כך נולד המשרד להגנת הסביבה. פרק מספר
יגאל אלון התלהב כשהצעתי לו ב-1972 להקים ארגון ממשלתי לנושאי סביבה. בניגוד לגולדה ששאלה על "הכבסים בחוץ", הוא היה מהראשונים שהבינו את החשיבות של הנושא והוביל להקמת השירות לשמירה על הסביבה - שהפך בהמשך למשרד / פרק מספרו של פרופ' אורי מרינוב, "להיות או לא להיות"
את יגאל אלון פגשתי לראשונה ב-1970, בביתו בעיר העתיקה בירושלים. הוא היה אז סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות ובתוקף תפקידו האחראי על המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח בה עבדתי כראש אגף מדעי החיים. התרשמתי מאוד מדרך העבודה שלו, מהידע הרב שהפגין ומהדרך שבה התייחס לכל נושא ונושא. לא ידעתי אז שבתוך זמן קצר יהיה אלון הכוח המניע בהקמת המינהל הסביבתי של ישראל.
כאשר חזרנו מכנס שטוקהולם לאיכות הסביבה, בקיץ 1972, היה ברור לי, שישראל חייבת להצטרף לשורה הארוכה של מדינות שכבר הקימו גופים ממשלתיים מיוחדים לטיפול בנושאי איכות הסביבה. בין הראשונות הייתה כמובן ארצות הברית. הנשיא ריצ'רד ניקסון החליט עוד ב-1970, בעקבות יום האדמה כפי שקראו לו יוזמיו ("יום כדור הארץ", כפי שהוא נקרא היום), להקים את ה-EPA - הסוכנות להגנת הסביבה.
כתבות נוספות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות :
הישראלים שהופכים את הביוב של העולם לנייר
2013 בסביבה: העולם התחמם, אבל למי אכפת
למה צריך מדענים אם לא מקשיבים להם?
הצונאמי הבא בדרך לישראל. אתם מוכנים?
יום האדמה הראשון צוין ב-22 באפריל 1970. ביום הזה יצאו המונים בכל רחבי ארצות הברית להפגנות נגד זיהום הסביבה. היו אלה בעיקר סטודנטים ואנשי אקדמיה שמחו על כך שהממשלה אינה עושה דבר כנגד זיהום האגמים והנהרות וכן זיהום האוויר בערים הגדולות. האמריקאים לא ממהרים להקים משרד ממשלתי חדש. רק לעתים רחוקות ביותר הם עושים זאת ורק בעקבות משבר גדול כגון הפגיעה במגדלי התאומים, אז החליטו להקים את המשרד להגנת המולדת. בשנת 1970 החליט הנשיא ניקסון להקים סוכנות ולא משרד ממשלתי, אך עד היום זהו הארגון הממשלתי הגדול ביותר בעולם העוסק בנושאי הסביבה. גם מדינות אחרות דיווחו בוועידת שטוקהולם על הקמת משרדי ממשלה מיוחדים לטיפול בבעיות הסביבה.
כמרכז המשלחת לוועידת שטוקהולם, דיווחתי לאלון על הוועידה ותוצאותיה, והבעתי את דעתי כי הגיע הזמן שנתחיל גם אנחנו לפעול להקמת ארגון ממשלתי מיוחד לנושאי הסביבה. אלון התלהב. הוא פנה אל מנכ"ל משרד המשפטים צבי טרלו, וביקש ממנו לעמוד בראש צוות שיציע מה יהיו אופיו של הארגון ודרכי פעולתו. כשטרלו השיב בחיוב, הוא צירף אליו את מנכ"ל משרד הפנים חיים קוברסקי, את דן הלפרין ממשרד האוצר ואותי. התחלנו לעבוד.
כל מי שעסק אי פעם בהקמת ארגון יודע עד כמה קשה הדבר. הממשלה היא גוף בירוקרטי גדול, שאינו אוהב שינויים. כל שר וכל מנכ"ל שומרים כבבת עינם על חלקת אלוהים הקטנה (או הגדולה) שלהם, ועומדים בתוקף על כך שלא ייגרע דבר מהיקף הסמכויות וכוח האדם העומד לרשותם. רק במקרים בודדים ניתן למצוא שר, שמתייחס בחיוב להצעות ארגוניות הפוגעות לכאורה במשרדו.
רשות או שירות?
בתחילת חורף 1973 הייתה ועדת טרלו מוכנה עם טיוטת דו"ח להקמת המינהל החדש. אני חשבתי שזה צריך להיות משרד ממשלתי - משרד הסביבה - אך מהר מאוד התברר שאין כל סיכוי להקמת משרד כזה. שאר חברי הוועדה התנגדו למתכונת של משרד נפרד. ואם לא משרד – מה כן? "רשות"? "שירות"?
לרשות יש לכאורה סמכויות רבות יותר והיא די עצמאית. ל"שירות" יש מעמד פחוּת. מצד שני, יש תמיד יוצאים מהכלל. שירות הביטחון הכללי, למשל, איננו ארגון חלש במיוחד, ולא כל הרשויות שהוקמו אי פעם גילו עוצמות מיוחדות. אני התעקשתי שההגדרה תהיה של רשות, כשהדוגמא שמנחה אותי היא רשות שמורות הטבע. אחרים התנגדו. ישיבה סוערת במיוחד שהתקיימה אצל יגאל אלון, דנה בנושא באריכות. לבסוף הציע הלפרין ששמו של הגוף החדש יהיה "השירות לשמירת איכות הסביבה". טרלו וקוברסקי הִנהנו. אלון קיבל את ההצעה. הבנתי שעליי להשלים עם העובדה שהרך שייוולד יהיה "שירות".
כך, אט-אט, בוויכוחים והסכמות, התעקשויות ופשרות, גובשה "הצעת מחליטים", כפי שקוראים היום להצעות המוגשות לאישור הממשלה. מאבק קשה ניטש על כל מילה ומילה. אני הכנתי שורה ארוכה של תפקידים וסמכויות שיוקנו לשירות החדש. הלפרין, כנציג נאמן של משרד האוצר, ביקש לצמצם את הרשימה ככל האפשר והציע להסתפק בכמה תפקידי ייעוץ, נטולי כל סמכות. טרלו תמך לרוב בעמדותיו. קוברסקי היה מתון יותר, וראה את חשיבות הקשר בין נושאי הסביבה לבין נושאי התכנון הפיזי שבאחריות משרדו. אפילו אני לא ידעתי אז עד כמה הוא צודק.
שאלה נוספת הייתה מיקומו של הארגון החדש. קוברסקי הציע שהוא יהיה חלק ממשרד הפנים. אני עמדתי על כך שיהיה חלק ממשרד ראש הממשלה. לא הניעו אותי שיקולי יוקרה. כיוון שלא הצלחתי לגייס תמיכה ברעיון של הקמת רשות, רציתי לפחות שהשירות החדש יקבל אופי של גוף מתאם. אם לא ניתן להקים משרד מיוחד או רשות בעלת סמכויות הרי צריך להקים מבנה מבוזר, לתומי חשבתי כי משרד ראש הממשלה "מתאם" בין המשרדים השונים. לא ידעתי אז עד כמה אני טועה. ראיתי בעיני רוחי מודל שבו כל משרד ממשלתי מקים יחידה שתעסוק בנושאי הסביבה, והשירות יפעל ממשרד ראש הממשלה כיחידה מתאמת בין היחידות המשרדיות הללו. קראתי לזה "המודל המבוזר של המינהל הסביבתי", לעומת המודל המרוכז של משרד או לפחות רשות.
אלון תמך בהכפפת השירות למשרד ראש הממשלה. להערכתי, הוא חשב אז שבתוקף תפקידו כסגן ראש הממשלה יוכל לקבל אותו לאחריותו, ויעזור לו להתקדם ולהתפתח הרבה יותר טוב מאשר במשרד הפנים. אני עדיין לא הבנתי אז, שכל אחד בישראל רוצה לתאם, אבל אף אחד לא רוצה להיות מתואם. המודל המבוזר לא החזיק מעמד זמן רב.
בסופו של דבר, "הצעת המחליטים" שהונחה על שולחן הממשלה הייתה רחוקה מאוד ממה שרציתי או ראיתי בדמיוני. לא מעט אנשים ביקרו אותי על שנתתי את הסכמתי להקמת יחידה חסרת סמכויות שתהווה מעין עלה תאנה לממשלה. אני חשבתי כי הקמת יחידה כזאת הייתה עדיפה על המצב הקיים, שבו לא קיים שום גורם ממשלתי לטיפול בנושאים הסביבתיים. גולדה מאיר הייתה אז ראש הממשלה. היא לא מיהרה לשבץ את הנושא בסדר היום של הישיבות. בכל יום ראשון הייתי מגיע מתוח למשרדי במועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, ששכנה אז במשרד ראש הממשלה, ומחכה בחוסר סבלנות לטלפון שיקרא לי לישיבת הממשלה - או יבשר לפחות על הכללת הסעיף בסדר היום. ובכל פעם מחדש התבדיתי.
גולדה, האורחים והכביסה של השכנים
הימים והשבועות חלפו. חששתי שהצעד הקטן הזה, שהשקענו בו כל כך הרבה עבודה, גם הוא לא ייצא לפועל. עד היום גם אינני יודע מה היו מניעיה של ראש הממשלה, והאם חוסר נכונותה להכריע בנושא נבע מהיעדר דעה או ממניעים פוליטיים עקב התנגדות של שרים אחרים. לאחר הקמת השירות ולאחר שהתמניתי למנהלו, זומנתי אליה לשיחה. היא הייתה חסרת סבלנות וכמעט ולא הקשיבה להסברים שלי. אני זוכר אותה יושבת מעבר לשולחן גדול, מדליקה סיגריה אחרי סיגריה, מצפה רק שאסיים כבר ואלך. ולפתע החליטה לשאול שאלה. "מה אתה מתכוון לעשות בנושא תליית הכבסים בחוץ?", היא שאלה. "כשהייתי שרת החוץ", הוסיפה, "הייתי מושיבה את האורחים שלי עם הגב לחלון, כדי שלא יראו את הכביסה המתנפנפת על מרפסות השכנים".
למרות שעברו מאז יותר מ-40 שנה, אני זוכר בבירור כל מילה ומילה. הייתי המום. התכוננתי היטב לפגישה, הכנתי את עיקרי הנושאים שרציתי להעלות בפניה, אך לשאלה הזאת לא הייתה לי תשובה. מלמלתי כמה משפטים בלתי מחייבים, ומיהרתי לעזוב את הלשכה אפופת העשן הכבד. זאת הייתה פגישתי הראשונה עם גולדה, וגם האחרונה.
לעומת היחס הצונן הזה, אני מוקיר עד היום את האהדה והתמיכה להן זכינו מצדו של יגאל אלון. זכורה לי במיוחד ישיבה שנקבעה לשעות הבוקר באחד מימי החורף. בלילה שלפני כן ירד שלג כבד בירושלים והעיר הושבתה כמעט לחלוטין. החלטתי לא לוותר, כי הנושא כבר בער בקרבי, ובדרך לא דרך הצלחתי להגיע אל לשכתו של אלון במשרד החינוך, הבניין הישן לא עמד בשלג ובמטחי הגשם, ואני זוכר איך דילגתי בין הדליים שהוצבו לאורך המסדרון על מנת לקלוט את המים שדלפו מהגג. לשמחתי, גם אלון לא נבהל מהשלג והגיע לפגישה. הוא נמנה בין הראשונים שהבינו את החשיבות העצומה הטמונה בהגנה על הסביבה.
אבל נחזור למרץ 1973. באחד מימי השישי קיבלתי סוף-סוף טלפון מלשכתו של אלון. נאמר לי כי מאחר שראש הממשלה טסה לארצות-הברית הוא ינהל את ישיבת הממשלה ביום ראשון, והוא הכניס את הצעת ההחלטה על הקמת השירות לסדר היום. התבקשתי להיות מוכן להיכנס לדיון בנושא כאשר יקראו לי.
הייתי נרגש ומודאג כאחד לאורך כל סוף השבוע. זה לא מהדברים הפשוטים לפקיד בדרגה לא גבוהה במיוחד להיות מוזמן אל שולחן הממשלה. ידעתי גם שלא כל השרים תומכים בהצעה, וחששתי מתוצאות ההצבעה.
ביום ראשון אכן הוזמנתי לישיבה. מצאתי את עצמי יושב ליד שר החקלאות חיים גבתי, אבל אינני זוכר הרבה ממה שקרה שם. הייתי כנראה נרגש מדי. זכור לי רק שגבתי הִקשה מדוע דרושה בכלל יחידה חדשה, כאשר ידוע שמשרדו עוסק בכל הנושאים הקשורים לחקלאות בצורה מיטבית. ניסיתי לענות לו, אבל עוד לפני שסיימתי את דבריי ראיתי את אלון מניף את הפטיש, מכה על השולחן ומכריז שהצעת ההחלטה התקבלה. כך החליטה ממשלת ישראל על הקמת הארגון הממשלתי הראשון שיעסוק בנושאי איכות הסביבה.
בדרכי הביתה, בתום יום מרגש ומבחינתי גם היסטורי, שמעתי את ירון לונדון מדווח בקול ישראל, כי הממשלה החליטה על הקמת שירות חדש, וההשערה היא שיעמוד בראשו "מדען צעיר ששמו ד"ר אורי מרינוב".
וכך היה. חודש לאחר מכן הביאה גולדה מאיר לממשלה הצעת החלטה הממנה אותי למנהל השירות לשמירת הסביבה. גם זה לא בא בקלות. במשך כל החודש התאמצו גופים שונים למנות אנשים אחרים לתפקיד. אינני יודע מה התרחש מאחורי הקלעים. אני לא פעלתי כדי לקבל את המינוי. אמרתי בליבי שיהיה מי שיהיה מנהל השירות, אעזור לו ככל יכולתי.
הבסיס למשרד לאיכות הסביבה
לקראת סוף מרץ הוזמנתי שוב אל יגאל אלון. הוא סיפר לי שבחן כמה וכמה מועמדים, והחליט שאני הוא האיש הנכון לתפקיד. את המלצתו מסר לראש הממשלה וכך, בזכותם של שני אנשים יקרים, הגונים וחכמים - יגאל אלון וחיים קוברסקי - הוקם "השירות לשמירת איכות הסביבה", ואני התמניתי למנהלו הראשון (והיחיד). השירות פעל במשך 15 שנים, והיה הבסיס שעליו הוקם המשרד לאיכות הסביבה.
בחודש יוני 1973 במסגרת יום איכות הסביבה הבינלאומי, אירגן יגאל אלון מושב מיוחד של מליאת
הכנסת לדון בנושאי הסביבה. הייתה זאת הפעם הראשונה שהכנסת במליאתה דנה בנושא זה. יגאל ביקש שאעזור לו לכתוב את הנאום המרכזי של הדיון והיה זה בהחלט מעמד מרשים.
כמה חודשים אחר כך הגיע ארצה לביקור מוריס סטרונג מקנדה, שהיה מנכ"ל ארגון האו"ם לאיכות הסביבה. לקחתי אותו לפגישה אצל יגאל אלון בגינוסר. יגאל לקח אותו לסיור קצר ועל שפת הכנרת אמר לו: "מוריס, אני מבקש מאד שתדאג לכך שישראל לא תהיה מופלית לרעה בכל הדיונים על הים התיכון". זה היה בעקבות הסבריו של סטרונג על הצעדים שיונ"פ עומדת לנקוט בנושא הים.
"לים התיכון יש חשיבות רבה ויש לך הזדמנות להראות לכל העולם כיצד ניתן לארגן שיתוף פעולה בין מדינות ערב וישראל", אמר יגאל. כך, בעומדנו על שפת הכנרת, הבטיח מוריס סטרונג ליגאל אלון שישראל לא תופלה לרעה ואכן כך היה. במשך שנים רבות, היו הדיונים בנושאי הים התיכון ביונ"פ, הפורום היחיד בו נפגשנו בצורה גלויה וכמעט חברית, עם נציגי כל המדינות הערביות השוכנות לחופי הים התיכון.
כשאני מסתכל אחורה, אין לי ספק שיגאל אלון היה, לא רק השר הראשון שהבין את חשיבות הנושא אלא גם השר היחיד שעסק בו עוד לפני שהוקם המינהל הסביבתי. הוא הבין לפני כולם כי הממשלה צריכה להתארגן כדי לטפל בנושא. אין ספק שהוא יישאר בהיסטוריה כחבר הממשלה שהתעלה מעל החישובים היום יומיים וראה בחזונו את המשמעות של שמירת המשאבים הטבעיים של המדינה ולא רק את הצורך המידי בפיתוח וצמיחה.
היום, יותר מ-40 שנה מאז שהוקם המינהל הסביבתי בישראל ו-25 שנה מאז שהוקם המשרד לאיכות הסביבה, אין ספק שליגאל אלון זכורה לא רק זכות ראשונים, אלא גם התודה של עם ישראל על שהשכיל להבין לפני כולם את המשמעות של הנושא הסביבתי.
אני מאד גאה ושמח, שהייתה לי הזכות לעבוד איתו בנושא זה ולזכות באמונו.
פרק מתוך ספרו של פרופ' אורי מרינוב, "להיות או לא להיות" - מסע לשמירת הסביבה של ישראל. פרופ' מרינוב הינו מרצה וחוקר בביה"ס לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה, אשר כיהן כמנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה
לפנייה לכתב/ת 
