תושבי הפריפריה? מגיע לכם לבחור בי"ח

באחד הימים החלה ש' לסבול מזיעה קרה ומכאבים בחזה שמאל עם הקרנות ליד ולכתף. בדיקת אק"ג גילתה היפוכי T עמוקים בחיבורים קדמיים לטרליים. ש' מתגוררת בטבריה. לכן נשלחה על ידי קופת החולים כללית בה היא מבוטחת לאשפוז בבית החולים פוריה הסמוך. עליך לעבור צנתור כללי, הודיעו לה הרופאים, לפי התוצאות נחליט אם את זקוקה לניתוח לב פתוח. מי ינתח אותי, שאלה ש'. ינתח מי שינתח, השיבו לה.

• שקרים של אם אוהבת לא שוללים ביטוח
• הוצע לכם ביטוח חינם? אז אל תשלמו סתם
  

ש' נתקפה בלבול, חרדה ורגשי חוסר אונים. אני בת 64, מתגוררת לבד. אין לי אף אחד בטבריה, הודיעה לרופאים. יש לי אחיינית אחות בכירה בבית החולים שיבא ובן המתגורר בתל אביב. האחיינית והבן יוכלו לסעוד אותי בשיבא לאחר הצנתור ולאחר ניתוח הלב הפתוח.  

ש' יצרה קשר עם האחיינית. זו סידרה לה תור דחוף. למחרת היום נסעה לשיבא, עברה את הצנתור, אושפזה יומיים ביחידה לטיפול נמרץ לב בשיבא ושוחררה לביתה עם המלצות להמשך טיפול.

"בריאות היא זכות ולא סחורה"

חלפו חודשיים. ש' קיבלה לביתה דרישת תשלום מבית החולים שיבא על סך 12,885 שקל. היא ביקשה מהכללית להסדיר את החוב. אין לנו הסדר עם שיבא, אילו היית מבררת קודם, נזפו בה נציגי הכללית, לא היית מסדרת לעצמך צנתור ואשפוז בשיבא.

לא הועילו הסבריה של ש' כי בסערת הנפש והמצוקה שאליהן נקלעה, לא העלתה בדעתה כי אין לכללית הסדר עם שיבא. ש' פנתה לבית הדין לעבודה ותבעה כי הכללית תסדיר את התשלום לשיבא. התביעה הונחה על שולחנו של השופט אורן שגב.

למה אתם לא משלמים לשיבא, שאל השופט שגב את נציגי קופת החולים, הרי ממילא הייתם חייבים לשלם את הוצאות הצנתור והאשפוז לבית החולים פוריה.

אנו מתנהלים במסגרת תקציבית מוגדרת ומתוחמת, הסבירו נציגי הכללית, זכותנו לכפות על המבוטח לקבל שירות רפואי באזור מגוריו בבית חולים שיש לנו עמו הסדר כספי.

אתם מתייחסים לבריאותו של האדם, השיב להם השופט שגב, כאל מצרך או סחורה. לכן אתם ממקדים את הדיון בבריאות רק בפן הכלכלי-תועלתני-טכני. זו התייחסות לא ראויה. בריאותו של אדם היא הדבר המרכזי, המכריע והמשפיע ביותר בחייו. בניגוד לפגיעה בזכויות אדם אחרות, הפגיעה בבריאות היא לעיתים בלתי ניתנת לתיקון.

לפיכך, עליכם להתייחס אל בריאות האדם לא כאל מצרך אלא אל זכות, כמו שהמשפט הבינלאומי מתייחס אליה. רק התייחסות שכזו תתרום למיגור תופעת אי השוויון בין קבוצות שונות באוכלוסייה, ביניהן קבוצות מוחלשות מבחינה סוציו-אקונומית.

את שירותי הבריאות, הזכיר השופט לנציגי הקופה, עליכם לתת לכל המבוטחים שלכם בשוויוניות. שירותי הבריאות חייבים להיות ישימים, רלבנטיים ונגישים לכלל האוכלוסייה, ללא מכשולים שונים.

חוסר שיוויוניות

למרבה הצער, ממשיך השופט, תושבי הפריפריה במדינת ישראל אינם זוכים לשוויוניות. בהשוואה לאדם הגר במרכז הארץ, אפשרויות הבחירה של תושבי הפריפריה מצומצמות יותר, הן מבחינת כמות נותני השירותים והן מבחינת איכותם. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר שעה שאדם נקלע למצוקה רפואית דרמטית, מסוג המצוקה אליה נקלעה ש', עת נאמר לה שהצנתור עשוי להסתיים בניתוח לב פתוח.

אבל ש', התעקשו נציגי הקופה, בכלל לא פנתה אלינו בטרם עברה צנתור ואשפוז בבית החולים שיבא.

זה נכון, הודה השופט. אבל ש' נתנה לזה הסבר. היא נתקפה בהלה לאחר שנאמר לה כי משהו לא בסדר בלב שלה. דאגותיה התגברו כאשר סירבו בבית החולים פוריה לומר לה מי יצנתר אותה.

בנוסף, חששה, שאם יידרש ניתוח לב פתוח, לא יהיה מי שיעמוד לצדה ויסעד אותה מקרב בני משפחתה הקרובים. בנסיבות אלה נתקפה בלבול, חרדה ורגשי חוסר אונים והחליטה לעבור את הצנתור במרכז הרפואי שיבא. גם העובדה שאחייניתה משמשת כאחות בבית החולים תל השומר ותוכל לסעוד אותה מקרוב במהלך אשפוזה, גרמה לה להעדיף כי הצנתור לא יתבצע בבית החולים פוריה.

זכינו לתקווה

אבל, התעקשו נציגי הקופה המבטחת, אין פה בכלל פגיעה בעקרון השוויון. בית הדין הארצי לעבודה כבר קבע בפרשת בר ניב שאם קיים במחוז מגוריו של המבוטח בית חולים המספק את הטיפול הרפואי שהמבוטח זקוק לו, כי אז אין פגיעה בעקרון השוויון אם הקופה מסרבת לממן למבוטח טיפול בבית החולים אחר.

כל זה נכון, משיב השופט, כאשר מדובר בבית חולים במחוז אחד שמסוגל לספק למבוטח שירותים באותה איכות שמספק בית חולים במחוז אחר. בפרשת בר ניר עמדה בפני המבוטחת האפשרות לבחור בין בית חולים גדול ומנוסה במחוז תל אביב לבין בית חולים שאף הוא גדול ומנוסה במחוז המרכז.

במצב כזה יכולה קופת חולים לכפות על המבוטח לקבל טיפול בבית החולים שבמחוז מגוריו. לא כך המצב כאשר קיים "היעדר שוויון מובנה בהיצע השירותים ובאיכותם, שמקבלים תושבי הפריפריה ביחס לתושבי מרכז הארץ". מצב זה של אי שוויוניות מובנה "מובילנו להבין בנקל את חששותיה וחרדותיה של ש', כי הפרוצדורה הרפואית הפולשנית של הצנתור "יתגלגל" לכדי ניתוח לב פתוח". לכן, פסק השופט, "ש' פעלה בצורה סבירה עת החליטה לעבור את הצנתור בבית חולים בעל מוניטין כבית החולים שיבא תל השומר במרכז הארץ".

קופת חולים כללית חויבה אם כן לשאת בעלות הצנתור והאשפוז של ש' בשיבא ואנו זכינו לתקווה. דבריו של השופט אורן שגב, לפיהם בריאות היא זכות ולא מצרך, ראוי שיהדהדו עד לבית המשפט העליון בירושלים. הלוואי שיאומצו על ידי שופטינו גם ביחס לזכויות אזרח אחרות, כמו חינוך, ביטחון סוציאלי ועוד. אם אכן כך יקרה, חיינו על פני חלקת אלוהים הקטנה הזו ישתנו עד לבלי הכר והשוויון יהיה אכן שוויון אמתי ולא מדומה כפי שהוא היום.