לקראת הכרעה: כל פרשות אהוד אולמרט
מאז תמה כהונתו כראש ממשלה הוגשו נגד אולמרט 4 כתבי אישום שמשניים מהם זוכה. כמו כן נסגרו שלושה תיקים נגדו מבלי להגיע לבית משפט. לפני הכרעה אפשרית בהולילנד בבוקר: אלה התיקים שליוו אותו בשנים האחרונות
לכתב האישום המלא בפרשת הולילנד - לחצו כאן
לבקשת הפרקליטות לדחיית הכרעת הדין - לחצו כאן
לתגובת צוות ההגנה של אהוד אולמרט - לחצו כאן
שורש פרשת הולילנד נעוץ בתוכנית הבנייה 3507ג' שעסקה בפרויקט בנייה יוקרתי בירושלים. ההליכים לקידומו התנהלו בשנים 1999-1994 ומטרתם הייתה לשנות את פני המתחם מבחינת ייעוד הקרקע ונפחי זכויות הבנייה במתחם. כתב האישום הוגש נגד שמונה יזמים ובעלי תפקידים והסתמך בחלקיו הגדולים על עד מדינה אנונימי דאז, שמואל דכנר, שמאז הלך לעולמו.
מחר יודיע שופט המחוזי בתל אביב דוד רוזן על החלטתו בין שלוש אפשרויות:
- דינם של אולמרט, זקן ושאר הנאשמים יוכרע מחר בבוקר
- הכרעת הדין של אולמרט וזקן תידחה, והשופט ימסור את הכרעת הדין של יתר הנאשמים
- הכרעת הדין של כל הנאשמים תינתן במועד אחר
פרשת ראשונטורס
באוגוסט 2009 נרשמה היסטוריה שלילית כשבפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ניצב ראש ממשלה לשעבר על דוכן הנאשמים. לבית המשפט המחוזי בירושלים הגישה הפרקליטות כתבי אישום נגד אולמרט וזקן בפרשות "ראשונטורס", "מעטפות הכסף" ומרכז ההשקעות - בשורת סעיפים חמורים.
בפרשת ראשונטורס הואשם אולמרט לצד זקן שבשנים 2006-2002 הם הצליחו, באמצעות מצג שווא ותיעוד כוזב שהוכן עבורם על ידי סוכנות הנסיעות "ראשונטורס" בראשון לציון, לקבל סכומי כסף גדולים כתשלומים עבור כ-15 טיסות לאירועים שאליהם הוזמן אולמרט ברחבי העולם.
ביולי 2012 פורסמה הכרעת הדין על ידי הרכב השופטים בראשות הנשיאה מוסיה ארד, יעקב צבן ומשה סובל. השלושה זיכו את אולמרט מהאישום בראשונטורס ונימקו שהראיות לא הוכיחו מעל ספק סביר כי הייתה שיטת מרמה מכוונת. הם ציינו כי אכן נגבו כספים שלא כדין, אך לא הוכח כי אולמרט היה מודע לכך, לא הוכח שהייתה הנחיה כזו מצדו והראיות לא הציגו מעל ספק סביר כוונה לשימוש פרטי.
זקן, לעומת זאת, הורשעה בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה והפרת אמונים כשנקבע כי הוכח שידעה על גביית כספים עודפים ועל השימוש בהם לנסיעות אחרות. היא הורשעה בין היתר על סמך יומניה. בדומה ליתר הפרשות, היא בחרה לשתוק ולא לקשור אותו להתנהלות, באופן שמוגדר גם בימים אלה כהתנהלות שבמסגרתה "שכבה על הגדר" למען הבוס לשעבר. "עקב אי עדות זקן, היומנים קבילים נגדה ולא נגד אולמרט", ציינו השופטים.
פרשת טלנסקי והמעטפות
הפרשה השנייה בצרור האישומים הייתה קשורה לאיש העסקים האמריקני משה טלנסקי וכונתה "פרשת מעטפות הכסף". על פי כתב האישום, במשך 12 השנים שבהן כיהן כראש עיריית ירושלים וכשר התמ"ת קיבל אולמרט מטלנסקי מאות אלפי דולרים שלא דווחו כדין, חלקם במזומן בתוך מעטפות. בחלק מהמקרים, נטען, הועברו הכספים מטלנסקי לאולמרט באמצעות זקן. בסך הכול הועברו לאולמרט כ-600 אלף דולר.
עוד נטען באישום כי זקן ועו"ד אורי מסר, חברו של אולמרט ועורך דינו באותה תקופה, ניהלו "קופה סודית" שבה נשמרו הכספים שהתקבלו מטלנסקי, יחד עם כסף מזומן נוסף, וכי בתמורה ניסה אולמרט לקדם עסקים של טלנסקי. כתב האישום ייחס לאולמרט עבירות של מרמה והפרת אמונים, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
השופטים זיכו את אולמרט מפרשת טלנסקי וציינו: "הגענו למסקנה, אף שהונח בסיס לניגוד העניינים, כי הפגיעה לא הייתה בעוצמה כדי להפוך לאירוע פלילי... אין ראיה שנעשה שימוש פרטי בכספים שהחזיק מסר ב'קופה הסודית'".
פרשת מרכז ההשקעות
הפרשה השלישית שהוגשה למחוזי בירושלים - שהייתה היחידה עד כה שבה הורשע אולמרט - קיבלה את השם פרשת "מרכז ההשקעות". השופטים קבעו שבעת שהיה שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, בשנים 2006-2003, פעל אולמרט בניגוד עניינים ובדרך פסולה כשהתערב בהליכים ובהחלטות במרכז ההשקעות (גוף באחריות המשרד שמעודד הקמה והרחבה של מפעלים באמצעות מענקים והטבות).
נקבע כי אולמרט פעל באופן פסול כשקידם את ענייניהן של כמה חברות שיוצגו על ידי מקורבו, עורך הדין מסר. "עוצמת הקרבה העמידה את הנאשם במצב של ניגוד עניינים חריף בין מעמדו למחויבותו לעו"ד מסר", ציינו השופטים בהכרעת הדין, והרשיעו את אולמרט בהפרת אמונים. נגזר עליו מאסר על תנאי של שנה למשך שלוש שנים וקנס של 75,300 שקל.
הערעורים
הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון הן על הזיכויים של אולמרט בפרשות טלנסקי וראשונטורס, והן על העונש בפרשת מרכז ההשקעות. ביולי 2013 התקיימו בעליון שני דיונים מול הרכב של חמישה שופטים בראשות הנשיא אשר גרוניס. ההכרעה בערעור בנוגע לפרשת טלנסקי טרם התקבלה. בינתיים דחקו השופטים בצדדים לסיים את טענותיהם בפרשת ראשונטורס, שלגביה קבע המחוזי קביעות עובדתיות נחרצות, ונדיר שבמקרים כאלה הופך בית המשפט העליון הכרעה של המחוזי.
הפרשות שלא הבשילו לכתבי אישום
לפני שלוש הפרשות שמחכות לתוצאות הערעור, ופרשת הולילנד שמחכה להכרעה, התנהלו בעבר שלושה תיקי חקירה נוספים נגד אולמרט. באוגוסט 2012 החליטה הפרקליטות לסגור את תיק "המינויים הפוליטיים". החקירה בנושא נפתחה ב-2007 בחשד לביצוע מינויים ברשות לעסקים קטנים בזמן שאולמרט שר התמ"ת, והורחבה לחשד למינויים רבים נוספים במסגרת תפקידים אחרים במשרדי האוצר והתקשורת.
בפרקליטות טענו שקיימות ראיות לכאורה לאשמה, אך לבסוף נימקו את סגירת התיק בסיבות שונות, אחת המרכזיות שבהן הייתה הדמיון לפרשת הולילנד ולפרשת מרכז ההשקעות.
ב-2009 סגר היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, את תיק "הבית ברחוב כרמיה". אולמרט נחשד שבעת שכיהן כשר התמ"ת הוא קנה בהנחה משמעותית בית לשימור ברחוב כרמיה 8, בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים. אולמרט נחשד שבתמורה קידם את פרויקט הנדל"ן בעירייה, תוך התערבות בהליכים לקבלת ההיתרים.
מזוז ציין בעת סגירת התיק שאמנם טיפול העירייה בפרויקט ברחוב כרמיה היה חריג ולא שגרתי ואף השפיע על התנהלותם של גורמים בעירייה, שידעו על הרכישה של אולמרט, אולם לא נמצאו ראיות מספיקות לכך שפעילות זו נבעה מהתערבותו של השר דאז.
כמה חודשים קודם לכן סגר פרקליט המדינה דאז משה לדור תיק נוסף שבגינו נחקר אולמרט וכונה "פרשת בנק לאומי". הפרשה נחשפה על ידי החשב הכללי באוצר לשעבר, ד"ר ירון זליכה. אולמרט נחשד שבמהלך הפרטת הבנק, בהיותו ממלא מקום שר האוצר בממשלת אריאל שרון, הוא היטה את המכרז לטובת מקורבו, איש העסקים האוסטרלי פרנק לואי.
אולם גם תיק זה לא הגיע לבית המשפט. בהמלצת המשטרה קבע פרקליט המדינה משה לדור כי גם אם אולמרט פעל בפרשה זו בעודו מצוי בניגוד עניינים, עוצמתו הייתה נמוכה יחסית, וגם אם סטה במידת מה מהשורה הרי שהסטייה הייתה מוגבלת.
לפנייה לכתב/ת 
