"מר פיבודי ושרמן": עד לא ידעתם כלום
סרט האנימציה המושקע "מר פיבודי ושרמן" מוקרן בישראל בגרסתו המדובבת בלבד, וחבל. הזאטוטים לא יבינו את האיזכורים ההיסטוריים, והוריהם יפספסו את הבדיחות שלא עוברות בעברית. ועדיין, זה עדיף על שאר האופציות לפורים
אנימציה לילדים הרוויה בקריצות עין למבוגרים לא הופיעה לראשונה עם סרטי פיקסאר. גם במדיום הטלוויזיוני, שנים רבות לפני הופעת "הסימפסונים", כבר היו הבלחות של הומור חתרני ושל נון-קונפורמיזם שגם מבוגרים יכלו להעריך. בין 1959 ל- 1964 חברת ההפקות של ג'יי וורד ייצרה את פרקי סדרת האנימציה "המופע של רוקי ובווינקל" - סדרה שהפכה לחביבה על הילדים שנולדו בפאזה האחרונה של דור "הבייבי בום".
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
אחד הסגמנטים בסדרה זו נוצר על ידי האנימטור טד קיי, ונקרא היה "ההיסטוריה הלא סבירה של פיבודי". במסגרת זו הוצגו גרסאות חתרניות לדמויות היסטוריות שבהן נתקלים, במהלך מסעות במכונת זמן, הכלב הגאון פיבודי, ושרמן - הילד שאותו אימץ הכלב.
חצי מאה מאוחר יותר מגיע העיבוד הקולנועי "מר פיבודי ושרמן" ("Mr. Peabody & Sherman"), בהפקת אולפני דרימוורקס, ובבימוי של רוב מינקוף. אומנם מדובר בבמאי שמתמחה בשילובי אנימציה ולייב-אקשן (סרטי "סטיוארט ליטל"), אבל הוא בעיקר זכור בגלל סרטו הראשון שבויים לפני עשרים שנה - "מלך האריות".
מר פיבודי הוא כלב ביגל ממושקף עם עניבת פרפר אדומה ואיי.קיו שמזנק לסטרטוספירה. הוא ממציא, חוקר, בעל כל כישרון שניתן להעלות על הדעת – מידיעת שפות אקזוטיות, נגינה על כל כלי מוזיקלי אפשרי, ויכולת ניתוח אסטרטגית ללא מתחרים. שרמן, לעומת זאת, הוא "הילד הנאמן", נציגם של הצופים הצעירים. כשפיבודי פולט עוד משחק מילים שנון, שרמן נמצא שם כדי לומר שהוא לא מבין את הבדיחה.
למרות שזו הייתה סדרה שמיועדת לילדים, ברור כי לא מעט בדיחות חלפו מעל ראשו של קהל היעד. עבור הקהל הישראלי הצעיר (הסרט מוקרן רק בגרסא מדובבת) הפספוס הוא כפול. פספוס של הומור המתייחס לפרטים ספציפיים בתרבות האמריקאית ושלא יהיו מוכרים לרוב הצופים - צעירים ומבוגרים כאחד. לכך מתלווה פספוס הבדיחות על חשבון הדמויות ההיסטוריות הרבות המוצגות בסרט.
בהתחשב בכך שכסרט מדובב הוא פונה לילדים צעירים, מותר לשאול מה הם יחוו מהבליל הפרודי (הכולל לא מעט בדיחות מוצלחות ושנונות למדי) על חשבון תקופות היסטוריות לא מוכרות ודמויות כמו אגממנון, תות ענח' אמון, מרי אנטואנט, רובספייר, בטהובן, גנדי, ניוטון ועוד רבים (יש כעשרים דמויות היסטוריות בסרט). ללא היכרות, אפילו ראשונית, עם תקופות ואישים אלו, הסרט הוא בעיקרו בליל של דמויות מוזרות עושות דברים מוזרים.
ישנם הבדלים מהותיים בין המקור הטלוויזיוני לבין הסרט. האנימציה בסדרת הטלוויזיה התאפיינה במוגבלותה (גם בסטנדרטים הצנועים של הפקות טלוויזיוניות), וזו של הסרט היא הפקה של 145 מיליון דולר לסרט שאורכו שעה וחצי (כלומר, השקעה פר דקה יותר מ"אוואטר"). הסדרה התבססה בעיקר על אבחנות שנונות והצגת דמויות היסטוריות כקריקטורות, הסרט מוסיף נדבכים נוספים של מרדפים וגודש דמויות בתלת ממד.
הווי הבנים של שתי הדמויות הראשיות משתנה כאשר נוספת דמות שלישית של ילדה. פני רודה בשרמן בבית הספר, אבל הופכת את הצמד לשילוש כשהיא ממצטרפת להרפתקאות. לא בטוח שזו תוספת מוצלחת במיוחד, גם מכיוון שהדמות של הילדה היא ביסודה ביץ' קטנה, וגם בגלל האופן המאולץ והמיותר שבו שרמן אמור להתאהב בה.
בעוד שהסדרה המקורית לא סטתה מהטון האבסורדי, הסרט גולש פה ושם לרגעים סנטימנטליים. בתחילת הסרט הצקותיה של פני מובילות להתכתשות שבמהלכה היא ננשכת על ידי שרמן. כעת מגיעה גברת גרוניון המרושעת, עובדת של רשויות האימוץ, כדי לבצע בחינה מחודשת של יחסי הכלב-ילד, וזאת מתוך כוונה מוצהרת לפעול למען לקיחתו של שרמן. זה לא יקרה, כמובן, אבל זה מניע מהלך עלילתי שיכלול רגעי "הזלת דמעה" שלא כולם יהיו מוצלחים במיוחד.
הסיכום של כל אלו הוא סרט שנדמה כי אינו מתאים לאף אחד. "מר פיבודי ושרמן" הוא סרט אנימציה משעשע ולפרקים שנון גם אם הוא קצת מאבד שליטה על המהלך העלילתי שלו.
אבל זה נכון לקהל המבוגר חובב האנימציה, ואלו יעדיפו לראות גרסה לא מדובבת שמשתמשת בכישרונותיהם של אנשים כמו טיי בורל ("פיל" מהסדרה "משפחה מודרנית") כפיבודי, פרדריק וורבורטון ("ג'ו" מסדרת האנימציה "איש משפחה") כאגממנון, או הופעות אורח בקולותיהם של אנשים כמו סטיבן קולבר או מל ברוקס. גרסה לא מדובבת גם תשמור משחקי הלשון באנגלית שמהם יש לא מעט.
עבוד ילדים הרואים את הגרסה המדובבת מה שנותר הוא סרט דינמי, גדוש, מלא דמויות והתייחסויות שהם לא ממש יקלטו. גם אם הסרט הזה מוצלח יותר משאר סרטי ניקוי המדפים שעולים לרגל הפורים, פוטנציאל ההנאה הוא עדיין מוגבל למדי.
