"בייבי בום": לידה היא סיפור חזק
האח הגדול מתעד את האח הקטן: הדוקו החדש של ערוץ 10 עוקב אחר תהליך הלידה בעזרת מצלמות שהוצבו בבית חולים. הצופים נחשפים שוב שוב לאותו רגע מהפנט, והוא זה שמחזיק את "בייבי בום" גם ברגעים הפושרים שלה
בזמן שרשת בישלו את שעשועון המזון שלהם, בערוץ 10 בישלו לכם את הדור הבא עם "בייבי בום", דוקו הלידות החדש של הערוץ, שעלה אתמול (א').
"בייבי בום" היא סדרה שסובבת סביב הפלא שהוא לידה, מה שאמור לתחום ולהגדיר את הציפיות ממנה. רוב חומר הגלם של הסדרה מצולם בתוך בית החולים. פה ושם נטועות טסטמוניות של בני הזוג, שאמורות לתת לצופה מושג רחב יותר לגבי אופי היחסים ביניהם, אבל אי אפשר באמת לשקוע לתוך סיפור עגול על מערכות יחסים בפורמט מהסוג הזה. הזוגות שמופיעים בפרק הראשון, על פניו לא מחזיקים סיפור כזה מבחינה ליהוקית, ואולי גם אין טעם לנסות. הלידה היא סיפור חזק מספיק, והיא מחזיקה על כתפיה את שאר הרגעים הפושרים של "בייבי בום". איך אמרה אמא של אחת היולדות? "אפילו של מישהו אחר זה מרגש", וזאת התורה כולה על רגל אחת.
"בייבי בום" במהותה היא סדרה נטולת ציניות. היא מנגנת על הרגש הטהור, הראשוני, וטוב תעשה העריכה אם תשאר נאמנה לקונספט ותתמקד בזה – בדמע ובצחוק, ולא תגלוש לרגעי "ריאליטי" שמבליטים עילגות או מגחיכים את המשתתפים. אנושיות היא מילת המפתח פה. ובכלל, לא מדובר בריאליטי. ההפקה לא יצרה את סביבת הקיום של הזוגות המתוארים בסדרה והיא לא מתערבת – יש לקוות – בהחלטות שמתקבלות ובכיווני העלילה כמו בסדרת ריאליטי. "בייבי בום" היא פיסת חיים, שנותנת לנו הצצה למקום שבדרך כלל לא נהוג להציץ אליו.
ואפרופו מציצנות, מילה שהפכה לקללה בהקשר התרבותי הנוכחי, "בייבי בום" היא לא סדרה חושפנית במיוחד – אצל הבריטים רואים הרבה יותר בשר, למשל. נכון שלידה היא מאורע שנתפס כאינטימי ואישי, אבל תפיסות חברתיות משתנות בזמן שאנחנו מדברים, וגבולות הפרטיות והחשיפה מוגדרים מחדש אם נרצה ואם לא. לחלק מהאנשים זה יתאים ולחלק לא - אפשרות הבחירה היא הרלוונטית פה. העניין העקרוני שצריך להטריד אותנו, אם כבר, הוא הנכונות של אנשים לצפות באסונות מדי ערב במהדורות החדשות, בעוד שהם מגלים דחייה ותיעוב מול תהליך טבעי כמו לידה. אפשר רק לקוות שהעונה השנייה, שכבר מתבשלת בערוץ 10, תחזיר אותנו לפרופורציות.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"בנות": דווקא הן רומסות נשים אחרות
"פלפלים צהובים": טלטלה רגשית שחובה לראות
גמר "אקס פקטור": נצנצים בשקל, זמרים בחמש
האח הגדול התפנה לתעד את לידתו של האח הקטן - 24 לידות תועדו במשך חודש על ידי 40 מצלמות שפוזרו ברחבי מחלקת היולדות של בית חולים בילינסון, בגרסה המגוירת של הסדרה הבריטית "one born every minute". זה מתחיל כשבני הזוג מגיעים לבית היולדות - לרוב עם צירים במצב מתקדם יותר או פחות - האישה עוברת את הבדיקות, הלידה מתחילה ועוברת דרך כל החשודים הרגילים – כאבים, לחיצות, התרגשות, תינוק חדש וכמובן נוכחותו של מי שהפך לחלק אינטגרלי מחיינו וזה אך טבעי שיהיה שם גם כשחיים חדשים באים לעולם – הסלולרי. לפי תדירות ההופעה של טלפונים ניידים בפרק הראשון, הייתי מהמרת שמדובר בתוכן שיווקי או לפחות בשטיפת מוח ממשפחת "איתך ברגעים הכי מרגשים".
האמא, האבא, התינוק וכמובן - הסלולר
לידה של תינוק היא אכן רגע מהפנט, שמתכתב עם הארכיטיפים הקדומים שלנו, פועל ישירות על האינסטינקטים העמוקים ביותר. אף שהריטואל חוזר על עצמו בווריאציות כאלה או אחרות, הוא נוגע ללב בכל פעם מחדש, באופן כמעט בלתי רצוני. העובדה הזאת פועלת לטובתה של "בייבי בום", כמו גם העובדה שבעולם החרוש לעייפה של הדוקו והריאליטי, בו נדמה שכבר הפכנו כל רגב בדרך לריגוש, חדר היולדות הוא קרקע בתולית יחסית. זה אומר שגם אם תיחשפו שוב ושוב לרגע בו נולד יצור חדש ומקבל חיים (ואם תצפו בסדרה, זה מה שתעשו) זה עדיין יעשה את העבודה.
חדר היולדות. קרקע בתולית יחסית בעולם הדוקו והריאליטי
"בייבי בום". חסרת ציניות, וטוב שכך(צילום: אלדד רפאלי)
"בייבי בום". רגע שנוגע ללב בכל פעם מחדש
צילום: אלדד רפאלי
מומלצים
