"לקתולים אין טקס עוצמתי כמו בר מצווה"
הבמאי הבלגי וינסנט באל התלהב מספר הילדים של דויד גרוסמן "יש ילדים זיגזג", ולקח את העלילה שלו לאירופה, שם מתרחש העיבוד הקולנועי שיצר. על הזיקה היהודית של הדמויות הוא שמר, ובמיוחד של הגיבור בן ה-13. "אני ממש סקרן לשמוע איך הקהל הישראלי יגיב לסרט", הוא מודה בראיון
וינסנט באל לא מכיר את ישראל יותר מדי טוב, אבל החיבור שלו ל"יש ילדים זיגזג" - ספרו של דויד גרוסמן מ-1994 היה מיידי. את הספר קיבל הבמאי הבלגי ממפיק שעבד איתו על סרט קודם וההחלטה לעבד אותו לקולנוע לא איחרה לבוא. "אהבתי אותו כי הסיפור כזה מקסים והדמויות צבעוניות. ממש רציתי לערבב בין ההומור, ההרפתקה וסיפור ההתבגרות שיש בו. זה ספר כל כך עשיר, עם דימויים מאוד חזקים", מסביר באל בראיון ל-ynet.
באל בן ה-43 הוא במאי סרטי ילדים עטור פרסים. גם העיבוד שלו ל"יש ילדים זיגזג" לא נותר מקופח וזכה בין היתר בפרס סרט הילדים והנוער באקדמיה האירופית לקולנוע, ובבחירת הקהל בפסטיבל הבינלאומי לסרטי ילדים ונוער במונטריאול. את "יש ילדים זיגזג" ביים לפי תסריט שכתב ג'ון גילברט בשיתוף איתו. הוא העביר את העלילה מישראל לרחבי אירופה, שם ילד אחד בגיל בר המצווה (תומאס סימון) יוצא למסע התבגרות חוצה מדינות שהוא גם מסע אל גילוי סודות מהעבר שלו ושל משפחתו.
"רצית שיר אינטימי, ולמען האמת מצאתי את השיר בחיפוש בגוגל אחרי שירי ערש בעברית", מודה באל, "המילים מצאו חן בעיני, ואהבתי את העובדה שמדובר בשיר לבת, שהיא היתה שרה לבת שלה, אמא של נונו, ועכשיו היא שרה אותו לו".
אבל כן היה לך חשוב להשאיר את כל הדמויות יהודיות.
"ההתייחסות לבר המצווה כטקס מעבר היתה הדרך הטובה להכניס את נושא ההתבגרות. זה טקס עוצמתי יותר ממה שיש לנו בטקסים במסורת הקתולית. וכל שאלת הזהות, כשנונו רוצה לדעת מי הייתה אמא שלו ומי הוא, אלו שאלות מאוד חזקות בסיפור והרלוונטיות שלהן עובדת היטב עם היהדות של הדמויות. אני ממש סקרן לשמוע איך הקהל הישראלי יגיב אל הסרט".
ישראלי אחד לפחות כבר נתן את ברכתו - במהלך כתיבת התסריט מספר באל שהיה בקשר עם גרוסמן, ואפשר אף לצפות בו בהופעת אורח קטנה בסוף הסרט. "הוא קרא את התסריט והוסיף הערות, בעיקר על פרטים קטנים שהיו חשובים לו", מעיד באל, "מצד שני הוא היה נדיב מאוד ונתן לי המון חופש בעיבוד הספר שלו לתסריט".
איך היה איתו במהלך הצילומים של הסרט?
"הוא אהב לבקר בסט, אמרנו שיהיה נחמד שהוא יופיע בו, ושאלנו אם הוא רוצה לעשות הופעת אורח קטנה. הוא אמר שמאוד מרגש אותו לראות את הדמויות שלו מקבלות חיים, את נונו בשר ודם ואת איזבלה רוסליני עושה את לולה. הוא אמר שזה היה מאוד מיוחד עבורו".
מעבר להבדלי המיקום והשפה, האווירה בסרט קלילה יותר מאשר זו של הספר. הוא טובל בנוסטלגיה נעימה, ומזכיר בסגנון שלו משהו מסרטי ילדים מלפני כמה עשורים, עם הרבה מוזיקה ופחות תזזיתיות. אם בספר יש העמקה לתוך דמותה של זוהרה, אימו הנעדרת-נוכחת של נונו שצובעת את הסיפור בגוונים אפלים יותר, בסרט היא מורגשת באופן פחות קשה. דמותה הרומנטית והטרגית של האמא שמתה בנסיבות שמתאמצים כל כך להסתיר ממנו, והכאב העז של נונו כילד שלא מסתדר, שלא עומד בציפיות, מרוככים יותר בגרסה הקולנועית.
באל מספר שבמעבר מתסריט לסט מתגלים קשיים שאתה מעדיף לא לראות במהלך הכתיבה: "כשאתה עובד על התסריט אתה בטוח שהכל טוב, ואז על הסט אתה מוצא את עצמך מצלם על רכבת, או כשאנשים צריכים ליפול לתוך מיכל ענק של שוקולד וחושב - למה לא כתבנו סתם דיאלוג של אנשים שמדברים על אהבה כשהם שותים קפה במקום? סצנת מפעל השוקולד צולמה בחמישה לוקיישנים שונים במרחק של כמה קילומטרים זה מזה. היו לנו הרבה קשיים, אבל רצינו ליצור את העולם הקסום שחוויתי בספר".
אתה מרוצה מהתוצאה הסופית?
"בכל פעם שאתה עושה סרט יש לך גרסה מושלמת שלו בראש, וכשאתה מצלם אתה מתעמת עם המציאות: מזג אוויר גרוע, ענייני תקציב. זה תמיד יוצא שונה ממה שתיארת לעצמך, אבל הסרט מקבל חיים מהשחקנים, ועד עכשיו אנשים מגיבים אליו כמו שרציתי, זה סיפור גדול, עם דמויות גדולות מהחיים, שבכל זאת יש בו המון ריאליזם וקצת מרירות, ואני מאוד אוהב את השילוב הזה".
הסרט הבא שעליו באל עובד הוא "Brabaconne" - מעין סיפור רומאו ויוליה בשילוב מוזיקת פופ בלגית עדכנית, שיפנה הפעם למבוגרים. עם זאת, הזיקה לילדים נשארת.. "יש לך המון חופש כשאתה עושה סרט לקהל צעיר, יש מקום להרבה פנטזיה והומור" הוא מסביר.
האם אתה חושב שהילדים של היום כצופים קשים יותר לריצוי?
"אלו לא רק הילדים, כולנו התרגלנו לקבל כל מה שאנחנו רוצים כאן ועכשיו, פונקנו על ידי המהירות והזמינות של הכל, וזה נכון לגבי הילדים שלנו במיוחד. אם הם רוצים לראות משהו הם רוצים לראות אותו עכשיו ויכולים לראות אותו עכשיו. ובכל זאת, סיפור טוב הוא סיפור טוב - אז והיום. אני עובד לפי האינטואיציה שלי, והטכנולוגיה כיום מאפשרת לנו המון. הכל משתנה בקצב, אבל אני לא חושב על זה כשאני מביים - רק מתרכז בלספר את הסיפור".
ואיך זה לעבוד עם שחקנים צעירים?
"ההבדל העיקרי הוא ברמת הריכוז. אני נותן להם את אותן ההנחיות כמו למבוגרים, מה הדמות רוצה, מאיפה היא באה, ולאן היא הולכת. מבחינה מסוימת דווקא קל נורא לעבוד עם ילדים כי הם נהנים לשחק דמות, אבל הריכוז שלהם קצר יותר. מבחינתם הם לא עובדים, הם משחקים, וצריך לשמר את האנרגיה שלהם - במיוחד כשיש מבוגר וילד יחד, ורמות האנרגיה שלהם לא תמיד מתאימות. אז אנחנו צוחקים הרבה ומסבירים, זה לא כזה קשה".
"אני לא בטוח שהייתי מביים סרט כזה", אומר באל, "ילדים אוהבים לשחק, ותמיד יש דרך לספר להם את הסיפור על הדמות. הם כן עושים הבדלה גדולה בין הדמות שלהם לבין מי שהם, אז אפשר לספר להם את זה בצורה שתעזור להם לעבור דרך הסצנה, אבל לא הייתי מרגיש נוח לעשות דבר כזה. במהלך הצילומים, אם מדובר בסרט אימה עם אפקטים, הם לא יחוו את האלמנטים המפחידים, אבל אם הם רואים את התוצאה הסופית אולי הם יחושו קצת מרומים.
"עוד קושי הוא ההיקשרות. כילד שחקן אתה נכנס לבועה עם אנרגיה מעולה בתוך הסט, וקשה לשחזר אותה אחר כך. אתה מבלה כמה חודשים עם אותם האנשים, כיף לך מאוד, וקשה לילדים לנער את זה אחר כך. זה משפיע עליהם, כשהצילומים נפסקים והחברות שנרקמת נגמרת זה עצוב וקשה. ניסיתי להסביר את זה לתומאס (שמגלם את נונו) והיינו קצת בקשר אחר כך, אבל נראה לי שעבורם זה הדבר הכי קשה".
