הורים מול זוגות נטולי ילדים: מי הכי מאושר?
יותר ויותר זוגות מחליטים להיות אל-הוריים מבחירה ולהימנע מהבאת ילדים לעולם. כך נחסכים מהם כל אותם קונפליקטים זוגיים שעוברים על זוגות שהופכים להורים. אך האם מערכת היחסים שלהם בהכרח טובה ועמוקה יותר? כל המחקרים
כולנו מחפשים את החצי השני שלנו, את בן או בת הזוג המושלמים עבורנו שאיתם נרצה לבלות את שארית חיינו. אבל עבור רבים, מציאתו של אדם זה היא רק יריית הפתיחה למשימה הגדולה והמורכבת יותר – הבאת ילדים לעולם והקמת משפחה. בתוך שנים אחדות ולעיתים אף בתוך חודשים ספורים, אנו מסיטים הצידה את הסטטוס הבלעדי בן/בת זוג ומפנים מקום לסטטוס חדש – אימא ואבא.
עוד בנושא:
אין לי אינסטינקט אימהי ואני לא רוצה ילדים
דברים שאפשר לעשות במקום לעשות ילד
מעתה, במערכת הזוגית שלנו יש שותפים חדשים בדמות הילדים שלנו, וחוקי המשחק משתנים: הצרכים והרצונות שלנו לא תמיד יכולים להתמלא באופן מוחלט וברגע שאנחנו זקוקים להם, סדרי העדיפויות מתהפכים והזוגיות, שעד עתה היוותה את הבסיס להיותנו ביחד, הופכת למשנית ביחס לתפקידנו כהורים.
אין זה מפתיע, כמובן, שזוגות רבים עוברים טלטלה עצומה עם הולדת הילד הראשון ועם הופעת הילדים הבאים בתור, ורבים מגיעים לטיפול זוגי כדי לתקן זוגיות שהתקלקלה בעקבות הפיכת בני הזוג מאוהבים להורים.
למה לוותר על ילדים?
אולם ישנם גם זוגות שאינם מעוניינים בילדים. אני מדבר כאן על זוגות ללא ילדים מבחירה, ולא זוגות שרצו להביא ילדים לעולם ולא הצליחו בכך. הסיבות לבחירה להימנע מהבאת ילדים לעולם הן רבות ומגוונות.
חלקן נובעות מתחושת אי שביעות רצון מוסרית מהעולם ומהחיים בו, אחרים יכולים לתרץ זאת מסיבות אקולוגיות-סביבתיות, כמו גם מהתחושה שיש כבר יותר מדי בני אדם בעולם שמשאביו מוגבלים ממילא. עוד סיבות הן: חשש לעתידם הביטחוני והכלכלי של הילדים, פחד מפני הריון ולידה ואף רתיעה כללית מילדים.
כמובן שבתרבות היהודית-ישראלית שמקדשת הבאת ילדים לעולם כמעט כערך עליון, נשים וגברים שבוחרים לא להביא ילדים לעולם נתפשים כלא נורמטיביים וכפוגעים בסדר החברתי. אולם באירופה ובארצות הברית, הרעיון זוכה לפופולאריות לא מעטה. ישנן אפילו תחזיות הצופות כי בעתיד, לרוב המשפחות לא יהיו ילדים.
מצד אחד, העדפה של חיים ללא ילדים, במיוחד בישראל, מצמצמת באופן משמעותי את אפשרויות הבחירה של בן או בת זוג. ומצד שני, משמעות הדבר היא שבני זוג שכבר מצאו זה את זה בתנאים כאלו - חולקים הרבה מן המשותף. לכאורה, הם "מבוטחים" מפני בעיות הזוגיות שנובעות מהבאת ילדים לעולם. אך האם אכן מובטחת להם זוגיות מושלמת?
מה אומרים המחקרים?
בכל הנוגע למי מאושר יותר – הורים או זוגות אל-הוריים (נטולי ילדים מבחירה) – רוב המחקרים שהתבצעו עד עתה הגיעו למסקנה כי זוגות ללא ילדים מבחירה מרוצים יותר מחייהם, אולם מחקר שהתבצע לפני שנתיים באוניברסיטת פרינסטון טורף מעט את הקלפים: במחקר נסקרו כמעט שני מיליון אמריקנים בטווח הגילאים 34 עד 48, במשך ארבע שנים, ונמצאו הבדלים קטנים מאוד בין מידת האושר של הורים לבין זוגות אל-הוריים, במיוחד לאחר שנוטרלו משתנים כגון רמת הכנסה, מצב בריאותי, השכלה וכדומה.
עד כמה שגידול ילדים אינו מלאכה קלה, בייחוד כשהיא מלווה בחוסר שינה, הרבה לחץ, טרדות יום-יומיות ולעיתים גם קשיי פרנסה, נוכחותם של ילדים בחייו של זוג דווקא עשויה לתרום לזוגיות. ילדים, גם התובעניים ביותר, מביאים לעיתים קרובות נקודות אור ונחת לחיים, ולכן, מצביע המחקר, ההבדל העיקרי בין הורים לזוגות אל-הוריים הוא העובדה כי הורים לילדים זוכים ליותר "שיאי" אושר בחיים.
כאשר שני בני הזוג מתפקדים במסגרת הורות שוויונית, הם מוצאים את עצמם לרוב מאוחדים למען מטרה מסוימת, מצב שמחזק את ההזדהות שלהם זה עם זה ואת הקשר הזוגי שלהם. רגעים קטנים של הנאה מהילדים, כגון צפייה בהופעת הבלט המוצלחת של הבת או ילד שמצליח פתאום במשהו שניסה ללמוד זמן רב - תורמים להם מאוד, שכן הם מרגישים שהם קוטפים את פירות עמלם המשותף. אולם הורות מלווה כמובן במתח רב ובדאגות רבות, החל ממחלות ילדות שגרתיות וכלה, כפי שכבר הזכרנו, בקשיי פרנסה או עימותים בנוגע לחלוקת מטלות הבית.
לכן הורים חווים גם רגעי שפל וקשיים רבים יותר מאשר זוגות אל-הוריים ברמה סוציו-אקונומית דומה, וקשיים אלו כמובן עלולים לפגוע בזוגיות. זוגות אל-הוריים משוחררים מכל הקשיים הפיזיים, הנפשיים, הלוגיסטיים והכלכליים הנובעים מגידול ילדים, אולם הם גם חווים פחות רגעי התעלות שכאלה וחייהם, כמו גם הזוגיות שלהם, עשויים להיות שגרתיים יותר, שלא לומר מעט משעממים.
סדרי עדיפויות
במחקר אחר שנערך במקביל באנגליה ובארה"ב, נמצא כי זוגות אל-הוריים מפגינים שביעות רצון רבה יותר ממערכת היחסים שלהם, אך במקביל משקיעים בה גם יותר זמן ומאמץ. כשנשאלו מי האדם או האנשים החשובים ביותר בחייהם, אמהות בחרו בילדיהן, בעוד אבות בחרו בבת הזוג שלהם. אי ההתאמה הזאת בסדרי העדיפויות נפוצה בקרב הורים, במיוחד הורים לילדים צעירים, ועלולה להביא למתחים בזוגיות.
כבר מרגע שהורים צעירים חוזרים הביתה לראשונה עם התינוק, ישנם גברים אשר מרגישים כי הם נדחקים הצידה על ידי נשותיהם שמשקיעות את כל-כולן בילד. לכאורה, זהו תכתיב חברתי וביולוגי כאחד – אימא טובה היא אימא שמסורה לילדיה. אולם בהפיכתן לאם, נשים רבות מזניחות את תפקידן כבנות זוג. מצב אשר לא מתקיים אצל זוגות אל-הוריים, להיפך - מכיוון שהם בוחרים לא לחלוק את חייהם עם ילדים, הם בהכרח חייבים להיות בראש סדרי העדיפויות זה של זו. יש להם פחות הסחות דעת והם יותר פנויים פיזית ונפשית לטפח את הזוגיות שלהם.
אגב, אין פירוש הדבר שהורים לא יכולים להיות מרוצים ממערכות היחסים שלהם, המשמעות היא פשוט שזוגות שהופכים להורים צריכים במודע להוסיף משימה נוספת לסדר יומם העמוס ממילא – עליהם לזכור שהם גם בני זוג ולא רק הורים, ולפנות זמן ומשאבים כדי לעבוד ולטפח את הזוגיות שלהם.
סיר לחץ חברתי
כפי שכבר הזכרתי, מבחינה תרבותית, ישראל עודנה מקום מסורתי מאוד שבו שולטת מדיניות "ילדים זה שמחה" גם בקרב מגזרים שמגדירים את עצמם כליברליים. אנשים ובעיקר נשים שלא רוצים ילדים, נתפסים כאגואיסטיים וכפגומים, ומוצאים את עצמם נתונים למכבש לחצים בנושא, במיוחד לאור העובדה שבישראל מקובל לשמוע שאלות או הערות על תוכניות הילודה שלכם, אפילו מזרים גמורים.
הלחץ החברתי עלול להשפיע בשתי דרכים: אנשים שמרגישים אל-הוריים אבל נכנעים למוסכמות החברתיות ובוחרים להביא ילדים לעולם, עלולים לסבול מאוד מהשלכותיה של בחירה זו ולא ליהנות מאותם יתרונות הגלומים בהורות. בנוסף, אם רק אחד מבני הזוג הוא אל-הורי והוא בחר להתפשר על הנושא לטובת בן או בת הזוג, הוא או היא עלולים לתרגם את הקשיים שבהורות לכעס וטינה כלפי בן /בת הזוג, שלכאורה "הכריחו" אותם להתפשר על עקרונותיהם.
במקביל, בני זוג אל-הוריים שבוחרים לא להתפשר ומתעקשים שלא להביא ילדים לעולם עלולים למצוא את עצמם תחת מתקפה מצד הורים, בני משפחה, חברים ואפילו זרים גמורים. אם שניהם מאמינים באורח החיים שבחרו במידה זהה, סיטואציית "אנחנו מול העולם" הזו עשויה לקרב אותם זה לזה ולחזק את מערכת היחסים. אולם אם שוב, אחד מהם מתפשר לטובת השני, הביקורת החיצונית עלולה לעורר ספקות ולערער את מערכת היחסים.
בסופו של דבר, ההבדלים מעטים, ואין בהם כדי להכריע את הכף לטובת אורח חיים זה או אחר. אין סיבה לחשוב שבחירה אחת טובה משמעותית מאחרת. הגורם שמשפיע ביותר על מידת האושר הוא ככל הנראה שלמות עם הבחירה שנעשתה. משמעות הדבר היא שאנשים שבוחרים באורח חיים מסוים מתוך מוסכמה חברתית או פחד, עלולים למצוא את עצמם לכודים בחיים שאינם מרוצים מהם, מה שישפיע על כל תחומי החיים, ובכללם – על הזוגיות.
לעומת זאת, מי שבוחר באורח חיים מתוך הבנה ברורה שזהו אורח החיים המתאים לו, על יתרונותיו וחסרונותיו, הוא זה שיוכל להתמודד טוב יותר עם החסרונות השונים ולהפיק את מירב התועלת מיתרונותיו של אורח חיים זה.
לכל הכתבות והמומחים, כנסו לעמודהפייסבוק של ערוץ יחסים.
ד"ר דניאל דריי, רופא סקסולוג, מטפל מיני וזוגי, מנהל פורטל תורת היחסים לחיי אהבה נפלאים.
לפנייה לכתב/ת 
