מלכודת שדרוג הביטוח "בתוספת מזערית"

באחד הימים קיבל פליקס פטרוב שיחת טלפון מאשת מכירות של חברת הביטוח דקלה.

כמבוטח ותיק שלנו בביטוח בריאות אתה זכאי לשדרוג, הודיעה לו אשת המכירות. תמורת "תוספת מזערית" של פרמיה תקבל בעת תאונה או מחלה סכום פיצוי גדול משמעותית מזה שיש לך כיום בפוליסה.

פטרוב הסכים לשדרוג. חלף חודש. כשקיבל את דפי החשבון מהבנק, הבחין כי הפרמיה החודשית קפצה מ-270 שקל ל-640 שקל. או אז הבין כי נפל בפח. חמתו בערה בקרבו. הוא התקשר לדקלה. אני דורש לבטל מיד את השדרוג ולקבל בחזרה את התוספת שגביתם. פטרוב לא הסתפק בשיחת הטלפון. הוא כתב גם מכתב בו חזר על בקשתו הטלפונית.

"אין צורך במשפט - אפשר לסגור את התיק"

חלף חודש. חלפו גם חודשיים. דפי חשבון הבנק הראו שוב ושוב שדקלה ממשיכה לגבות 640 שקל. פטרוב הבין שבדקלה פשוט שמים עליו פס. אולי חשבו שפטרוב כמו אלפי מבוטחים אחרים ישכח, אולי יתייאש. אבל פטרוב לא שכח ולא התייאש. הוא החליט לעשות מעשה. הוא ביטל את הוראת הקבע ופנה לבית המשפט לתביעות קטנות בעכו.

הוא ביקש כי בית המשפט יורה לדקלה לחזור לפרמיה הקודמת של 270 שקל ולהשיב לו את הפרמיה הנוספת שגבתה ממנו בחודשים שחלפו. כן ביקש פיצוי על הפסד יום עבודה ועוגמת נפש.

חלפו עוד ארבעה חודשים. הגיע יום הדין. הצדדים התייצבו בפני השופט משה אלטר. אני שמחה להודיע לכבוד השופט בשם הנהלת דקלה כי כבודו יכול לסגור את התיק, בישרה נציגת דקלה לשופט. מתוך התחשבות בך ובזמנך היקר, מנהלי דקלה ניאותו "לפנים משורת הדין לבטל את השדרוג ולהחזיר לפטרוב את הפרמיה הנוספת שנגבתה ממנו".

המבוטח פנה אליכם כבר לפני ששה חודשים, הקשה השופט, מדוע המתנתם שיגיש תביעה ורק ביום שנקבע לדיון אישרתם את בקשתו לבטל את שדרוג הפוליסה?

"הנושא היה בבדיקה", השיבה נציגת דקלה. "מדובר בשדרוג שנעשה באמצעות שיחות טלפוניות ולקח זמן לאתר את השיחות ולהאזין לשיחות. לכן התעכב הטיפול".

ההסבר לא סיפק את השופט. "עם כל הכבוד להנהלת דקלה, לא הייתה כל הצדקה להמשיך ולגבות מהמבוטח פרמיה נוספת עבור השדרוג. היה עליכם לבטל את השדרוג באופן מידי כשהמבוטח פנה אליכם לפני ששה חודשים. זכותו של מבוטח לבקש מחברת הביטוח לבטל פוליסת ביטוח בכל עת ועל חברת הביטוח להיעתר לבקשה כזו באופן מידי".

מחיר ה"פארסה": 500 שקל בלבד

עד כאן דברים כדורבנות. אבל האם השופט נענה לבקשת פטרוב לחייב את דקלה בפיצוי עבור התנהגותה הנלוזה? כן. "בנסיבות המקרה", קבע השופט, "לאור העובדה שרק הגשת התביעה שבפניי גרמה לדקלה להיעתר לדרישת המבוטח, אני סבור שהמבוטח זכאי לפיצוי למרות שבסופו של יום החזירה לו דקלה את סכומי הפרמיה הנוספים שגבתה ממנו".

ובכמה העריך השופט את סכום הפיצוי? ב-500 שקל. לעג לרש.

כאן עולה שאלה מטרידה. איך ייתכן שתאגידי הביטוח מרשים לעצמם לנהוג כך? איפה שר אוצר האחראי עליהם? אין מפקח על ביטוח? אין חברי כנסת? יש אבל הם לא קיימים שם בשבילנו.

הנה סיפור שיבהיר הכול: באחד הימים נחרד חבר הכנסת אמנון כהן לגלות כי אנחנו שפוטים בידי תאגידי הביטוח. כל מי שמקבל שירות גרוע מחברת הביטוח שלו ומבקש להשתחרר מחברת הביטוח שמזלזלת בו חייב לשלם קנסות יציאה כבדים. כהן הגיש הצעת חוק האוסרת על חברות הביטוח לגבות קנסות יציאה ממבוטחים. הצעת החוק הובאה לדיון בוועדת הכספים של הכנסת.

מי שיקרא את הפרוטוקולים של הוועדה יתבייש. אל מול חברי הכנסת ישבו שני קומיסרים מטעם תאגידי הביטוח ורוקנו מתוכן את הצעת החוק של כהן. בסופו של דבר התקבל תיקון אולם התיקון רק מרע את מצבם של המבוטחים בסוגיה זו.

לפי התיקון, המבוטח זכאי לבטל את הפוליסה והביטול ייכנס לתוקף תוך שלושה ימים. אולם שלושת ימים אלה הם ברירת מחדל של חברת הביטוח. כלומר, חברת הביטוח זכאית לקבוע שהביטול ייכנס לתוקף במועד מאוחר יותר כראות עיניה ולגבות קנסות יציאה כראות עיניה.

בתחום ביטוח הדירות והרכב בו האוצר מכתיב את גובה קנסות היציאה, הושאר שיקול הדעת בידי המפקח על הביטוח אולם זו האחרונה, לא ביטלה את קנסות היציאה. רק בתחום הרכב היא מיתנה אותם במקצת.