מכירת סטימצקי: מדפדפים את העובדים
חבל ההצלה שקיבלה בשבוע שעבר רשת הספרים במו"מ על מכירתה, עשוי להשאיר את המותג עם הראש מעל המים. אך נותרת השאלה; למה העובדים נדרשים להשתתף בעלויות כשהם לא נהנים מההצלחות? טור דעה
לאחרונה התבשרנו כי חברת ארלדן ורשת קרביץ מנהלות משא ומתן לרכישת רשת הספרים סטימצקי, הנמצאת בקשיים כלכליים. הרוכשות החדשות הודיעו כבר כעת כי בכוונתן להמשיך ולהפעיל את רשת הספרים תחת שם המותג, המונה כיום 133 סניפים.
עוד טורים בנושא במדור כלכלה של ynet:
חדשות הספרות: סטימצקי חוברת לכתר
קרביץ מצטרפת לכתר ברכישת סטימצקי
מבחינת מאות עובדי הרשת סביר להניח שמדובר בעלילה עם סוף טוב. ניתן להעריך שללא הצעת הרכש הזו, רשת סטימצקי הייתה נכנסת להקפאת הליכים בטרם חדלות פירעון, וספק אם רוכשת אחרת שאינה הוצאת ספרים הייתה מונעת את חיסול החברה. במקרה זה לא רק שעובדיה היו נשלחים הביתה, אלא היו נדחקים בתור יחד עם יתר הנושים לקבלת כל הכספים המגיעים להם.
עם זאת, נראה כי מוקדם מדי עבור העובדים לנשום לרווחה, שכן פרק חדש עתיד להיכתב בספר הימים של סטימצקי. נוכח מצבה הכלכלי הקשה, נראה כי הרוכשות החדשות יבקשו לערוך שורה ארוכה של שינויים תפעוליים על מנת להחזיר את הרשת למסלול רווחי. ההערכה היא כי סניפים רבים ייסגרו, כוח האדם יצומצם, ותנאי העבודה של העובדים שיישארו יותאמו למצב החדש.
בכל הנוגע לזכויותיהם מכוח החוק, העובדים שימשיכו ברומן עם הרשת ויעבדו באותו מקום עבודה יכולים להיות רגועים. זכויותיהם מכוח החוק ימשיכו להימנות ברצף, כמו גם ותק העבודה שלהם לעניין חישוב זכויותיהם הסוציאליות כגון ימי חופשה, ימי מחלה, פיצויי פיטורים ועוד.
בכל הנוגע לזכויותיהם מכוח חוזה העבודה האישי - מדובר כבר בסיפור אחר. סביר להניח כי ההנהלה החדשה של הרשת תבקש לשנות את תנאי העבודה של העובדים, במסגרת תכנית ההבראה של החברה. הרשת תהיה חייבת כמובן לבקש את הסכמת העובד להרעת התנאים. אם יבחר העובד שלא להסכים, תיאלץ הרשת לפטרו, והוא יוכל אף להתפטר בעצמו, ולקבל את כל הזכויות המגיעות לו.
דרך אחת להסתכל על הפרשה, היא שאחרי הכול, מדובר ברע במיעוטו. שהרי האופציה האחרת של חיסול מקום העבודה הנמצא בפשיטת רגל – הייתה מביאה ממילא לפיטורים כלליים, תוך סיכון שלא לקבל את כל הכספים המגיעים להם. כך לפחות יש סיכוי כי רבים מהעובדים ימשיכו בעבודתם, גם אם בתנאים פחות טובים, והאחרים שיפוטרו יקבלו את כל הכספים המגיעים להם על פי דין ומכוח החוזה.
ההצלחה לא מחלחלת
במשך שנים רבות השקיעו עובדי הרשת את כוחם ואת זמנם בפיתוח המותג הישראלי המצליח הנקרא "סטימצקי". מיון ובחירת הספרים למכירה, הוצאה לאור של ספרים, ניהול יומיומי של סניפים בכל הארץ, שינוע אמין של סחורה לסניפים, שירות אדיב ללקוחות ועוד. כשהכול עבד, והרשת הצליחה, הלכו הרווחים כולם לכיסם של הבעלים והמנהלים הבכירים.
בשנת 2005 נמכרה החברה על ידי מייסדה, ערי סטימצקי, תמורת סכום עתק של 200 מיליון ש"ח. ברור כי הרווחים התחלקו בין בעלי המניות – וגם לא מצופה אחרת. אך אני מרשה לעצמי לשער כי העובדים המסורים, שלקחו חלק גדול בהצלחת העסק הנמכר, לא זכו אז מסטימצקי האיש למענקי מכירה. אך כשיש בעיות, כמו בימים אלה, נדרשים גם נדרשים העובדים להכניס את ידם לכיס ולתרום את חלקם.
הצלת סטימצקי על ידי ארלדן וקרביץ הוא מעשה חשוב מאוד, לטובת תרבות הקריאה בישראל ולטובת העובדים. אך טעות לחשוב כי מדובר במעשה חסד או בסיפור אהבה, אלא זהו מהלך עסקי גרידא. סביר להניח כי הרוכשות החדשות, שקנו את הרשת במחיר מבצע, צופות למנף את העסקה ולגזור רווחים בעתיד. ספק גדול אם העובדים שימשיכו לעבוד, ויתרמו שוב להצלחתה מחדש של הרשת, יזכו גם הם להתחלק במעט ברווחים אלה. או שפשוט החברה תימכר אז שוב, יחד עם עובדיה, כאילו היו עוד רב-מכר.
הכותב הוא מומחה בדיני עבודה, ומרצה בבית הספר למשפטים ע"ש שטריקס, המסלול האקדמי, המכללה למינהל.
לפנייה לכתב/ת 
