנו", אמר לה המנכ"ל. אבל אתם לא תדעו מיהו, כי ק' מפחדת. מדוע צעירי המגזר החרדי מפגינים נמיכות רוח ושפלות קומה בהתנהלות מול החילונים?
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הפנייה הראשונית לא זכתה לתגובה, וק' שניסתה לברר עם אחראית השמת עובדים מדוע, נענתה ביבושת כי
היא פשוט איננה מתאימה. אבל ק' לא קיבלה את התשובה היבשה, וניסתה לפנות לגורם בכיר יותר, ברמת מנכ"ל. הלה, כלכלן מוכר, הסכים לשוחח איתה, ומרגע שהתברר לו כי היא בוגרת סמינר "וולף" בבני ברק, התנהל הדיאלוג בערך כך: "אז את חרדית".
"נכון", ק' אישרה. "אבל מה זה קשור?" – "כעת הכל מובן", השיב המנכ"ל. "הנה התשובה. אני חושב שזה לגמרי מוצדק שלא קיבלת את המשרה. למה אתן באות לעבוד אצלנו? תעבדו אצלכם. אתם לא מניפים דגל, בזים לערכים שלנו, לא עומדים בצפירה..."
"אני דווקא עומדת בצפירה", השיבה ק'.
"תעזבו אותנו. לכו לערים שלכם".
ק': "אבל יש הרבה חשבונאיות חרדיות אצלכם, אני לא הראשונה".
מנכ"ל: "זו טעות שהייתי שמח לתקן. אילו זה היה תלוי בי, הן לא היו עובדות פה. הייתי מתפטר מהן. יש לכן משרדים משלכן וערים משלכן. אנחנו לא עובדים אצלכם, אל תעבדו אצלנו".
למה ק' מסרבת לפרסם את הסיפור?
עד כאן תוכן השיחה. אותו גורם בכיר כלל לא חשש שמא האישה תקליט את השיחה. הוא אמר את אשר על לבו
בלי עטיפות וללא דיפלומטיה, מבלי שבדק מי יושבת מאחורי האפרכסת: רואת חשבון טובה, ואזרחית הגונה. די היה לו בכך שסיימה את לימודיה בסמינר חרדי בעיר בני ברק, כדי להטיח בה: "תעבדי אצלכם".
אלא שכאן מגיע החלק העצוב ביותר בסיפור. כאשר ביקשנו להירתם לסיועה של אותה אשת אברך צעירה, ולפרסם את הסיפור בצירוף שמות המנכ"ל, המשרד הממשלתי, ואחראית השמת עובדים - נכונה אכזבה. האישה סירבה לשתף פעולה בכל דרך. היא מיאנה להתראיין, לא הסכימה שנציין את שם המשרד, ובטח שלא לנקוב בשמו של המנכ"ל ואחראית ההשמה.
מצידה, נכון היה אילו הסיפור היה נגנז ולא מגיע כלל למרחב החדשותי. היא, מכל מקום, מסרבת לשתף פעולה. עיקשותה הביאה אותי במבוכה. ניסתי להבין בכנות מדוע היא מסרבת כל כך להציף מעשה שבעיניי הוא פשע, לא פחות? האם אינה סבורה כי אותו מנכ"ל נבל ראוי לעונש על דבריו הקשים? כיצד אפשר לקבל את העובדה כי אותו איש ימשיך לקבל משכורת ממשלתית, הממומנת מכספי המיסים של כולנו – ולאחוז בעמדות המפלות והגזעניות שלו?
נמיכות הרוח החרדית
בימים שבהם מעמיק השסע בין המגזר החרדי לזה החילוני, וסוגיית השתלבותם של החרדים בשוק העבודה בוערת - ראוי היה כי תקום סערה ציבורית בעקבות אירוע כזה. מקרים דומים, גם אם חמורים פחות, הם לחם חוקם היומי של צעירים חרדים המבקשים להשתלב בשוק העבודה.
בכנס סיום תואר ראשון לסטודנטים חרדים באוניברסיטה הפתוחה, נאם הסוציולוג פרופ' מנחם פרידמן, שטען כי לאקדמאים החרדים החדשים נכונה דרך ארוכה וקשה, שכן המגזר החילוני עדיין לא מוכן לקבל אותם כשווים בין שווים - לא בתנאי הקבלה, ולא במשכורות. מאמר דומה של ד"ר ראובן גל פורסם כאן אתמול.
אלא שאותה הצעירה פשוט מפחדת. היא חוששת בכל ליבה כי החשיפה תזיק לה בעתיד, תפגע בסיכוייה לעבוד, ואולי תכניס את משפחתה לטלטלה מיותרת. התנהגותה החוששת מאפיינת את צעירי המגזר החרדי הסובלים מנמיכות רוח ושפלות קומה בהתנהלות אל מול אחיהם החילונים, או אפילו הדתיים-לאומיים.
מהיכרות עמוקה עם לא מעט חרדים עובדים – ושאינם, הפרט החרדי נוטה לחוש נחות אל מול רעהו החילוני. הוא לא יצעק, לא ירים את קולו, לא יעמוד על זכויותיו, ובטח שלא יסכים להוציא לתקשורת את העוול שנעשה לו.
לפנייה לכתב/ת 
