מי שנאלץ לפרוש לגמלאות - נמחק / דעה

שופטי בג"ץ ידונו היום (ד') בעתידם של האזרחים המבוגרים בישראל - בפרנסתם, כבודם ויכולתם להתקיים, במקומם בתוך מארג החברה הישראלית ובאפשרותם להמשיך ולהיות אזרחים כמו כולם. לפתחם תעמוד שאלה רבת משמעות עבור כל אזרח במדינה: האם יש לבטל את פרישת החובה לגמלאות ולאפשר לנו לבחור אם אנו רוצים לנצל את זכותנו לפרוש או שמא אנו דווקא רוצים להמשיך ולעבוד.

• מחקר: יותר מבוגרים עובדים לאחר פרישה
• קריירה חדשה בגיל מבוגר? בהצלחה
• תעסוקה בגיל 60: כך תחזרו אל שוק העבודה
• מבוגרים חסרי מנוח: בני 70 ולא רוצים לפרוש
• מאות אלפי מבוגרים בישראל - ללא פנסיה
• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

בעוד שבמאה ה-20 היינו עדים למאבקים של נשים ומיעוטים, שטרם הסתיימו אך כיום הם מצויים במרכז הקונצנזוס - המאבק נגד האפליה של המאה ה-21 הוא מאבק של האנשים המבוגרים, שנאבקים שלא יוציאו אותם מחוץ למחנה. 

אם אתם לא קרובים לגיל 60 תתקשו להבין, אך העיפו מבט בבני משפחתכם לאורך השנים: אנשים מבוגרים, שמכריחים אותם לפרוש בגיל 67 - נמחקים בגיל 67. אט אט הם הופכים לשקופים, מודרים מהעשייה החברתית והופכים לבלתי רלבנטיים.

עבור יותר ויותר מבוגרים העבודה היא בעלת חשיבות עצומה, גם בלי קשר לפרנסה - היא מעניקה משמעות לחיים, הזדמנות להתערות חברתית ולקשירת קשרים, זהות עצמית, עשייה, אתגרים והגשמה עצמית. ואכן, בסקר שפרסם הלמ"ס בחודש שעבר התברר, כי 89% סבורים שיש לבטל את חובת הפרישה בשל גיל.

הקשר בין עבודה לאיכות החיים

בשנת 1996 חוקק המחוקק במדינת ישראל חוק הקובע, כי אסור לפטר עובד בשל גיל, בדיוק כפי שאסור לפטר עובד ישראלי בשל מין, גזע, דת או מצב משפחתי. אבל בשנת 2004 חוקק המחוקק במדינת ישראל חוק אחר - חוק גיל פרישה, שדווקא מתיר למעסיקים לפטר עובד רק בשל כך שהגיע לגיל 67.

החוק הישראלי רגיש מאוד לאפליית נשים, מיעוטים או בני דתות אחרות. אז מדוע קבע המחוקק את החריגה הזו מהזכות לשוויון דווקא ביחס לאנשים מבוגרים? תארו לעצמכם שהמחוקק היה קובע כי מותר לפטר עובדת רק בשל כך שהביאה יותר מארבעה ילדים לעולם. נשמע הגיוני? אז מדוע זה הגיוני לגבי אדם שפוטר כיוון שגילו השתנה מ-66 ו-11 חודשים, לגיל 67?

כיום, מדובר על שלב בחיים בו האדם מתחיל להיפרד בעל כורחו מתפקידיו, לעתים משום שהילדים בוגרים ועוזבים את הבית, ולעתים בגלל פרידה מההורים או בני הזוג. דווקא בשלב זה ניחתת עליו מכה חיצונית נוספת - לוקחים ממנו את היכולת לעבוד, להיות שייך ולתרום. 

במקום לעזור למבוגרים לשמור על מוקד מרכזי שיכול להבטיח להם המשך איכות חיים - גוזלים מהם אפשרות זאת באבחה אכזרית. אולם מעבר לרצונות ולמאוויים האנושיים - המוצדקים כשלעצמם - מחקרים רבים אף מוכיחים קשר ישיר בין המשך עבודה מספקת לבין איכות חיים.

כך למשל, כשאנשים ממשיכים לעבוד בעבודה שמעניקה להם סיפוק, הם נהנים מתוחלת חיים ארוכה יותר וסובלים פחות ממחלות כמו אלצהיימר. מנגד, בקרב אנשים שהוכרחו לפרוש בניגוד לרצונם - ניכרות פגיעות פסיכולוגיות ופיזיות, בהן תחושות של דיכאון, תסכול וירידה בבריאות.

פועלים בניגוד לאינטרס הכלכלי

אם לא די בנימוקים אלו, הרי שטרם ציינו את כל אלו שזקוקים לעבודה בשביל הפרנסה. המציאות הכלכלית של אזרחי ישראל המבוגרים כבר נחשפה במלוא מערומיה: ביטוח קצבת הזקנה אינו מספיק וגם קרנות הפנסיה לא יוכלו להתמודד עם המשך העלייה הצפויה בתוחלת החיים. מדובר במשבר ברמה לאומית.

אבל במקום לעודד אנשים - ורק אנשים המעוניינים בכך - להמשיך לעבוד וליצור לעצמם עתודות כספיות גדולות יותר כדי שלא יפלו לנטל, מכריחים אותם לפרוש בניגוד לאינטרס הכלכלי שלהם, של קרנות הפנסיה ושל החברה כולה.

זה אבסורד. אם במצב הכלכלי של ימינו, הכסף שחוסכים אנשים בחייהם לא מספיק על-מנת לפרנס אותם בעת פרישה - אז מדוע לחייב אותם לפרוש? הגיע הזמן ששופטי בג"ץ יתקנו את האפליה הבוטה בחוק נגד האזרחים המבוגרים של ישראל, יאפשרו חופש תעסוקה למי שרוצה בכך ויעמידו את ישראל בשורה אחת עם מדינות שכבר אפשרו זאת כמו ארה"ב, קנדה, אנגליה ואוסטרליה.