"אהבה בועטת": וההומור צולע
פירס ברוסנאן ואמה תומפסון מככבים בקומדיה הרומנטית "אהבה בועטת" שממשיכה את גל הסרטים הבריטיים לגיל המאוחר. מוטיבי האקשן שהשתרבבו לעלילה מדגישים עד כמה היא עייפה, זקנה ומאולצת
"אהבה בועטת" ("The Love Punch") הוא הסרט החודשי בז'אנר המתפתח של קומדיות בריטיות שגיבוריהם בשלהי גיל העמידה, בואך הזקנה - סרטים כמו "סוף שבוע בפאריז" (2013), "מלון מריגולד האקזוטי" (2012) ו"הזדמנות אחרונה לאהבה" (2008). האחרון בויים על ידי ג'ואל הופקינס, הבמאי והתסריטאי של הסרט הנוכחי, ובו שיחקה אמה תומפסון המופיעה גם בסרט זה. גם פירס ברוסנן כאן - כמי שכבר הופיע ב"רק אהבה" (2012) של סוזאן בייר, מעין גרסה דנית לז'אנר המתהווה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
נדמה שהופקינס מנסה לעשות את אותו קרוסאובר שהיה לקומדיות הבריטיות בשנות ה-90. מחזור סרטים בכיכובו של יו גרנט שהחל ב"ארבע חתונות ולוויה" (1994) והסתיים, כך אפשר לטעון, ב"בריג'יט ג'ונס: עובדות החיים" (2004). כשם שקומדיות אלו לקו בחנפנות יתר לטעם האמריקאי, כך גם הופקינס מנסה לעשות במחזור סרטים הנוכחי.
בסרטו הקודם "הזדמנות אחרונה לאהבה", זו היתה אהבה טרנס אטלנטית של גיל העמידה (תומפסון) עם ראשית הזקנה (דסטין הופמן). ב"אהבה בועטת" יש ניסיון לפעול במתכונת הקומדיה הרומנטית של "נישואים מחדש" (כלומר, איחוד בין זוג שכבר היה ונפרד), אך לתבל זו בעלילה המכילה גם סוג של אקשן-פשע עם מר ג'יימס בונד בדימוס.
הסרטים שהוזכרו במחזור סרטים זה לא הצליחו, עד כה, להתעלות הרבה מעבר לבינוניות. מצד שני, הם לא הידרדרו באופן משמעותי מתחת לקו הבינוניות. "אהבה בועטת" מצליח לערער מתינות זו בהיותו סרט שצריך להשתפר בשתי דרגות כדי שיוכל להיחשב לבינוני.
ריצ'רד (פירס ברוסנן) הוא איש עסקים שזה עתה מכר את העסק שלו לקונה שהוא עצמו טרם פגש. קייט (תומפסון) היא גרושתו מזה שנים, שצפתה בנשים הצעירות שנכנסו ויצאו מחייו. יש להם שני ילדים משותפים מאט (ג'ק ווילקינסון) שנמצא בקולג', וסופי (טופנס מידלטון) שזה עתה עוזבת את בית אמה כדי להתחיל בלימודים.
הקן של האם מתרוקן, ובמקביל גם בת זוגו הצעירה של ריצ'רד עוזבת את הבית. האם הבשיל הרגע שבו יחזרו בני הזוג לזרועותיו של האדם שאיתו הם אמורים להיות? כולם יודעים שהם צריכים לחזור זה לזו, בעיקר זוג החברים שלהם ג'רי (טימותי ספאל) בעל העבר הצבאי המתגלה בהדרגה, ואשתו פנלופה (סיליה אימרי) השובבה/חרמנית.
העסק של ריצ'רד נקנה על ידי וינסנט (לורן לפיט) איש פיננסים ומנוול צרפתי. הוא משתלט עליו כדי לרוקן אותו מכל ערך. החברה מתרסקת, ואיתה נחרבות תוכניות הפנסיה של העובדים, של ריצ'רד וגם של קייט, שהיו מושקעות במניות של החברה. ריצ'רד אדם הגון ולכן מבטיח לעובדיו שהוא ישיב להם את כספם. הוא משכנע את קייט להצטרף אליו לפריז, מקום בו הוא מתכוון להתעמת עם המנוול, ואולי, על הדרך, לחדש את הקשר הזוגי שלו איתה. בכל זאת "פאריז" שצריכה לענות לכל השבלונות הרומנטיות השחוקות.
ההגעה לפריז מכניסה מובילה לסדרת ריגושים מאולצת מבחינה עלילתית. המנוול הצרפתי לועג להם, וברור שבטוב הכסף לא יחזור. קייט מציעה להתגנב לטקס הנישואים של וינסנט שאמור להתרחש בטירה בריביירה הצרפתית עם בת זוגו הצעירה והיפה מנון (לואיז בורגין). בטקס היא אמורה לענוד את השרשרת שווינסנט קנה לה והמשובצת ביהלום שערכו 10 מליון דולר. התוכנית היא לחטוף שני זוגות של אנשי עסקים טקסנים המוזמנים לטקס, לגנוב להם את ההזמנות, ואז לשדוד את היהלום.
אם התוכנית הזו לכם נשמעת מטופשת במיוחד - אתם צודקים. מהרגע שבו מתקבלת ההחלטה (כשליש מתחילת הסרט) הסרט נדמה לשעון חול שההיגיון הולך ואוזל ממנו במהירות.
ג'רי ופנלופה יזומנו מבריטניה כדי ליטול חלק בשוד. כמובן שהם יסכימו. כל פעולה של דמות, כל התפתחות עלילתית, כל הגיון רציף בין הסצנות מפסיק להתקיים. לו היתה זו פארסה, יתכן וזה היה עובד טוב יותר, אך הסרט מנסה להיות קומדיה רומנטית וסרט פעולה, ולכן דורש סוג של הגיון שינחה את התפתחותו.
המהלכים הקשורים להסתננות לטקס הם רק תירוצים לסצנות שבהן הגיבורים ינסו לסחוט צחוקים מכך שהם מבצעים פעולות שאנשים בגילם לא אמורים לבצע. אבל ברוסנן (גיל 61) השמור היטב ותומפסון (55) לא נראים כמי שצריכים להסתייע בהליכון. הסרט מנסה לחלוב הומור מהשטיק המאוד מוגבל הזה. אמנם השחקנים הראשיים סימפטיים, אבל זה באמת לא מספיק כשכול השאר מקרטע.
