אירוויזיון העוני חוזר

שוב התפרסם דו"ח העוני, אחד מני רבים יש לציין, ושוב יש לאחרוני הח"כים במה לפרנס את רעבונה של התקשורת. הטוקבקיסטים שיבואו בעקבותיהם גם הם לא ישארו חייבים.

הפכנו מאני-דיפרסיביים של דו"חות ומדרוגים. נדמה שזה אחד המחירים על הצטרפותנו לארגון המדינות המפותחות (OECD). אנחנו מודדים את עצמנו לדעת באובססיביות מדאיגה. מתוצאות מבחני המיצ"ב ועד גובה השלג מאז המאה ה-19. מדי יום מתפרסם דו"ח ואף שיש בכך עניין אינטלקטואלי מסויים וגם נופך פולקלוריסטי, הרי שספק אם ההמון מוצא משמעות בבליל המספרים והטבלאות שמציפים אותו מכל עבר. רוב הציבור כלל לא יודע איך לקרוא אותם ואין לו גם מושג אילו אינטרסים נסתרים עומדים מאחורי הנתונים הלכאורה "יבשים" שבהם מתהדר כל ארגון או מוסד בעל אג'נדה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

תודה ניר ברקת, באמת שלא היית צריך / אלי הכהן

התקשורת עושה כדרכה שימוש ציני בדו"חות ויוצאת מקללת כי הציבור לא יכול להתחבר רגשית למספרים ולטבלאות. כך מתפתחים קהות חושים ואדישות השוחקים את הערכים האנושיים הבסיסיים. האם לא די בקשיש אחד ויחיד שאין לו די כסף לחמם את ביתו כדי לזעזע את המדינה? האם 200,000 עניים זה פחות גרוע מ-500,000 עניים ש"נמדדו" בשנה שעברה? לא.

זה רע באותה המידה. האם ירידה בשיעור העוני לפי מדדי ה-OECD משחררת מוסרית מדאגה לאותו קשיש בודד שקופא למוות מקור? ובכלל מה אנחנו יודעים על האנשים שמאחורי המספרים? כמעט כלום. דו"חות העוני לסוגיהם לא מספרים לנו עליהם דבר. ליוצרי דו"ח העוני אין עניין בנסיבות החיים או בסיפורים שמאחורי המספרים. יש להם רק עניין אחד. לייצר כותרת. רצוי צעקנית ורדודה.

עוני אינו מספר ובטח שאינו מושג כלכלי. הוא מושג תרבותי. החברה החרדית למשל אינה מנהלת את חייה לפי מדדי ה-OECD ובטח שאינה מכפיפה את התנהלותה הכלכלית לפי מדדים אלה. לא בכדי אין הסכמה רחבה בציבור מהו "עוני". בחברה הישראלית ההטרוגנית, רקע מנטלי ותרבותי שונה מכתיב בהכרח הסתכלות אחרת על המציאות. מה שלאחד ייחשב צניעות והסתפקות במועט, ייראה לאחר עוני מוחלט. ברור שיש מדדים אובייקטיבים לעוני. מי שאין לו קורת גג ואו די מזון למשפחתו ייחשב עני. נקודה. אבל כמה ומה ראוי וצריך לאכול? ובאילו תנאים ראוי לגור? במילים אחרות מה בעיני הציבור הישראלי נחשב עוני? ומי ראוי מוסרית להיחשב עני? אלה השאלות שצריכות להעסיק את הציבור ולא הנבירה האינסופית בטבלאות ה-OECD.

הדרך לתיקון חברתי מחייבת דיון מעמיק בנסיבות העוני. מה הביא משפחה זו אחרת לכדי מצב של עוני? חינוך לקוי? או שמא אפליה? מה עשו פרנסי המשפחה אם בכלל, כדי להיחלץ מהמצב? במה בדיוק הפנתה להם המדינה עורף, אם אמנם הפנתה? מן השאלות הללו מתעלמים דו"חות העוני ומסתפקים בדירוג סתמי של כל אחד מאיתנו בסולם מירוץ העכברים הישראלי. לנו מגיע דיון ערכי מעמיק בנסיבות העוני ולא עוד דו"ח עונתי. דיון המצייר בהכרח מציאות מורכבת, מסובכת ורבת פנים המחייבת גם תיקון מורכב יותר מהורדת המע"מ באחוז אחד או העלאתו.

בנסיבותיו המגוונות של העוני אין "אשם" אחד. כל זה לא משרת את המניפולציות הרגשיות של ארגוני תרומות המזון וחמור מכך מחבל בכותרת הצעקנית שתפתח את המהדורה המרכזית.

הכותב קריין רדיו ואדריכל

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il