בעיית עוני? הזדמנות לפיתוח הצמיחה במשק
איך הופכים את בעיית העוני הגדל משנה לשנה למנוע צמיחה למשק? ערב פסח, כלי התקשורת לא מפסיקים לעסוק בגידול בממדי העוני. אבל אפשר להפוך את הבעיה הזו דווקא למנוע צמיחה משמעותי, בסיוע מקצועי והכשרתי. זו השקעה שתחזיר את עצמה בהתגייסות של אותם מסתייעים - למען הקהילה
"אם תתן דג לעני הוא יהיה שבע ליום, אך אם תתן לו חכה ותלמד אותו לדוג הוא יכול גם לפתוח עסק". החינוך ופיתוח ההזדמנויות הם הם המפתח לשינוי חברתי מעמיק. אבל למה להשקיע בחינוך ובהכשרה שיניבו פרי בעוד עשור או יותר במקום לחלק שוברים וקצבאות ולנגח את השלטון בחידלון וכישלון?
הרבה יותר קל לצעוק בראש חוצות על שהארוחה המרכזית אצל משפחות עניות, מתבססת על כרוב ותפוחי אדמה ולקטוף כך את השלטון, מאשר לתת כתף לפיתוח מערכות ארוכות טווח המחייבות תכנון אסטרטגי מעמיק ואינן מספקות תוצאה מיידית לקראת הבחירות הבאות.
מלחמות הניגוח והשמחה לאיד אינן משקמות משפחות ואינן מקטינות את מימדי העוני, נהפוך הוא, בכל שנה מתווספות וימשיכו להתווסף עוד ועוד משפחות למעגל העוני והפלא ופלא, חלקן אף נימנות על האוכלוסיה העובדת.
ממחלה מתפשטת למנוע צמיחה
הכותרות המדברות על עשרות אלפי ילדים הנאלצים לגנוב אוכל כדי להתקיים, או על נשים המוכרות את גופן בכדי לכלכל את משפחתן, הופכות להיות חלק מחיי היום יום שלנו ונראה כי לא רחוק היום שהזעזוע העוטף אותנו בקריאת כתבה כזו או צפיה בתכנית ריאליטי כזו, יהפוך לצקצוק שפתיים אדיש שימשיך לבקע את החברה הישראלית לחלקי חלקיקים.
סביר להניח שרוב קוראי העיתונים והטוקבקיסטים, אינם נמנים עם האוכלוסיה המדוברת וייתכן והמרחק שנוצר בין שכבות האוכלוסיה, בצד השיח הציבורי הער על יוקר הדיור המשפיע על מעמדות גבוהים יותר, מעלימים מן המפה הפוליטית את אותם אלה שאין בידם את היכולת להניע מהלכים פוליטיים ולשלוח חיצי טוקבקיסטים לפוליטיקאים.
אולם לעוני אין באמת גבול והוא יכול להתפשט בדיוק כמו מחלה ממארת, אם לא מטפלים בו ביעילות, ולפגוע בשכבות נוספות באוכלוסיה, גם בנו, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף; שהרי, ככל שמימדי העוני תופחים, יש להקצות משאבים ( כח אדם, קצבאות, מבנים ועוד ) הולכים וגדלים לטובת האוכלוסיה הנזקקת, על חשבון אחרים ומכך שאותם אחרים, יאלצו להסתפק בהרבה פחות וכמובן לממן את ההוצאות המדוברות.
ואולם, במקום זאת, אפשר להפוך את הטיפול בעוני למנוע צמיחה משמעותי במשק, בפרוייקט רב מימדי אשר יכלול חינוך והכשרה רחבי היקף תוך גיוס בעלי הון במשק.
הפרוייקט יכלול : חינוך פיננסי, הכשרה מקצועית, יצירת הזדמנויות עסקיות ומקומות עבודה ותמיכה כלכלית המותנית תהליך ובקרה, גיוס הקהילה בשיטת "מחזיר את זה הלאה", בקיצור "חכה ולמידה".
יש שיטענו ומאיפה הכסף? צודקים, להנעת תהליך כזה יש צורך בכסף והרבה כסף. אבל, וזהו אבל חשוב, המנגנון יכול להיות כזה שאינו מחייב תזרים קבוע ואין סופי של תקציב הולך וגדל. אפשר ונכון לבנות מנגנון חכם המתבסס על השקעה אשר בסופה אף תניב רווח, ולא רק רווח ערכי כי אם רווח כלכלי.
"מחזירים את זה הלאה"
כמו בכל סטארטאפ, תחילת הדרך תהיה בהשקעה לא מבוטלת להקמת המנגנון ופיתוח התוצר, אך כאשר יש כבר תוצר, הוא כבר יוכל להניב הכנסות ואין שום סיבה שלא.
המפתיע בדבר הוא שכסף להשקעות יש ואפילו הרבה. כמובן שחשוב לראות זאת כהשקעה ארוכת טווח ולא תרומה לחבילות מזון ולרכישת ציוד כי או אז אנו שוב חוזרים לאותו מעגל בו אנו מספקים דגים במקום חכה ויכולת.
ומאיפה הצמיחה? אוכלוסיה משכילה ועובדת המתנהלת בניהול כלכלי נכון = צמיחה במשק. אך לא רק, הנוסחא הפשוטה הזו תביא לצמיחה כי אם גם ובעיקר בשל רעיון "מחזיר את זה הלאה" – כל משתתף הנהנה מהכשרה מקיפה ו/או השמה בעבודה ו/או סיוע ביוזמה פרטית, מחוייב להחזר שווה ערך בשעות עבודה בקהילה ובהחזר כספי של שכר הלימוד, בכך מייצרים מעגל צמיחה ההולך וגדל בטור הנדסי.
אז איך עושים זאת? יריית הפתיחה נורתה ומכאן ממשיכים לגיוס הגורמים הרלוונטיים לבניית המנגנון שיניע את התהליך ובמקרה זה לא מסתפקים בכתבה וממשיכים בעשייה – כי זה תלוי בנו.
הכותבת היא מנכ"לית "החלק המשלים" ומכללת עדיף, ומומחית בביטוח פנסיוני ובתכנון פרישה
לפנייה לכתב/ת 
