תאונת דרכים? לא למהר לפשרה עם הביטוח

הרוב המכריע של תביעות פיצויים בגין תאונות בכביש מסתיימות בפשרה, וזה בדיוק האינטרס של חברות הביטוח. עם קצת סבלנות ועקשנות תבינו שבין כותלי בית המשפט קשה להן מאוד לכווץ לכם את הפיצוי

עו"ד אסף אודיזפורסם: 11.04.14 , 16:29

שליח על קטנוע בן 34 נפגע בתאונת דרכים בעת עבודתו ואובחן כסובל משבר מורכב בברך שמאל. בתביעת פיצויים שהגיש נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") קבע המומחה הרפואי מטעם בית המשפט שנכותו הרפואית הצמיתה של השליח עומדת על 20% ונכות נוספת בגין צלקות - על 5%.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הפשרה הראשונית שהוצעה על ידי בית המשפט עמדה על כ-440 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו''ד. חברת הביטוח לא הייתה מוכנה לשלם סכום כזה ולאחר משא ומתן ארוך הציעה פיצוי בסך 250 אלף שקל. החלטנו - השליח ואני שייצגתי אותו - להמשיך במשפט ולהמתין לפסק הדין. ובצדק המתנו.

לאחר שהמומחה הרפואי מטעם בית המשפט טען כי הפגיעה חמורה לאין שיעור ויתכן שאף יהיה צורך להחליף מפרק ברך בעתיד, העמיד בית המשפט את שיעור הנכות התפקודית של השליח על 25% ופסק פיצויים של יותר מ-600 אלף שקל.

ארכיון. להילחם ב"שיטת הקווץ'"(צילום: shutterstock)

כ-95% מתביעות הפיצויים בתיקי תאונות דרכים מסתיימות בפשרה, אבל רגע לפני שנכנעים לחברות הביטוח כדאי לזכור שהסכמי הפשרה אמנם מקצרים את ההליכים המשפטיים, אבל גם את גובה הפיצויים המגיעים לנפגע. הכיווץ הזה של גובה הפיצויים מכונה על ידינו, עורכי הדין, כ"שיטת הקווץ'". אבל אפשר להילחם בה עם קצת עקשנות. והעקשנות במקרה הזה משתלמת.

הנזק לראשי הנזק

ראשי הנזק העומדים בבסיסו של תחשיב הפיצויים מחולקים לשתי קטגוריות: בקטגוריית נזק כללי מחושב הפיצוי על פי ההוצאות שנגרמו לנפגע בפועל: הוצאות רפואיות שונות, נסיעות, הפסדי שכר בעבר והוצאות סיוע ועזרת הזולת.

בקטגוריית נזק מיוחד מחשב בית המשפט את הפיצויים לעתיד בגין כאב וסבל, סיוע ועזרת צד ג', טיפולים רפואיים, התאמת דיור, ניידות ונסיעות, הפסדי שכר, הפסדים פנסיוניים או הפסדי זכויות סוציאליות עד מועד גיל פרישה וכל נזק אחר, בהתאם לצרכיו המיוחדים של הניזוק.

על פי רוב, הפסדי השכר וההפסדים הפנסיוניים הם הראשונים להיפגע בהסדרי הפשרה עם חברות הביטוח. בית המשפט מחשב את הפיצויים בגינם על פי נוסחה קבועה: שיעור הנכות של הנפגע, כפול יתרת השנים עד הגיעו לגיל פרישה, כפול שכרו טרם התאונה.

ארכיון. חברות הביטוח לא ממהרות לשום מקום(צילום: אבי מועלם)

אלא שחברות הביטוח מתעקשות להפחית את שיעור הנכות שנקבע על ידי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, או על ידי מומחה מטעמן, ולשלם פיצויים לנפגעים בערכים של 60-50 אחוז מסך האקטואריה המלאה בלבד. משתמע מכך שחברות הביטוח מרשות לעצמן להעריך את שיעור הפגיעה התפקודית של הנפגעים כפי הרצוי בעיניהן ולא בהכרח בהתאם למציאות.

שיטת הקווץ' מכה שנית

שיעור הנכות הרפואית של השליח לעיל נקבעה, כזכור, על 20% לצמיתות. בדיוני הפשרה דרשה חברת הביטוח להפחיתו בכ-50% או 60%, כאילו שיעורי הנכות שנקבעו לשליח הם 10% או 12% אחוז. חישוב שכזה יביא להפחתה משמעותית בתשלום הפיצויים בגין הפסדי השכר וההפסדים הפנסיוניים, ואולי אף בראשי נזק אחרים.

נפגעים רבים נוטים להתפשר עם חברת הביטוח: הפגיעה ותקופת ההחלמה וכן ההליכים המשפטיים הובילו להפסדי שכר במשך תקופה לא מבוטלת, והם מתחילים לשקוע בחובות. חברות הביטוח יודעות זאת והן לא ממהרות לשום מקום.

הנה דוגמא נוספת לקווץ' של חברות הביטוח: חישוב הפסדי השכר לעבר נעשה מיום התאונה ועד ליום שנקבע על ידי מומחה מטעם בית המשפט כסוף תקופת אי הכושר לעבודה. חברות הביטוח מתייחסות בהסכמי פשרה רק לתום מועד הנכות הזמנית כמועד הקובע לתשלום הפיצוי בגין אי-כושר לעבר, אולם הדין קובע שיש לפצות גם בעבור ההפסדים שמתום אי-הכושר הזמני ועד למועד מתן פסק הדין. מדובר בתקופה לא מבוטלת - חודשים ואף שנים. חברות הביטוח גם לא ישלמו תוספת הפרשי הצמדה וריבית לכל ראשי הנזק, דבר שהן מחויבות לו על פי דין.

הפיצויים שיפסוק בית המשפט בגין פגיעה שהוכרה על ידי מומחה מטעמו כמשפיעה על תפקודו והכנסתו של הנפגע - ושההוצאות הרפואיות והאחרות בגינה נתמכות בראיות של ממש - יהיו כמעט תמיד גבוהים יותר מסכום הפשרה, אולם הדרך לשם אינה סוגה בשושנים.

ניהול תיק פיצויים של נפגעי תאונות דרכים מחייב בקיאות בתחום ופרקטיקה מול חברות הביטוח. כל הצעת פשרה צריכה להיבחן בשבע עיניים ולהיתמך בייעוץ רפואי צמוד, שכן הסכמה לפשרה משמעותה, פעמים רבים, ויתור פוטנציאל הפיצוי האמיתי של התיק.