איבד עין בתחנת דלק. האם זו תאונת דרכים?

נהג החליק על כתם שמן ליד המשאבה, נפגע בפניו ואושפז למשך כשבועיים. הוא דרש פיצויים מהתחנה, שטענה מנגד שהיה עליו להגיש תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מה הוחלט ומה סכום הפיצוי שקיבל?

עו"ד רן שקדפורסם: 12.02.14 , 23:20

במרס 2007 הגיע נהג לתחנת דלק והחנה את מכוניתו ליד משאבה. הוא ירד מהרכב, ביקש מעובד התחנה לתדלק וניגש לכיוון ברזיה במקום על מנת למלא בקבוק מים שהיה ברשותו. בדרך חזרה למכונית החליק הנהג על כתם שמן, נתקל בצינור התדלוק שהיה עדיין מחובר לפיה ונפל על פניו. הוא הובהל באמבולנס לבית חולים ושם אושפז ל-12 יום. פציעה קשה בעינו הובילה לכך שנעקרה ובעתיד תותקן לאיש פרוטזה. נכותו הרפואית נקבעה על ידי ביטוח לאומי על 35%.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הנהג, בן 37 ואב לשמונה ילדים, פנה לבית משפט השלום בעכו והגיש תביעת נזיקין באמצעות עו"ד ויסאם נבואני נגד תחנת הדלק ונגד חברת הביטוח "הפניקס". הנתבעות טענו באמצעות עו"ד רבקה ינקו פינקלשטיין שמדובר בתאונת דרכים ועל כן היה על הנהג להגיש תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

הן הוסיפו שהתובע התאים את גרסתו לתביעה נזיקית רגילה בשל העובדה כי מכוניתו לא הייתה מבוטחת בביטוח חובה, והוא פחד שלא יקבל פיצוי.

לחלופין טענו הנתבעות כי אם ייקבע שלא הייתה זו תאונת דרכים, אזי גרסת התובע שלפיה החליק כתוצאה מכתם שמן היא שקרית. לדבריהן, היא סותרת את הגרסה שנתן לחוקר שלפיה החליק מחוסר תשומת לב כיוון שהביט על שעון התדלוק.

סיכון ניתן למניעה

השופטת ג'ני טנוס דחתה את טיעוני תחנת הדלק וחברת הביטוח וקיבלה את גרסת התובע. על פי השופטת, גם מתמליל השיחה בין התובע לחוקר וגם מחקירתו בפניה עולה כי הוא הבחין בכתם, אך לא ידע באיזה חומר מדובר ולא נתן את דעתו לאפשרות שייפול. השופטת ציינה גם את עדותו של המתדלק, שראה במו עיניו את התובע מחליק ונופל, וכשניגש לתובע הבחין בכתם השמן על הרצפה.

השופטת טנוס פסקה שלא מדובר בתאונת דרכים: התאונה ארעה לפני שהתובע נכנס או ניסה אפילו להיכנס לרכב, כשבאותה עת פעולת התדלוק עדיין לא הסתיימה. על כן האירוע לא נכנס לגדר "שימוש ברכב מנועי" לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לדבריה, התאונה נגרמה כתוצאה מסיכון שניתן היה למנוע מראש, בהיותו סיכון צפוי למדי בתחנות דלק.

יחד עם זאת מצאה השופטת לנכון לייחס לתובע אשם תורם בגובה 15%, כיוון שהוא עצמו אישר שהבחין בכתם טרם הנפילה אך התעלם ממנו כיוון שלא עמד על טיבו. דווקא מסיבה זו היה על התובע לנקוט זהירות ולנסות לעקוף את הכתם במקום להתעלם ממנו.

לבסוף נפסק כי לאחר הפחתת האשם התורם ישלמו הנתבעות 212,500 שקל בגין כאב וסבל, פגיעה בכושר ההשתכרות, עזרת צד ג' והוצאות כלליות. כמו כן יישאו הנתבעות בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי.

בית המשפט ערך שני מבחנים: במבחן העובדתי נבדקו ונותחו הראיות שעמדו בפניו, מה שהביא למסקנה כי הנתבעות התרשלו ונמנעו מלהציג את התמונה המלאה של המקרה. במבחן המשפטי נבדקה השאלה אם האירוע מהווה תאונת דרכים, תוך עיגון הממצאים השוללים את הטענה בחוק ובפסיקה.