בנות זוג במלכוד: חתונה בחו"ל, גירושים בארץ

שתי ישראליות התחתנו בארה"ב ואחרי כמה שנים חזרו לארץ. כשנפרדו הן ביקשו מבית משפט לענייני משפחה להכריז עליהן גרושות אבל סורבו. עד מתי יחכו בתי המשפט בישראל לחקיקה בעניין זוגות חד מיניים?

מערכת PsakDinפורסם: 25.02.14 , 08:13

זוג נשים ישראליות נישאו זו לזו בארצות הברית ולאחר מכן חזרו להתגורר בארץ. כשנפרדו ביקשה אחת מהן מבית המשפט לענייני משפחה להכריז עליהן כעל גרושות אבל היא לא צפתה את הקשיים המשפטיים הטמונים בכך.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

השתיים התחתנו בעשור שעבר בפני שופט בקונטיקט, ולאחר חזרתן ארצה הנישואים לא נרשמו במרשם האוכלוסין בישראל, כך שעד היום רשומות השתיים בארץ כ"רווקות". ב-2012 נפרדו בנות הזוג ואחת מהן עתרה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב באמצעות עו"ד אדווין פרידמן על מנת לפרק את הנישואים באופן רשמי.

לדבריה, השתיים לא יכולות להתגרש בקונטיקט שכן ההליך שם מצריך שהות רציפה של כחצי שנה בארה"ב. אבל היועץ המשפטי לממשלה שהצטרף להליך טען שאין מקום לדון בתביעה, כיוון שהנישואים כלל לא נרשמו במרשם האוכלוסין. לדבריו, אין משמעות להתרת נישואים שהמדינה אינה מכירה בהם, ועל בית המשפט להסתפק בפסק דין הצהרתי שלפיו השתיים אינן נשואות זו לזו.

התובעת התנגדה להצעה וטענה שהמשמעות של פסק דין הצהרתי הוא שהשתיים מעולם לא נישאו בחו"ל. היא התעקשה על קבלת הסעד של התרת נישואים, כנראה מחשש שלא תוכל להתחתן שוב בארה"ב כל עוד היא רשומה כנשואה.

ארכיון. פירוק נישואים לצורכי רישום בלבד(צילום: AP)

כדי להתמודד עם הסוגיה בהיעדר חקיקה מתאימה, סקרה השופטת עליסה מילר פסקי דין רלוונטיים למצב. ב-2005 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון שלפיו ניתן לרשום נישואים חד מיניים במרשם האוכלוסין על פי תעודה ציבורית, מבלי שישתמע מכך שהמשפט הישראלי מכיר בתוקפם. ב-2012 ניתן פסק דין המתיר לפרק נישואים אלה לצרכי רישום בלבד.

עוד ציינה השופטת מילר כי רישום במשרד הפנים אינו מכריע בשאלה אם אדם נשוי או רווק. מה שמכריע הוא מעמדו האישי על פי הדין החל עליו - דתי או אזרחי. מכיוון שבית הדין הרבני, שהוא הסמכות הבלעדית לענייני נישואים בקרב יהודים, אינו מכיר בנישואים חד מיניים, ועל כן אינו יכול לדון בהם, הרי שבית המשפט יכול לתת סעד גם ללא רישום פורמלי במרשם האוכלוסין.

במקום חוקים

לדברי השופטת, בית המשפט העליון נמנע מלהכריע באופן מוחלט ומהותי בענייני נישואים חד מיניים ומעדיף להשאיר זאת למחוקק. בינתיים הוא מסתפק בהצבת פתרונות מעשיים לבעיות קונקרטיות.

משום כך, ולנוכח המורכבות המשפטית והחברתית של הנושא, הרי שלא יוכל בית המשפט להודיע על פירוק הנישואים. מאידך, מכיוון שהנישואים תקפים בקונטיקט, ומכיוון שיש לתת ביטוי משפטי לפרידה של בנות הזוג על מנת למנוע מחלוקות עתידיות אפשריות, הרי שהן תיאלצנה להסתפק בפסק דין.

משכך, קבעה השופטת, בנות הזוג שנישאו בקונטיקט ונפרדו אינן נשואות זו לזו. לצדדים לא נפסקו הוצאות משפט.

לדברי עו"ד מורן סמון, ממשרד "בן גור-כהן סמון ושות'", העוסק בדיני משפחה, ממשיך פסק הדין את מגמת הפסיקה לעניין זוגות חד מיניים, שמטרתה לתת מענה למצבים שבהם הדין הדתי או דין מדינה אינם רלוונטיים או אינם ניתנים להחלה. הבעיה העולה מפסק הדין, מציינת עו"ד סמון, היא שפסק דין הצהרתי שלפיו הצדדים אינן נשואות זו לזו שקול להכרזה על בטלות נישואיהן בכלל, אף שחוק התרת נישואים בישראל אינו מכיר בנישואים אלה מלכתחילה על מנת שיוכל לבטל אותם.

"מכיוון שזוגות חד מיניים הפכו לחלק אינהרנטי ממערכת המשפט, שומה על המחוקק להסדיר את מערכת החוקים גם לזכויות וחובות החלים על בני זוג מאותו מין", אומרת עו"ד סמון. "שאם לא כן, עלולות להתעורר בעיות נוספות בעתיד ככל שיהיו לבני הזוג ילדים ורכוש משותף, שכלפיהם הם נושאים בחובות".