"לאנצ'-בוקס": אוכל הודי, בלי הרבה קארי
מהודו מגיעה אלינו הדרמה "לאנצ'-בוקס" שאינה נענית לסגנון הצעקני של בוליווד, ומתאימה יותר לטעמו של הקהל המערבי. השילוב בין חלופת מכתבים למנות מזון אקזוטיות נעים לחך ולעיניים. ובכל זאת, חסר קצת תבלינים
"לאנץ'-בוקס" ("The Lunchbox") הוא סרט הודי במתכונת שונה מזו שאנו רגילים לזהות עם התוצרת של בוליווד. אורכו היחסי קצר (104 דק'), אין בו שירים, ואין בו את אותה מתכונת סגנונית ודרמטית אקלקטית שזכתה, בעקבות שמה של תערובת התבלינים ההודית, לכינוי "סרטי גראם מסאלה".
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
"לאנץ'-בוקס" מדבר בשתי שפות בינלאומיות שהופכות אותו למוצר אטרקטיבי בשוק ה-ארט האוס לייט. יש בו אלמנט רומנטי מאופק הנובע מאופיו האפיסטולרי (כלומר, המושתת על חליפת מכתבים), ויש בו עיסוק מרובה באוכל - אלמנט שהוכח פעם אחר פעם ("החגיגה של באבט", "אוכל, שתיה גבר אישה") ככזה המושך את תשומת הלב של הקהל הבינלאומי. השילוב המיומן של שני אספקטים אלו, פרי עבודתו של הבמאי והתסריטאי (שותף) ריטש בטרה, הופך את הסרט לחוויה נעימה ומעוררת תיאבון, גם אם לא להרבה יותר מכך.
העלילה נשענת על קיומו של מערך ה"דאבא-וואלה" של מומביי. ה"דאבא" הן מאות אלפי קופסאות האוכל הנשלחות מדי יום על ידי עקרות הבית למקומות העבודה של בעליהן. ה"וואלה" הם אלפי השליחים הנעים ברחובות העיר על כלי רכב ועליהם עשרות קופסאות מסומנות בשיטת תיוג מורכבת. באופן פלאי שיטה זו מובילה את המשלוח לייעודו הנכון ובשיעור דיוק יוצא דופן.
מה שקורה כשחל שיבוש וקופסת אוכל לא מגיעה ליעדה? בצד השולח נמצאת אילה (נימרט קאור) עקרת בית נאה, שחיי הנישואים שלה חווים קושי משמעותי. בעלה ראג'יב (נקול ואיד) הוא איש עסוק בעבודתו, שאינו פנוי לשיחה, מחמאה או תשומת הלב אליה כמהה אשתו. בהמלצת שכנתה מלמעלה אילה מחליטה לכבוש מחדש את לבו וקיבתו של בעלה. היא משתמשת במתכונים ישנים ומוכחים, ומכינה לארוחת הצהרים של בעלה מטעמים הודים מסורתיים. השכנה מלמעלה מסייעת לה. אמנם פניה אינן נראות, אך אין דבר שקורה בסירים של אילה שנסתר מחוש הריח המדויק שלה.
מהצד של הנמען שזכה לקבל את המשלוח מעורר התיאבון נמצא סג'אן פרננדז (ירפאן קהאן - הזכור לקהל המערבי מתפקידיו ב"נער החידות ממומבאי" ו"חיי פיי"). אלמן בעל אופי מסוגר ולא ידידותי, שעובר כבר 35 שנים כרואה חשבון, ונמצא שבועות ספורים לפני יציאתו לגמלאות. הוא מקבל את המשלוח וחושב שמקורו בחברה שממנה הזמין את ארוחת הצהריים. הוא שולח תגובה והערות על תיבול המזון שקיבל, וזוכה לתגובה מאילה.
מסיבה שאינה מובהרת אילה ממשיכה לשלוח ארוחות צהריים לגבר שאותו מעולם לא פגשה ואילו הבעל שאותו ניסתה לקרב, ממשיך להיות מוזן על ידי ארוחות תעשייתיות נחותות. בינתיים מתפתחת בין אילה וסג'אן מערכת יחסים שבה כל משלוח מזון וכל החזרת כלים כוללת גם מכתב. שני אנשים בודדים המגיבים להרהוריו ותחושותיו של השני. הוא שהשתנה מאז שאשתו מתה, והיא שעומדת בצומת דרכים לא פשוטה בחייה. שני אנשים הגרים בשתי קצוות העיר, ומופרדים בהפרשי גילאים ניכרים, ושהופכים להיות האחד נחמתו של האחר.
הקשר בין השניים מתחיל לשנות את חייהם. אילה מקבלת פרספקטיבה על חיי הנישואים ויכולה לשקול את מצבה. סג'אן אמור להנחות את מחליפו בתפקיד ועושה זאת בחוסר רצון מופגן. בעוד הוא מחושב, קפדן וסגור, אסלם שיקה (נווזדין סידיקו) צעיר עליז ונמרץ, אך נוטה לעגל פינות. בזכות הקשר עם אילה גם יחסו למחליפו ישתנה בהדרגה.
המבנה האפיסטולרי נפוץ בספרות אך נדיר למדי בקולנוע. במקרים רבים שבהם יש מקור ספרותי המושתת על יומנים, מכתבים או גזרי עיתון ("קארי" של סטיבן קינג, "יחסים מסוכנים" של דה לאקלו)
העיבוד הקולנועי דוחק אותם הצידה עבור מבנה עלילתי קונוונציונלי יותר. האתגר הוא ביכולת להראות אנשים שנמצאים לבדם, בעודם קוראים מכתבים ולהפוך את ההתרחשות האנטי דרמטית הזו למעניינת. מנגד, דווקא האלמנט המושהה הקיים בכתיבה, שליחה וקריאה של מכתבים (לעומת דוא"ל ותוכנות מסרים מיידים) מאט את קצב האינטראקציה ומאפשר לה להפוך לבעלת ערך.
ריטש בטרה מרבה להשתמש בטקסט של המכתבים כרקע לרצף דימויים הממחיש את הלכי הרוח המתוארים במכתב. ברגעים בהם הדמויות נמצאות לבדן הוא נסמך על הנוכחות הסימפטית של שני השחקנים הראשיים, ומצליח לעורר מידה לא מבוטלת של אמפתיה.
התוצאה אינה עמוקה או מסעירה במיוחד. יש בה חן, ויש בה רגישות אנושית. אבל ההמלצה המשמעותית ביותר עבור אלו שמתכוונים לראות את הסרט - היא להזמין מראש מקום במסעדה.
