נסיעה בשבת עם גוי - וגבינות אסורות בחו"ל

במהלך שהייה בשבת במסגרת טיול בחו"ל, האם אפשר לנסוע בתחבורה שנוהגים בה גויים?

האם מותר לאכול לחם וגבינות שיוצרו על ידי גויים? (איריס, צפון).

• יש לכם שאלה לרב? לחצו כאן  
  

נסיעה לחו"ל הרווחת מאוד, מעמידה בפני הנוסעים בעיות שאינן קיימות בארץ, ויש להיות מודעים להן, כפי שאכן עולה משאלותייך.

א. אסרה התורה הנאה ממעשה גוי בשבת, כאשר המעשה נעשה לצורך יהודי (שו"ע או"ח, סי' רע"ו, סעי' א'). אולם אם הגוי עושה זאת לצורכו - אין איסור ליהודי ליהנות מפעולה זו. לפי זה, הייתה צריכה להיות מותרת נסיעה בתחבורה ציבורית בשבת, מכיוון שהרכב נהוג בידיי גוי ולצורך גוי.

עם זאת, הנסיעה נאסרה על ידי הפוסקים מן הטעמים הבאים: א. חשש יציאה מחוץ לתחום שבת. ב. טלטול בשבת. ג. מראית עין - כלומר, שמא מי שמתבונן יטעה לחשוב שהיהודי שילם בשבת תמורת הנסיעה, שהרי ללא תשלום לא ניתן לנסוע. ד. "עובדין דחול" (מעשה חול) - כלומר, מעשה המתאים לימות החול ולא ליום השבת (שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קל"ז ,ושו"ת אגרות משה, יו"ד ח"א סי' מ"ד).

ב. פת עכו"ם הוא לחם שנאפה על ידי אדם שאינו יהודי. חכמים תיקנו הלכות הרחקה מגויים, ואלו הן הלכות שאוסרות דברים שונים הנוגעים לקשרים חברתיים בין יהודים לגויים, על מנת למנוע קירבה שיכולה להביא לנישואים בין-דתיים ולהתבוללות.

לגזירות אלו יש פרטים רבים: למשל, הלחם יהיה אסור רק אם כל פעולת האפייה עצמה נעשתה בידי גוי, אבל אם הוא לש את הבצק ויהודי אפה - אין הלחם נאסר. בנוסף, נפסק שגם אם היהודי סייע רק במשהו להכנת הלחם - מותר לאכול אותו. גזירה זו לא התפשטה בכל המקומות, ולכן יש כאלה שנוהגים לקנות פת מאופה גוי במקום שאין מאפייה של יהודים, משום שהדבר נחשב כשעת הדחק (שו"ע יו"ד סי' קי"ב).

ג. גבינה העשויה בידי גויים - אסורה באכילה. חכמים גזרו על כל גבינות הגויים שיהיו אסורים באכילה, ואף על פי שאין חשש שנעשו מחלב של בהמה טמאה, ואין חשש שמא שעירבו בהן חלב של בהמה טמאה (שהרי חלב בהמה טמאה אינו מתגבן) - מכל מקום גזרו עליהם חכמים, ואסרום.

בתלמוד הובאו כמה טעמים לאיסור (מסכת עבודה זרה, ל"ד - ל"ה): חששו שמא יישאר בגבינה לאחר הגיבון מעט חלב טמא (צחצוחי חלב). חששו שמא העמידו את הגבינה בקרבת נבלה. חששו שמא עירב הגוי בגבינה חומץ שיוצר מחומר שאיננו כשר. חששו שהגוי מעמיד אותה ב"שרף עורלה", כלומר, שכדי להחמיצה השתמש הגוי בחומצה של פרי שהוא עורלה (מושג הלכתי הקשור בנטיעות עצים).

הטעם העיקרי שמקובל להלכה הוא החשש מצד העמדה בעור קיבת נבילה (שו"ע, יו"ד, קט"ו, סעי' ב').

חכמים גם גזרו על שימוש בחלב עכו"ם מחשש של החלפת החלב מבהמה טמאה, ולכן, כאשר ברור שהחלב הוא מבהמה טהורה (נחלב בנוכחות משגיח) – החלב מותר. אולם האיסור על גבינת עכו"ם נאסר מלכתחילה כגזירה שטעמה לא ברור וכגזירה מוחלטת, ועל כן גבינת עכו"ם אסורה גם אם ידוע שהיא לא הועמדה בקיבת נבילה (רמב"ם, מאכלות אסורות, פר' ג', הל' יד; שו"ע יו"ד קט"ו, סעי' ב).

לכן, היה מקום לומר שאף אם ישראל רואה את הכנת הגבינה היא אסורה, וכך באמת סוברים חלק מן האחרונים (ש"ך, שם, ס"ק ב', הגר"א, שם, ס"ק י"ד). אולם דעת רוב הפוסקים האחרונים היא, שאם יהודי רואה את הכנת הגבינה (ומוודא שלא העמידו אותה על ידי חומר אסור) - היא מותרת (רמ"א, שם, סעי' ב; פתחי תשובה, שם, ס"ק ו', שו"ת אגרות משה, יו"ד, ח"א, סי' נ').

כל טוב (משיב: הרב אבי רזניקוב).

• לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.