מהודו ועד שו"ת: השאלות של יהודי שושן
מותר היה להשאיר את גופותיהם של בני המן תלויות על עץ? (בעיה, כי צאצאיהם למדו ברבות הימים תורה בבני ברק). מותר לאישה לפתות למען מטרה נעלה? (גוף האישה אינו כלי הצלה). האוכל במשתה אחשוורוש היה כשר? (כן, אבל מה זה משנה?) רבני "צהר" התגייסו לענות על כל השו"תים שיהודי שושן היו רוצים לשאול. התשובות, אגב, רציניות לגמרי
האם לאישה מותר לפתות, על מנת להשיג מטרה "כשרה"?
על פי הסוגיות בגמרא, לכאורה מותר לאישה לפתות לשם השגת מטרה כשרה. חז"ל שיבחו שתי נשים שפעלו כך: יעל שפיתתה את סיסרא (נזיר כג), ואסתר שפיתתה את אחשורוש (סנהדרין עד). בעל "שבות יעקב" שיבח אישה שפיתתה גוי, בתמורה להצלת חבורת יהודים מפניו.
<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>
אלא שיש להדגיש כי להלכה הדבר נאסר. "הנודע ביהודה" התנגד לכך נחרצות, וטען שמעשה אסתר היה חריג, ואין ללמוד ממנו להלכה, שכן גוף האישה הוא איננו כלי הצלה! וכן הורו חז"ל לחולה שניתן היה להצילו רק אם ישכב, או לכל הפחות יתבונן בנערה ערומה - שעדיף "שימות ואל תיבעל לו", "ימות ואל תעמוד לפניו ערומה".
עוד פורים בערוץ היהדות :
מעתה, כלל בידינו: גוף האישה אסור שישמש כאמצעי למען מטרה, זאת אף במחיר של אובדן נפשות מישראל. כבודה של אסתר יישמר במגילה, וכבודן של נשותינו יובטח בהלכה (משיב: הרב חן שריג).
מותר היה להשאיר את גופותיהם של בני המן תלויות על עץ?
אף על פי ששאלה זו כבדת משקל היא (אספתא ופורתא לבדם שקלו יחד 370 קילו!) לא מצאנו שדנו בה הפוסקים, ומקום הותירו לנו להתגדר בו.
מתברר שאסתר המלכה עסקה בשאלה זו בעיצומו של יום י"ג באדר. הרי איסור הלנת המת לא נאמר בצדיקים דווקא. האיסור נלמד מדינם של הרוגי בית דין - "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱ-לֹהִים תָּלוּי" (דברים כ"א, כ"ג).
אמנם דין זה נאמר במתי ישראל, אך כבר למדנו ש"מבני-בניו של המן למדו תורה בבני ברק" (בבלי גיטין נז, ב). דנה אסתר קל וחומר בעצמה, אם בני-בניהם של אותם רשעים עתידים ללמוד תורה בבני ברק, ונכדיהם וניניהם עתידים הם לעלות לירושלים להפגין נגד גזירת הגיוס - כיצד לא נחוס על כבוד אבותיהם, ונניחם כך בביזיון?
על כן פנתה אסתר אל המלך ואמרה "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב" (אסתר ט', י"ג). כלומר, מדין הרוגי בית דין צריך לקברם בו ביום, על כן אני פונה אליך שתקיים בהם משפט המלך, וכבר פסק הרמב"ם שהמלך יכול לשפוט בניגוד לכללי ההלכה המקובלים: "יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה, והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם" (רמב"ם הלכות מלכים ג, י). וכך עשה המלך, וקיים בהם מה שכבר אמרה התורה על המן: "וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ" (שמות ט"ז, י"ט-כ') (משיב: הרב שאול ברוכי).
האם האוכל במשתה המלך היה כשר?
ראשית, יש לומר שאין כל ספק שהסעודה הייתה בהכשר מהודר, כפי שנאמר בגמרא – "והשתייה כדת אין אונס'. מאי כדת? אמר רבי חנן משם רבי מאיר: כדת של תורה... 'אין אנס', אמר רבי אלעזר: מלמד שכל אחד ואחד השקהו מיין מדינתו" (בבלי, מגילה יב, ע"א).
אחשוורוש דאג שכל אחד מהסועדים יאכל בסעודה כפי דתו, וכנהוג במקומו. אף על פי כן, בחפירות ארכיאולוגיות
אך מתברר שכך נהגו בדורות קודמים גם במטבחים של יראי שמיים משלומי אמוני ישראל, והסתמכו בזה על מה שפסק השו"ע (יורה דעה סימן צה, סעיף ד) שאם המים שבכיור נותנים טעם לפגם, מותר אף לשטוף כלים חלביים ובשריים. והדברים נוגעים הלכה למעשה לשאלת כשרותו של מדיח לבשרי וחלבי.
אם כן, מעיקר הדין נראה לעניות דעתי שלא הייתה מניעה הלכתית להשתתף בסעודה. אך על עצם השאלה אני תמה, כיצד עלה על דעת השואל להשתתף בסעודת הוללות זו? האם הכשר מהודר יש בכוחו להתיר את השרץ של סעודה שכל עניינה להלל ולפאר מלך בשר ודם, הנהנה בסעודתו בכלי המקדש?!
דומה הדבר בעיני לפרסומות הממלאות את עלוני השבת בדבר "פסח כשר למהדרין בכרתים". האם כשרות המזון היא חזות הכל? ונראה שלכך רמזו תלמידיו של רבי שמעון באמרם שלא נתחייבו ישראל שבאותו דור כליה, אלא מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע (בבלי מגילה יב, א) (משיב: הרב שאול ברוכי).
האם מרדכי לא עבר על איסור רכילות כשהלשין על בגתן ותרש?
האמון הינו התשתית שעליה בנויה כל חברה. אווירה חברתית שבה בני אדם מלשינים זה על זה, איננה חיובית, בלשון המעטה, ואף עשויה היא לפגוע בחוסן הלאומי. לדעת התלמוד הירושלמי, הסיבה שבגינה עם ישראל ניצח במלחמות בתקופת אחאב, שהיה נגוע בעבודה זרה - היא שלא היו בהם מלשינים.
מאידך גיסא, התורה מכריזה כי "לא תעמוד על דם רעך", ובכך מטילה על האדם חובה לצאת מאדישותו, ולא לשתוק כאשר הוא רואה כי אדם אחד עושה לחברו עוול. גם אם אחשוורוש איננו צדיק גדול, זהו פשע לחסלו, ולכן טוב עשה מרדכי שדיווח על ניסיון החיסול, אף שבשל כך ייתכן ויצר לו שונא אחד בעל אוזניים משולשות ומלאות בפרג (משיב: הרב אורי סדן).
האם תפילה בשפה לועזית פוטרת?
האם הקדוש ברוך-הוא מבין פרסית? בוודאי, וגם סינית, בכל הדיאלקטים. השאלה האמיתית היא מהי תפילה? התפילה ביהדות אינה מסתפקת בדקלום של טקסט מקודש, אלא אמורה להביא לידי ביטוי את רחשי הלב של המתפלל. לכן יש שכתבו שמי שאינו מבין עברית, אינו יוצא ידי חובתו אם שומע ברכה בעברית מאדם אחר (תוספות, ברכות מה, ע"ב).
כמובן שמי שיודע עברית רצוי שיתפלל בעברית, שהיא השפה שבה נתחברה התפילה, ובה טמנו מחבריה את מירב המשמעויות. אך מי שלא – ישיג תרגום טוב של נוסח התפילה המסורתי, ויוכל בהחלט להתפלל ברוסית, באנגלית, בפרסית - או בכל שפה אחרת שאותה הוא מבין (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ק"א ד( (משיב: הרב אורי סדן).
האם על פי ההלכה מותר לעשות תחרות יופי?
"ויבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה", נכתב במגילה. ושאלה זו היא פחות הלכתית, ובעיקר השקפתית. כבר המדרש השיב על שאלה זו, בעומדו על ההבדל בין משתה של יהודים למשתה של גויים. הגויים במשתה משוחחים ומתחרים ביניהם אלו נשים נאות יותר, וזו הסיבה שאחשוורוש נאלץ להשוויץ בוושתי.
אך במשתה של יהודים, אומר המדרש, משוחחים ומתחרים בדברי תורה וחוכמה, וזו התחרות הראויה בעיניי חכמים: "קנאת סופרים תרבה חוכמה". לכן אף מותר לפתוח בית ספר מתחרה על פתחו של בית ספר אחר.
אשר על כן, במקום שנבקש לנו תחרות של אחשוורוש, המחפיצה את האישה, ומבזה את כבודה - נבקש לנו תחרות של תורה, של חוכמה, של כבוד לאישה, של עם הסגולה! (משיב: הרב חן שריג).
האם יש מגבלה הלכתית על מספר הימים שמותר לצום ברצף?
אף על פי ששאלה זאת עשויה להיות קלת משקל, יש להתייחס אליה ברצינות, משום שהיא נוגעת לתפיסות
היסוד של היהדות את המציאות. במעגל השנה היהודי יש לא מעט צומות מובנים: עשרה בטבת, תענית אסתר, תענית בכורות, י"ז בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, ועל כולם - יום הכיפורים. הראשונים חיובם מדברי חז"ל, ואילו האחרון, חובת הצום בו היא מן התורה, המבקשת לענות את נפשותינו.
שימו לב: לא "צום", אלא "עינוי נפש". "עינוי" היא מילה בעלת מטען שלילי, אבל בפסוק נוצרת זיקה דווקא לערך חיובי: "טהרה". וכך מתפתחת ביהדות תפיסה מורכבת שאומרת שהגוף צריך לשמש משכן לרוח. החומריות הינה מצע לרוחניות. משמעות הדבר היא שפעולות הנעשות בגוף ייבחנו בשאלת המידה שהן מסייעות לרוח.
כאשר נדרש מאיתנו לצום – צריכה להישאל השאלה: לשם מה? אם התכלית היא ראויה וזוהי הדרך להגשמתה – הרי שהצום הוא חיובי. במגילת אסתר פרק ד' מתוארת הנחייה שנתנה אסתר למרדכי לקראת כניסתה אל המלך אחשוורוש, בניסיון להפר את גזירת המן: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי' וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם. גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן, וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי".
זו דוגמה יחידה בתנ"ך של צום ציבורי ממושך כל כך – שלושה ימים. המדרש מתייחס לכך: "יכול יהיו צמים לילה ויום, שלושה ימים ושלושה לילות, ולא היו מתים? אלא היו מפסיקין מבעוד יום. מאי טעם אמרה כן? אלא אמרה: 'וצומו עלי' - צומו על מה שאכלתם ושתיתם במשתה אחשוורוש... ולמה שלושה ימים? שאין הקב"ה מניח לישראל בצרה יותר משלושה ימים (מדרש תהלים מזמור כ"ב).
ראשית מבהיר המדרש שהצום לא היה רציף, אלא שעשו הפסקה בין יום ליום. שנית, שהבחירה בצום היא לעומתית, שכן יהודי שושן חטאו במאכל ומשתה במשתה אחשוורוש. שלישית מנמק המדרש, שהצום הארוך כל כך נועד לשדר מצוקה, ולעורר רחמי שמים.
מן הדברים האלה מתחדדת המסקנה לפיה קבלה של צום בן יום אחד או מספר ימים, צריכה להיבחן לאור המטרה (משיב: הרב בעז גנוט).
אתם חייבים להיכנס לעמוד פורים המיוחד שלנו:
- אז מה בעצם חוגגים - ומדוע?
- אחרי פורים נסיר את המסכות/ הרב דוד סתיו
-
להדפסת מגילת אסתר בקובץ חגיגי, עם חידונים לילדים - לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
