"חבלה": צוות בלי עניין
את ארנולד שוורצנגר למדנו לחבב כמומיה מכנית בסרטי "שליחות קטלנית", אבל בגילו המתקדם הוא נדרש לפתח פחות שרירים ויותר רגשות - ובכך הוא כושל. העלילה המופרכת של מותחן האקשן "חבלה" לא עוזרת לו ולחבורתו
"חבלה" ("Sabotage") הוא עוד אחד מניסיונות השווא של המחסל מן העתיד ומושל קליפורניה לשעבר, ארנולד שוורצנגר, להצהיר על רלוונטיות. מין שילוב בין סרט מחפשי האוצרות הקלאסי "האוצר מסיירה מאדרה" (1948) ורציחות הזוועה הסדרתיות של "שתיקת הכבשים" (1991) - התוצאה נדמית בעיקר מופרכת.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
ישנה מידה של עניין בצפייה בשוורצנגר בן ה-66 מגלם גברים מזדקנים בשלב זה של הקריירה שלו. אם בעבר התמקדה תשומת הלב בגופו השרירי והנוקשה, עתה היא מופנית אל פניו שקשיחותם מעניקה לו מעט אנושיות. שוורצנגר בגלגולו הנוכחי הולך ונדמה לכוכב המערבונים וסרטי הפעולה המיתולוגי, לי מרווין ("קט באלו", "מחץ הדלתא"). והדברים נכתבים, כמובן, כסוג של מחמאה.
"חבלה" מורכב למעשה משלושה סרטים שהקשר ביניהם אקראי למדי, סגנונית ונרטיבית. זה מתחיל כאשר ארנולד, בתפקיד ג'ון "בריצ'ר" וורטון, איש היחידה למלחמה בסמים, וחבריו ליחידה פורצים למבנה השייך לקרטל סמים מקסיקני במטרה להחרים סכומי כסף עצומים הנמצאים שם. בפועל, הם מחביאים חלק מהכסף - עשרה מיליון דולר - בתעלת ביוב, על מנת לשמור אותו לעצמם, ומשמידים את כל השאר. כאשר הם מגיעים לאסוף את השלל, מתברר להם שמישהו הקדים אותם והעלים את הכסף.
חלקו השני של הסרט מתרחש כמה חודשים מאוחר יותר כאשר אנשי הצוות מתחילים ליפול בזה אחר זה קורבן למחסל אכזרי. אופיין מעורר החלחלה של הרציחות מזכיר את האסתטיקה של סרטי ה-gore – אותם סרטים שמעניקים דגש מיוחד לאיברים קטועים וחלקי פנים שפוכים של גופות. בניסיון לעלות על עקבות הרוצח המסתורי חובר בריצ'ר לחוקרת ממשטרת אטלנטה בשם קרוליין (אוליביה וויליאמס), שנוקשותה מאתגרת את החבורה הגברית במהותה.
בצוות נכללים בין היתר ג'יימס "מונסטר" מארי (סם וורטינגטון), אדי "נק" ג'ורדן (ג'וש הולוויי), ג'וליוס "שוגר" אדמונדס (טרנס הווארד), ועוד אישה סופר-מאצ'ואיסטית, ליזי "אני היחידה פה שלא נתנו לה כינוי" מארי (מירל אנוס). אל תנסו, אגב, להבחין ביניהם.
חלקו האחרון של "חבלה", מבלי לחשוף, מתנהל כמערבון ספגטי או למצער כמחווה לסרטו הקלאסי של סם פקינפה, "חבורת הפראים" (1969). הוא מערב סיפור נקמה שאין לו שום הצדקה ממשית מבחינה נרטיבית, למעט הצורך המיותר להעניק לדמותו של שוורצנגר עבר טרגי - אשתו ובנו עונו ונרצחו על ידי אחד מראשי קרטל הסמים המכסיקני, שגם שלח אליו תיעוד מפורט של המעשה.
"חבלה", אם כן, מנסה להיות כמה סרטים באחד. במקורו, כך נדמה, הוא לא היה אמור להיות יותר מאשר סרט פשע נוסח אלו דלי התקציב שהופקו בהוליווד בשנות ה-50. אבל הבמאי דיוויד אייר - שסרטו "סוף המשמרת" מ-2012 התבלט לטובה באותה שנה (ועסק אף הוא במלחמת שוטרים בסוחרי סמים) - מתקשה לספק בסיס הגיוני לשלל התפניות פה, שהופכות סיפור בלתי סביר מראשיתו לאבסורדי ממש ככל שהוא מתקדם.
התסריט, שנכתב על ידי סקיפ וודס ואייר עצמו, נקרא במקור "עשר" - מן הסתם, כהתייחסות ל"עשרה אינדיאנים קטנים" של אגתה כריסטי. יתכן שזו היתה כוונתם המקורית: מותחן "מי-עשה-זאת" קלאסי (ותודו שהשילוב בין שוורצנגר ואגתה כריסטי הוא, לפחות על פניו, הברקה).
אגב כך, גרסתו הראשונה של הסרט עמדה על כשלוש שעות, ולטענת אייר האולפנים הותירו בעיקר את קטעי הפעולה על חשבון סיפור התעלומה.
אלו הן אולי נסיבות מקלות, אבל קשה לומר שממה שנותר מהמקור ניתן לזהות ניצוצות של אינטליגנציה.
"חבלה" מייצג ניסיון נוסף לברוא מחדש את דמותו של שוורצנגר בעידן הפוסט-פוליטי שלו. דמויות הגברים המזדקנים שהוא מגלם בסרטיו האחרונים נדמות, אגב כך, מעט תלושות. הגיבורים שעיצב בעברו, ובראשם כמובן הרובוט-המחסל בסדרת סרטי "שליחות קטלנית", התאפיינו הרי במנעד רגשי של מומיה. מעניין לצפות בשוורצנגר מנסה להיות, ובכן, פשוט בן אדם.
אבל ספק אם ערימת השרירים שהוא והמבטא הטבטוני המתכתי שבפיו יאפשרו לו זאת. אולי לשם כך הוא היה צריך ללכת לפוליטיקה.
