חג ללא חירות: בישראל מתקיים סחר בנשים
שליש מהגברים - ובחברות סגורות יותר, מחציתם - דורשים "מחיר" כדי להחזיר לאישה את חירותה. הגיעה העת לקרוא לדבר המגונה הזה בשמו: סחר בנשים. כאשר האישה מבקשת ללכת לדרכה, מתברר לה לפתע שזה אינו חוזה הדדי, אלא שטר מכירה, והיא קנויה ותלויה בחסדי בעלה-בועלה
בחסות החוק מתקיים שקר מוסכם ומושתק; חוק המחייב כל אישה למכור את חירותה, כאשר היא מבקשת להינשא ולהקים משפחה. חוק הנישואין הדתיים כופה על כל אישה אזרחית מדינת ישראל, להינשא בנישואין דתיים, וגם אם היא בוחלת בכך ומעדיפה נישואים אזרחיים - הרי שאת גירושיה ויציאתה מקשר זה, היא נאלצת לעבור במערך בתי הדין. שם מתברר לה, פעמים רבות לתדהמתה, כי היא "קנויה" ולא תוכל להשתחרר מקשר זה - אלא ברצונו החופשי של בעלה.
<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>
בעלותו של הגבר על האישה מקנה לו יתרון שהגבר הממוצע בישראל למד לנצל: שליש מהגברים (ובחברות סגורות יותר, כמו החברה החרדית בישראל, מחציתם), דורשים "מחיר" חסר פרופורציה כדי להחזיר לאישה את חירותה. סחטנות כלכלית, רגשית, דתית ועוד כהנה מופעלת במקרים אלה על המתגרשת, וכל זאת - בגיבוי מלא של מערכות בתי הדין הדתיים.
עוד בערוץ היהדות :
כ-3,000 נשים בשנה נקלעות למסכת של סחטנות וסרבנות בתהליכי הגירושין במדינה, זאת מטעמים של החמרה בדין הדתי, כדי להימנע ממתן "גט מעושה". היינו, גט שהבעל "נאלץ" לתת, שהרי הוא זכאי להחזיק את האישה הקנויה לו בעל-כורחה, ויכול לגרשה רק ברצונו החופשי.
חוק בן אלפיים שנה
בתי הדין אינם מנצלים את כוחם להטיל סנקציות ולכפות את הבעלים מתן גט. למעשה, רק ב-2% מהמקרים
הקשים של סרבנים כפייתיים, עושה מערכת בתי הדין שימוש בחוקי הסנקציות, ולכן גם התיקון החדש בחוק שנחקק זה עתה, של אפשרות להטיל עד 20 שנות מאסר על סרבן - לא יועילו ל-98% של מסורבות הגט.
המנהיגות הדתית טוענת לאורך השנים, שמעשה הקניין שבקידושין הוא אקט סמלי, ואינו באמת "קניין" האישה. העובדה הנכונה היא שאכן בעלה "הקונה" אינו יכול למוכרה, ולכן אין זה קניין מוחלט, אלא מוגבל. ובכל זאת, בסיס הנישואים הדתיים (היהודיים) במדינת ישראל במאה ה-21, היא המשנה הפותחת של מסכת קניין, שרלבנטית כיום בדיוק כמו לפני 2000 שנה:
"האישה נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים: נקנית בכסף, ובשטר, ובביאה. בכסף - בית שמאי אומרין בדינר ובשווה דינר; ובית הלל אומרין, בפרוטה ובשווה פרוטה... וקונה את עצמה בגט, ובמיתת הבעל. היבמה, נקנית בביאה; וקונה את עצמה בחליצה, ובמיתת היבם" (מסכת קידושין א, א).
מאחורי מסך עשן
הנשים הנוצריות נכפות להמיר את דתן כדי להתגרש, וגם המוסלמיות נתונות לחסדי בעליהן ובתי הדין השרעיים. את החוק האנכרוניסטי הזה כופה המדינה על כלל האזרחיות. הוא מוסתר היטב מעיניי הנשים התמימות, מאחורי מסך עשן עבה של צהלולים של חתונה עליזה, שמלת כלה רבת מלמלות, תזמורת, ריקודים, פרחים ומתנות.
ישנן פרקטיקות דתיות שנאסרו על ידי המחוקק האזרחי, והתקבלו בסופו של דבר (גם אם "בלית ברירה")
במקרים אלה, לא רק שהמדינה לא כפתה על אזרחיה פרקטיקה דתית פוגענית, היא אף דאגה לזכויות האזרחיות שבקהילות הדתיות, תוך מניעת פגיעה קשה בזכויות האדם שלהן. אך בדיני האישות הפכה מדינת ישראל, שמסרה את הסמכות בנושא לממסד הדתי - לאימפריה של סרבני גט.
לא רק שהמדינה מפקירה את כלל הנשים לפרקטיקה דתית פוגענית, שמסכנת את חירותן – היא אף כופה את זה בחוק על כל אחת ואחת מהן. הממסד הדתי הבירוקראטי, בתי הדין והרבנות הראשית לא לוקחים אחריות לפתרון מצוקתן של הנשים שנקלעו למצבים הקשים הללו.
זה תלוי רק בנו
הגיעה העת לקרוא לדבר המגונה הזה בשמו. קניין נשים בעת הנישואים הוא סחר בנשים. הוא מתגלה בעת מבחן כאשר האישה מבקשת ללכת לדרכה, ולהתיר את חוזה הנישואין. או-אז מתברר לה לפתע שזה אינו חוזה הדדי, אלא שטר מכירה, והיא קנויה ובעולה ותלויה בחסדי בעלה-בועלה.
אם יחפוץ ברצונו הטוב, יאפשר לה ללכת. אבל בשליש מן המקרים הוא לא ייצא "פרייר", ויסחט אותה, יעגן אותה וימנע ממנה את זכות היסוד המוקנית לה לפתוח דף חדש בחיים, להקים משפחה ולעיתים אפילו את הזכות הבסיסית ללדת ילדים.
אם המנהיגות הדתית מתעקשת להמשיך ולפעול על פי חוקי הקניין הדתיים, חובת ההוכחה חלה עליה. היא מחויבת להוכיח שאין בפרקטיקה זו סכנה לחירותה של האישה. ישנם כלים הלכתיים רבים שבהם יכלה המנהיגות - לו אך רצתה – להשתמש, כדי לבטל את בעלות הבעל בנישואין: הסכמי קדם נישואין למניעת סרבנות גט, דוגמת ההסכם לכבוד הדדי שארגון קולך גיבש ומפיץ; הפעלת "תנאי בקידושין" שחוזה הנישואין לא יתקיים בכפייה; הפקעת קידושין ועוד.
כל עוד אזרחי ואזרחיות המדינה אדישים לתופעה מחרידה זו, אין לממסד הדתי הפוליטי סיבה אמיתית לוותר על יתרון הפטריארכיה ועל כוחו הרב בפרקטיקה הזו, ואין סיכוי שיתחולל שינוי. רק מרי אזרחי של נשות ישראל, שיתעוררו ויסרבו לסכן את עצמן ואת בנותיהן בפרקטיקה הדתית הזו של רישום לנישואין ברבנות - אולי יובילו לתיקון. או שהמחוקק יתעורר להסיר את חרפת קניין הנשים במדינת ישראל.
- הכותבת היא מייסדת "קולך" - תנועה פמיניסטית ציונית-דתית.
לפנייה לכתב/ת 
