חשיפה ראשונה: סיירת הסייבר החרדית
בשעות היום הם נראים כבחורי ישיבה שתורתם אומנותם, אך בלילה מתכנס המחזור הראשון של "דרך חיים" לתוכנית הכשרה ייחודית ללוחמת סייבר, במהלכה ישתלבו הצעירים החרדים באמ"ן, חיל תקשוב או ביחידות הקרביות. "אנחנו מודעים לרגישות, ושמרנו על חשאיות מהסיבה הזו. אנחנו לא בתחרות מול עולם הישיבות"
בשקט ובצנעה, מתחת לרדאר, נפתחה בקמפוס האקדמי של "מכון לב" בירושלים מסגרת צבאית ייחודית תחת שם הקוד "דרך חיים", המשלבת לימוד תורה עם שירות צבאי ייחודי. בשעות היום נראים 18 תלמידי התוכנית, כתלמידי ישיבה חרדים ממוצעים, הרוכנים מול דף הגמרא. אך בערב הם שותפים במסגרת לימודים ייחודית המכשירה אותם להיות לוחמי סייבר במערך הצבאי.
<<עוד חדשות ועדכונים - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מנהלה הרוחני של התוכנית הוא הרב כרמי גרוס, תושב רמת בית שמש וחבר בקהילה האנגלו-סקסית החרדית בעיר. הוא בוגר הישיבות החרדיות בארצות הברית, ובעברו אף שימש כר"מ בישיבה החרדית-תיכונית "מערבא".
"סדר" ביום - סייבר בלילה
בראיון ראשון עמו על התוכנית, שפועלת זה כבר מספר חודשים תחת מעטה חשאיות מלא, מציין הרב גרוס כי מדובר במסגרת שהוקמה "מתוך צורך שעלה מן השטח" - הן של הורי התלמידים, ולא פחות מכך, של צה"ל עצמו.
עוד חדשות בערוץ היהדות :
- הרבנים עולים מדרגה: "אולי יהיו הרוגים"
- בדרך להפגנת המיליון: החרדים מתאחדים נגד חוק הגיוס
- ל'חרדים השקופים' לא אכפת/ אליעזר היון
"זה התחיל להתגלגל מפניות שקיבלתי מצד הורים לבוגרי 'מערבא', שביקשו ממני לבנות מסגרת המשך לבוגרי הישיבות התיכוניות-החרדיות", מספר הרב גרוס. "רצינו מסגרת שמצד אחד תשלב לימוד תורה ברמה הכי גבוהה, ומצד שני תכשיר את בוגריה להשתלבות בחיי המעשה - ובין היתר במסגרת שירות צבאי".
במסגרת שהקים מבקש הרב גרוס להנחיל את "המודל החרדי האמריקאי" המשלב תורה ועבודה, מתוך פרשנות למציאות הישראלית ולסוגיית הגיוס. "מטרתם של אותם הורים היודעים כי בנם לא יהיה אברך, היא להכשיר אותו בצורה הטובה ביותר לחיים. הוא יעשה צבא ויתפרנס, ומצד שני - לא יאבד את הצביון החרדי שלו".
רוב הבחורים שפגשתי במסלול החדש של צה"ל, הם בוגרי "מערבא" "ונהורא". חלקם אף למדו שנה או שנתיים בישיבות גבוהות "רגילות" בטרם נכנסו לתוכנית. המועמדים מגיעים בשיטת "חבר מביא חבר". כאן לא מדובר ב"נושרים" או פליטי החינוך החרדי שעבורם מוקמות מסגרות ותוכניות שונות להכשרה מקצועית. רובם המוחלט חניכי "דרך חיים" הם בוגרי ישיבות תיכוניות חרדיות, ובעלי תעודת בגרות מלאה.
מתוקצבים כמו כל חייל אחר
מי ש"נקרא לדגל" מצד הדרג הצבאי, הוא סגן אלוף במיל' רמי ליבר, מנכ"ל התוכנית והיחידי בצוות שחובש כיפה סרוגה. ליבר שסיים לאחרונה 24 שנות שירות בחיל מודיעין, מנהל את הקשר מול המערכת הצבאית וענייני לוגיסטיקה. את המתווה הרוחני קובעים הרב גרוס וצוות ההוראה החרדי שמלווה את הבחורים.
"מטרת המסגרת היא לענות גם על צרכי הצבא וגם על צרכיהם של הבחורים", ליבר אומר. "מדובר במסלול המעניק לבוגריו את ההכשרה המקיפה שהצבא צריך ומעוניין בה לצרכיו, ובנוסף - מקצוע שהוא יכול להמשיך איתו בחיים האזרחיים ולהתפרנס בכבוד. וכל זה עם לימוד תורה אינטנסיבי ומשמעותי, ושמירה על אורח חיים חרדי מלא גם בתוך השירות הצבאי.
"צה"ל לא מבזבז זמן יקר וכסף על הכשרה של החיילים, והם יכולים להשתלב במערך השירות מיד עם תום הכשרתם. מאחר ומדובר בבחורים רווקים, אין גם את הנושא של תשלומי המשפחה, המחייבים מימון משמעותי לכל חייל חרדי בעל משפחה. הם מתוקצבים כמו כל חייל אחר במדינה".
למה סייבר?
"כי זה מה שהצבא צריך. הוא במצוקה מאוד גדולה בתחום הזה".
"אנחנו איתם גם בצבא"
התוכנית נבנתה בשיתוף עם אגף התקשוב בצה"ל – ומִשכה ארבע שנים. בשנתיים ראשונות לומדים
ה"עתודאים" מדי יום עד שש וחצי בערב לימודי קודש, ואז – לימודי סייבר עד 11 וחצי בלילה. בסיומן הם יוצאים לשנתיים של שירות במהלך היום, וחזרה להמשך לימודים במכון לב בערב: לימודי תורה, ומי שרוצה - יכול להתחיל בתואר הראשון.
הרב גרוס מוסיף כי עם תום ההכשרה, ממשיכה המסגרת ללוות את החניכים תוך שירותם הצבאי. "בשלב השירות הם עובדים בקבוצות נפרדות של עשרה בחורים, עם מישהו מטעם הישיבה שמלווה אותם כל הזמן, בתנאים הרבה יותר מחמירים מחיילי שח"ר כיום. כשהם מסיימים את שעות השירות, הם חוזרים שוב לישיבה. כלומר, אנחנו איתם כל הזמן, גם תוך כדי השירות הצבאי".
מה המעמד הצבאי של הבחורים המשתתפים בתוכנית?
ליבר: "בגדול הם למעשה בשל"ת. כלומר, הם עוברים תהליך חיול מהרגע הראשון שלהם בתוכנית, ועד לשירות בפועל, אז הם במעמד רגיל של משרתי צבא. נכון לעכשיו התוכנית נמצאת בשלבי האישור הסופיים מול הצבא".
"ממשיכים את הקיים"
אך המבחן האמיתי של "דרך חיים" לא יהיה רק מול הביורוקרטיה הצבאית או בפאן המקצועי האישי – כי אם ברחוב החרדי פנימה. ההתלהמות מבית נגד המתגייסים עלולה להציב מהמורות לא פעוטות, אך מובילי הפרויקט נשמעים באופן מפתיע רגועים-אך-זהירים.
בקמפוס הירוק של "מכון לב", האקדמיה הדתית שהרוב המכריע של תלמידיה הם חובשי כיפות סרוגות,
"אנחנו לא רואים את עצמנו כמהפכנים, אלא כממשיכי תהליך שכבר קיים בתוך המיינסטרים של החברה החרדית", אומר אחד הר"מים. "המצוקה כלכלית במגזר החרדי גוברת, ומוציאה הרבה מאוד מהבחורים והאברכים לעולם התעסוקה.
"בלי מסגרת כזאת, הם ילכו למקומות אחרים, לא ראויים בהכרח. התוכניות הללו חשובות על מנת לאפשר את השילוב בין שמירה על אורח החיים החרדי - להשתלבות הכרחית, מבלי שהסטודנטים ייפלטו מהקהילה החרדית. זה נכון במיוחד במגזר הליטאי, שבו אין קהילה מספיק מגובשת כמו בזרמים החסידיים".
" אנחנו מודעים לרגישות, ולכן מאוד נזהרים", אומר הרב גרוס. "עד כה לא התראיינו לשום כלי תקשורת בגלל הסיבה הזו בדיוק. התוכנית שלנו, חשוב להדגיש, היא לא בתחרות מול עולם הישיבות. אנחנו זה מודל אחר. הגורמים בעולם החרדי יראו את מה שאנחנו עושים, בדיוק כמו שהם רואים את מאות הסטודנטים החרדים שלומדים פה. מה שעושים היום אברכים נשואים בקושי ובעמל רב, עושים פה הבחורים יותר מוקדם - ובמסגרת מוגנת".
"לא האמנתי שאעסוק בזה"
הבחורים בתוכנית - "ילדים טובים ירושלים" - צעירים מאוד ברובם, ועסוקים בעיקר בעמידה בלוח הזמנים האינטנסיבי של התוכנית. ההורים, למעט משתתף אחד, תומכים כולם ללא סייג בהחלטה של הבנים להשתלב במסגרת הצבאית.
אריה רוזנפלד (19) בוגר "מערבא", הוא אחד ממשתתפי התוכנית. שנה למד בישיבת עפולה, "ישיבה גבוהה 'רגילה', ולא מצאתי את עצמי שם. אהבתי ללמוד תורה", הוא ממהר להבהיר, "אבל גם ידעתי שאני לא אעשה רק את זה כל חיי, ושהגיע הזמן לחשוב על העתיד שלי. שמעתי על המקום הזה מחברים שלמדו איתי, והחלטתי להצטרף".
ואיך אתה עם סייבר?
"האמת היא שלא האמנתי שאעסוק בזה. לא עשיתי בגרות במחשבים. התעניינתי יותר בפסיכולוגיה. אבל זה מעניין וגם חשוב".
צבי דיסין (20) מרמת בית שמש, למד בישיבה התיכונית-חרדית "נהורא", ואף הוא ניסה את הישיבה הגבוהה במשך שנתיים. "בסוף השנה השנייה התחלתי לא ללמוד מספיק טוב, והבנתי שאני צריך למצוא משהו אחר", דיסין אומר. "מישהו סיפר לי על הפרויקט של הרב גרוס, ואני כאן ומרוצה מאוד".
מאיר סלע (20) - "שמונה שנים בחיידר ללא לימודי ליבה", כדבריו - מדבר על סיבוב שני במאבק על דרכו בחיים. "כבר בשלב הישיבה היה לי ויכוח עם ההורים לאן ללכת. הם רצו שאלמד בישיבה רגילה, ואני רציתי ישיבה עם תעודת בגרות. אפילו עשיתי תעודה מקצועית במחשבים וחשמל.
"המשכתי אחר כך לישיבה גבוהה רגילה. אני יליד 94, לא הפסיקו להטריד אותי עם הגיוס. אני קצת לא ישנתי בלילה, ההורים שלי עוד יותר. הבנתי שאצטרך מתישהו לפרנס משפחה ולשרת בצה"ל, אז באתי לפה. אני מבסוט בעיקר מבחינה תורנית. אני גם מתכנן להוציא הסמכה לרבנות על הלימודים התורניים פה, וגם מרוצה מהשירות שיהיה לי. הכי הייתי רוצה שיצטרפו אלינו עוד בחורים".
"החברים עוד ירדפו אחריי"
מעל כולם מעיב, במידה כזאת או אחרת, החשש מיחסה של הקהילה בתגובה להשתתפות בתוכנית, שבעיקרה מכוונת לשירות צבאי. סלע טוען "שמאוד מקובל ללכת לישיבה גבוהה רגילה במסלול שאנחנו עשינו, והצעד שלנו נתפס כנועז. ברור לי גם שיש הרבה שרוצים להצטרף אלינו, אך חוששים מ'מה יגידו'. אני יודע מה טוב בשבילי. המשפחה שלי תומכת. אולי יהיו בעיות בעתיד בשידוכים, כי לא נהוג לצאת ללמוד מקצוע לפני החתונה".
איך הגיבו החברים מהישיבה?
"כשחזרתי לבקר אחרי שנכנסתי לתוכנית, החברים שם כינו אותי בכל מיני כינויי גנאי. זה לא היה נחמד, אבל אני מאוד מאמין במה שאני עושה. אני יודע שגם הם יצטרכו להגיע לנקודה הזו בשלב כלשהו בחייהם, והם עוד ירדפו אחרי".
הצבא: רוצים אוכלוסייה יותר טובה ויותר חרדית
האם המודל הצעיר והייחודי של "דרך חיים" יהווה, בסופו של דבר, תשתית שתתרחב לפלטפורמה
מקובלת לגיוס צעירים חרדים לצה"ל?
אחד מאנשי הקהילה החרדית המעורב ביוזמה טוען כי האחריות מוטלת לפתחם של נתניהו ולפיד. "מי שמשנה את החברה החרדית כבר יותר מעשור, אלה שרי האוצר של מדינת ישראל. זו המדיניות שלהם שתקבע את עתיד המקומות הללו לטוב ולרע".
בשיחה עם גורם צבאי בתגובה למידע המופיע בכתבה נמסר: "הרעיון היה בעצם לבדוק ולבחון אם נוכל להביא לצה"ל אוכלוסייה חרדית טובה, יותר איכותית, יותר חרדית. הבנו שמסלול ישיבתי תהיה הדרך הכי טובה לשלב אותם. קיימת מסגרת נוספת בת 40 תלמידים באותה המתכונת בחספין".
"הצבא עזר במיון המתאימים לתוכנית, שבוגריה ישולבו בעתיד באמ"ן, תקשוב או (מי שירצה) בשירות קרבי או במסגרות שח"ר השונות".
לפנייה לכתב/ת 
