מאיה מורנו: "אפשר לצחוק עם חלל בלב"
שבע שנים לאחר שעמנואל מורנו, גיבור ישראל, נפל בפעולה סודית - מגלגלת אלמנתו את סיפור התמודדותה עם השכול, עם הילדים שנותרו - ועם פתיחת הפרק החדש בחייה. "יש לנו בבית שני 'אבאים' - האבא שהוליד והאבא שמגדל. ושניהם נוכחים ושניהם נמצאים. לא תמיד זה פשוט, אבל אלה החיים"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"בהתחלה העברתי כמה שיחות על עמנואל", היא מספרת לשרון רוטר. "הייתי חוזרת מאוד ריקה אחרי השיחות האלו. כאילו אני חוטאת לזוגיות שלנו. כאילו עמנואל אומר לי: את? ממך לא ציפיתי. את הרי יודעת שאני לא אוהב שמדברי עלי. גם הרגיש לי שזה מעצים לי את האובדן. את האין".
האובדן שהיא חיה עמו יום-יום, שעה-שעה, מיתרגם למילים של געגוע ועצב, שמחה וצחוק, "וכל הרגשות שמרכיבים את רקמת החיים שלנו", כדבריה.
"מול ילדים אתה עומד יותר מתוסכל", היא מספרת ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית". "אתה הרי הכי רוצה שיהיה רק טוב לילדים שלך, ופתאום אתה לא יכול לתת להם רק טוב. ואתה רוצה להיות שם בשבילם, ולהיות הכי חכם ומאמין שאפשר, ומגייס מעצמך המון כוחות, וזו קצת פיקציה. אומרים לי: ברוך השם שיש לך ילדים, ויש לך למה לקום. וזה נכון. מצד שני זה מורכב, כי שכחתי את עצמי. אני התחלתי את האבל רק אחרי שנה".
הנסיעה האחרונה - והאצבע לכיוון השמיים
אף עין לא נותרת יבשה כשמורנו מדברת: "עכשיו אני צריכה להודיע לבת שלי שאבא שלה נהרג. אז קראתי לה
פנימה, ירדתי על הברכיים - והעיניים שלי זולגות דמעות. ואמרתי לה: את זוכרת שאמרתי לך איפה אבא של שחר? ואביה עונה לי: כן, בשמיים. 'אז גם אבא שלך בשמים עכשיו'. והיא ככה מלטפת לי את הדמעות, ואומרת: 'אמא, אז למה את בוכה?' אמרתי לה שזה קצת עצוב. אז היא אומרת לי: 'לא, זה הרבה עצוב, אבל אל תדאגי. אני אהיה חזקה כמו שחר".
הרגעים האחרונים של עמנואל מורנו בביתם שבדרום בישרו את הצל הכבד. הימים – עיצומם של ימי המלחמה, ומאיה מורנו משחזרת בדיעבד, כיצד בעלה התמהמה. לא רצה לצאת לתדריך. "הוא אומר לי פתאום, אני לא יכול ללכת. אני לא יכול לקום. מה יעשו לי? לא יוציאו אותי למבצע אם אאחר לתדריך? הוא בחיים לא אחר לתדריך.
"והוא נשאר, ישב עוד עשר דקות - ופתאום קפץ בבהלה: הטרמפיסטים! הוא נזכר שקבע עם טרמפיסטים, ונלחץ. ולפני שיצא ביקש מאתנו שנלווה שאותו לרכב, מה שלא ביקש אף פעם. ליווינו אותו, וקשה הייתה עלי הפרדה, אני מודה. לא תמיד זה היה כך, זה היה חריג. ובגלל שכבר היו טרמפיסטים אז החלק האינטימי נעלם, והוא פשוט נכנס לרכב, והצביע לשמיים כאומר: משם. משם מתחזקים".
"יש לנו בבית שני אבאים"
על אף החלל העצום שנפער בלבה, מורנו נישאה בשנית לאלירן אוחנה, רווק הצעיר ממנה בתשע שנים,
ובנתה עמו משפחה חדשה. "לאנשים יש תפיסת עולם, שאם אדם שחי עם חלל בלב - הוא לא יוכל להיות שמח, או מופתע, או להתרגש ממשהו. ואני למדתי בחוויה שלי, שהכל מתעצם. כשאני שמחה – אז אני שמחה יותר".
טרם לידת בתם המשותפת, בת עמי, מספרת מורנו כי הכינה את עצמה לאירוע מורכב, "והופתעתי. שמחתי מאוד בלידתה. זה בא נעים... כששאלו את אלירן למי היא דומה, אז הוא אמר: למורנו. והיא באמת דומה למורנו.
"הילדים בחרו לקרוא לו אבא. יש לנו בבית שני 'אבאים' – האבא שהוליד והאבא שמגדל. ושניהם נוכחים ושניהם נמצאים. אנחנו שמחים עם מה שיש לנו. זה מורכב, לא תמיד זה פשוט, אבל אלה החיים, בפשטות".
לפנייה לכתב/ת 
