"יש ילדים זיגזג": אגדה כשרה לפסח
הבמאי הבלגי וינסנט באל בחר לעבד את ספר הילדים של דויד גרוסמן "יש ילדים זיגזג", ויצר בהשראתו סרט הרפתקאות נעים לצפייה. אמנם חלק מהמורכבויות של הטקסט המקורי נותרו בחוץ, אבל הסיפור עובד היטב גם על המסך
איך נשמע דויד גרוסמן בהולנדית? הבמאי וינסנט באל החליט לבדוק את העניין, כשבחר את "יש ילדים זיגזג" והפך אותו לסרט הרפתקאות נעים. העלילה שבספר שולחת את נונו (תומאס סימון) להתחקות אחרי עברו וסיפורה המסתורי של אמו המתה ברחבי הארץ, מתרחשת כאן באירופה, כשנונו ואביו נותרו בני משפחה יהודית.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
רגע לפני הבר מצווה, נונו נשלח ברכבת למה שהוא מניח שעומד להיות סדנת חינוך מעיקה אצל הדוד שמואל. הטיול משתנה והופך להרפתקה מסעירה כשהוא פוגש על הרכבת את פליקס גליק (בורגהארט קלאוזנר, "סרט לבן" ו"להתראות לנין") שלוקח אותו איתו, ובדרך מסייע לו לגלות את האמת על אמו המתה, שנסיבות חייה ומותה נשמרו ממנו בסוד עד כה.
נונו מעריץ את אביו הפקד הנחוש והמוכשר (פדיה ואן הואט), אך גם קצת חושש ממנו ומתגובותיו. חשש זה מודגש יותר בספר, ויש עוד כמה דקויות שקצת נעלמות בעיבוד. למשל, כשבסרט נונו מספר שגבי (ג'סיקה זלמאקר), זוגתו הנוכחית של אביו אומרת ש"שחור מרזה, וגם בגד עם פסים לאורך, והכי מרזה זה לעמוד ליד מישהו יותר שמן ממך", האמירה הזו נתפסת סתם כבדיחה על משקל. בספר, היא נתפסת כמאפיין של דמותה של גבי כחסרת ביטחון לגבי המראה שלה, כי מתווספות אליה המילים: "עוד לא מצאתי כזה".
כאן גבי, כמו רוב הסרט, היא דמות חביבה ומקסימה שאוהבת את נונו ואוהבת את אביו. במהלך התפתחות העלילה צפויים גילויים בנוגע לסיבות שמנעו מנונו כל ידיעה על אמו שמתה כשהיה בן שנה, וגם נגלה מה יאפשר סוף סוף לאביו להתחייב לגבי ולהתחתן איתה, ולהניח את העבר מאחוריו. בקיצור, דרמת הרפתקאות משפחתית נעימה.
באל הבלגי הוא במאי סרטי ילדים עטור פרסים - וגם סרטו הנוכחי קטף כמה כאלו, ביניהם בפרס האקדמיה האירופית לקולנוע כסרט לילדים ולנוער. רואים שהוא טיפל בהעברת הטקסט הישראלי לאירופה בעדינות וברגישות. פתאום הזמרת לולה (איזבלה רוסליני), שגבי ונונו מעריצים, עוברת באופן הגיוני לחלוטין ככוכבת על במות צרפת. היא והגנב המהולל גליק נראים כמו שתי דמויות הפוכות מאגדת ילדים עדכנית: גנב שרמנטי ומחוכם שכמעט אף פעם לא נתפס, וזמרת נערצת, ששניהם ישפיעו על חייו של נונו וישנו אותם.
הסרט קצבי וקליל, ומדגיש זאת על ידי שימוש נדיב במסכים מפוצלים ופס קול עשיר של מוזיקת אווירה, מוזיקה דרמטית למרדפים ולא מעט שירים שמעורבים גם בעלילה עצמה.
המינוס היחיד והעיקרי של הסרט הוא שנראה שבמעבר מהדפים למסך נטל כבד ירד מ"יש ילדים זיגזג", ולא בטוח שלטובה.
התיאורים בגוף ראשון של נונו בספר, כולל אירוע טראומתי שנעדר לחלוטין מהסרט המערב את הפרה של השכנים, צבועים לא פעם בגוון קשה, עגום ואפילו מעט אפל. המסע שלו בחברת פליקס הוא אמביוולנטי, וברור שעוברות על נונו תחושות גם של בלבול, חשש וחרדה כשהיחס שלו לפליקס משתנה תדיר בהתאם למידע שהוא חושף על עברו, על אביו ועל אמו. גם התיאורים על זוהרה, האם הנעדרת, כבדים יותר בספר. מרבים לספר שם באריכות על מצבה הנפשי והרגשי עוד כשהיתה ילדה, ועל הקשיים האדירים שהיו לה ולאביו של נונו במהלך הקשר ביניהם. כל אלו מופיעים בסרט באופן הרבה יותר מעודן.
קשרי הדם של נונו אל אמו ברורים כסוג של סכנה בספר, ואילו בסרט הם בעיקר אגדתיים וקסומים. לנונו יש דמיון עשיר, והוא רואה בעיני רוחו התרחשויות שונות. בסרט הן מתורגמות לסצנות של ממש. כל זיכרון הוא פתח להתרחשות שהצופים רואים וחווים יחד איתו - כשלרוב הן עדינות, וצבועות בגוונים עזים - כמו סצנה שבה הוא "רואה" יחד עם פליקס את זוהרה מטיילת על גג של בניין שמור היטב.
וכך, אמנם מדברים על מצבה של אמו ועל הסיבות שהובילו למותה, אך באופן פחות מורכב ועמוק מאשר בספר. העובדה הזו הופכת את הסרט לאגדה נעימה, שילדים ייהנו ממנה הרבה יותר מאשר מבוגרים ומתבגרים, פשוט כי הרבדים הנוספים היו בספר פחות נוכחים בה.
