ילדות נשכחת: מחסן התחפושות של ליז
את ילדותה העבירה ליז זמורה במחבואים: מסתתרת בין משפחות נוצריות ובתי ילדים. לאחר המלחמה עלתה ארצה והקימה בית - וגם מחסן תחפושות שאליו מגיעים אנשים מכל העולם לבחור להם תחפושת, בעזרתה של ליז: "המקום הזה עבורי הוא מאוד משמעותי ומשלים כל מה שהיה חסר לי בילדות"
פורים זה החג של ליז זמורה. החג שבו היא בורחת ברשות. כבר כמה שבועות קודם לחג פוקדים המוני ילדים ומבוגרים את מחסן התחפושות שהיא מנהלת בקיבוץ שדה אליהו, והיא – במבט אחד – קולטת מי האדם שלפניה, ואיזו תחפושת תתאים לו מבין אלפי הפריטים שברשותה.
<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>
ניצולת השואה שנולדה בצרפת, ועברה את המלחמה בין בתי ילדים שונים, כשהיא אכולת געגועים למשפחתה – זכתה לעלות לישראל, לבנות את עצמה מחדש, ולהקים לימים משפחה גדולה. מילדותה היא זוכרת מעט מאוד.
עוד פורים בערוץ היהדות :
"אני זוכרת שהגרמנים פלשו לצרפת", היא מספרת ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית". "התחיל להיות מסוכן. באו שוטרים, דפקו על הדלת ואמרו לאבא 'תבוא איתנו'. ואז לקחו אותו, ואמא רצה לחלון וראתה את אבא בין שני שוטרים צרפתים, ומה היא תעשה עכשיו עם שתי ילדות קטנות?"
לצאת מהחאקי לחיים צבעוניים
תקפה קצרה הוסתרו הילדות בבית משפחה נוצרית. לא עבר זמן רב, והן נשלחו לבית הילדים. "להיות בבית ילדים
זה לגור עשר בנות בחדר אחד", היא אומרת. "אין לך בובות, אין לך משחקים. הדברים הקטנים היו חסרים. לא הייתה לי אפשרות שיהיה לי איזה אוסף קטן של משהו שלי.
"בבית ילדים, כשאת רוצה לבכות, אין לך אבא ואין לך אמא שיחבקו אותך. הייתי כותבת לאמא שתביא לי ספר, משחק, גרביים, ממחטה חדשה, ובכל ערב כששכבתי לישון, הייתי בטוחה שלמחרת יבוא הדוור עם תיק של מכתבים מאבא ואמא, אבל זה לא קרה".
כעשור לאחר המלחמה בחרה ליז, שהייתה כבר נערה צעירה, לעלות לארץ ולהתיישב בקיבוץ. המראה של חייל יהודי שאוחז בנשק על הרציף נחקק בזיכרונה, ולכשבגרה בחרה אף היא להתגייס לצבא.
הצורך ב"משהו משלה" בתוך חיי הקיבוץ, לא הרפה ממנה. "בתקופה ההיא תפרו הכל: מגרביים ותחתונים - ועד לחלוקים ומכנסיים קצרים. וזה מה שהיה אז. פורים הייתה ההזדמנות שלנו לצאת משגרת הכחול והחאקי. זאת הייתה עבורי ההזדמנות לתפור תלבושות מדהימות. הייתה חברה אחת בקיבוץ שדה אליהו שהייתה אחראית על זה, והחלטתי שאני הולכת לעזור לה, פשוט מפני שרציתי לבחור את התלבושת שהכי תתאים לי".
כדי לזכור, ובעיקר כדי לברוח
למחסן שלה, היא מעידה, מגיעים לקחת תחפושות מכל העולם. היא עצמה שומרת על התחפושת "שלה", ומדי פעם לובשת אותה כדי לזכור, ובעיקר כדי לברוח: "היא מבטאת את החלום שלי", ליז מחייכת חיוך מאיר, "של לחיות בתקופה של לואי ה-14, עם שמלות מנופחות, ומשרתת שעוזרת לי להתלבש".
האופי הססגוני שלה מתבטא גם באוסף בובות ייחודי, "בגלל שהבובה היא משהו שיכול להחליף משהו שהיה חסר לי", היא מודה. "המקום הזה עבורי הוא מאוד מאוד משמעותי ומשלים כל מה שהיה חסר לי בילדות. אם אני מסתכלת אחורה על כל החיים שלי אז אני יכולה להגיד שזכיתי בהרבה מאוד דברים.
"אסור לי להתלונן אם נשארתי בחיים. הקמתי משפחה נפלאה, ואני אומרת תודה לקב"ה - וזהו. אני רוצה להמשיך לחיות ולהרגיש שאני עסוקה, פועלת ועוזרת לאחרים. אני כל הזמן בעשייה".
אתם חייבים להיכנס לעמוד פורים המיוחד שלנו:
- אז מה בעצם חוגגים - ומדוע?
- אחרי פורים נסיר את המסכות/ הרב דוד סתיו
-
להדפסת מגילת אסתר בקובץ חגיגי, עם חידונים לילדים - לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
