הוא עוד ישוב: ארץ נהדרת מסיימת עונה

רצה הגורל ונפרדים פעמיים. "ארץ נהדרת", אחרי פרק סיום מושקע וחגיגי במיוחד, יוצאת לפגרת הנעשה-חושבים שלה, וטל פרידמן הולך לחפש את עצמו מחוץ לאולפן החדשות של קיציס. הנה הימור בכלל לא מסוכן: הוא עוד ישוב בתפקידי אורח. העם יאמר את דברו והתפקידים יגדלו. לאט לאט - והכל בתנאי שהארץ תשקוט 40 שנה - הוא יחליק בחזרה בטבעיות גמורה אל המשבצות הגדולות מאוד שמילא מיומה הראשון של התוכנית. עוד נתגעגע אליו? אין צ'אנס. "ארץ נהדרת" בנויה על סיפוקים מיידיים לכל דורש.

ביקורות טלוויזיה נוספות:

רבקה ויוסף סיפור אהבה: עידן התמימות והכוח

"עד סוף העולם": לא מעניין, ולא מוסרי

"פארגו": האחים כהן ובניו

גם בעונה הזאת, כמובן, התנהל בה הסופרמרקט הרעיוני הזה שבו כל אחד יכול ליטול מן המדף מה שהוא רוצה. דמות עממיקו מוטרפת וולגארית עם אמירה על הוולגאריות הישראלית? מי אמר "נהג מונית" ולא קיבל. גיבור תרבות מהסוג החדש והמזוויע שהוא שף מהגהינום? משה משה, אחד ועוד אחד, שגם ביחד לא התרוממו לכלל מופע שנתגעגע אליו. ביקורת מזדמנת על אינסטנט-סלבס טלוויזיוניים? דנה רון וג'ניפר סנוקל קונות חזה. עוף.

נפרדים מהצופים ומטל פרידמן. "ארץ נהדרת"

ומעל כולם הבליחה, באופן שצריך להדאיג את הוגי הדעות של התוכנית, פינת הליטוף של ניר וגלי. למה? כי היא הציעה משהו חדש: הומור שאינו מבקש להתיישב טוב טוב בז'אנר ולחכות שתאהבו אותו. בפינת הליטוף אפשר היה למצוא אמירות חברתיות עמוקות על מהות הישראליות, ניתוח מדויק וקולע של קודים תרבותיים שהמציאות מטמיעה באדם הישראלי אפילו אם הוא חיה מצוירת, ופוליטיקה אוניברסלית של יחסי כוח בין חזקים לבין חלשים. אז נכון שילדים וחיות - אפילו מצוירות - תמיד גונבים את ההצגה, אבל כאן היא נחטפה לגמרי באמצעות הצצה אל העתיד. בעוד שנים מספר ההפרדה שהיתה נהוגה ב"ארץ נהדרת" בין דמויות שהן חיקוי של מציאות קיימת לבין המצאות מוחם הפורה של הכותבים, שוב לא תהיה רלוונטית כבעבר. צריך, אני חושבת, לחפש תמהיל אחר.

לא יימצא תחליף לפרידמן. אין בארץ קומיקאי בסדר גודל כמו שלו, שיכול לדלג בחן, או לפחות בלי שנראה את המאמץ, בין פניני הומור מכוננות כמו חלי או רחל המתנחלת או לובה או חזקי "דבר חלש" ועשרות אחרים שגילם, לבין שליטה טוטאלית ברזי החיקוי, עד כדי שבוגי יעלון בגילומו נראה אמיתי יותר מהדבר האמיתי עצמו. אין מי שהטירוף שלו נראה כה אותנטי, ממש מאיים לפרוץ מן המסך אם לא יחזיק אותו איזה מבוגר אחראי מטעם ההפקה. אין מי שהיה נכון ללכת רחוק כל כך על הסט, ובטוטאליות כה משכנעת להוציא מעצמו גגים פיזיים כולל כמעט-התערטלות, וגגים שדרשו כוחות נפש אדירים פלוס ריאות חזקות די הצורך לצרוח ולהתמוטט.

מאחורי כל דמות מסתתר טירוף. לובה והמשלוחה

פרידמן היה - ועוד יהיה, כי אנחנו לא מוכנים להספיד אותו פה - גם שיאן של דחקות נמוכות נורא וגם מקצוען של פאנצ'ים אלגנטיים להפליא, ובשניהם הצליח להביא אל המסך משהו שאחרים נזהרים ממנו עד מאוד. לעתים קרובות כשצפינו במופעיו, ראינו את צד התפר. מאחורי לובה והמשלוחה שלה, מאחורי מדריך תיירים מטורלל, מאחורי אהוד ברק - עומדת אופציה של טירוף.

כמעט כל דמויותיו נאחזות בכוח בחוקיות תמוהה של חייהן ומשדרות לנו שעוד מעט הכל יעלה על גדותיו והעסק יתפרק, ומאחורי הדמות המוקפדת תצא עוד אחת, פחות נעימה והרבה יותר אלימה, לגמרי לא רציונלית ובכלל לא מצייתת לכללים הרופפים שמחזיקים אותה מאחורי המסך. זה היה ועודנו כוחו הגדול של פרידמן, ומי שמעניק לנו כוח כזה במנות-יתר, טבעי שמתישהו יחוש שהוא נשרף וצריך לנוח. אבל לא ליותר מדי זמן, כן? העם רוצה בדיוק את הג'ננה הזאת, ומה שהעם רוצה - העם יקבל, שאם לא כן זו לא תהיה "ארץ נהדרת", התוכנית שבה כל אחד, מחוזה המדינה ועד ראש הממשלה, מוצאים דרך להתקמבן אל תוך ליבנו.

הארץ עוד תשוב לעצמה

זה היה פרק משובח בעונה שלא היתה מי יודע מה. מה נזכור ממנה? את זרחוביץ'-לייבוביץ או את זרחוביץ'-ברהנו טגניה? את ליאת הרלב, לא חשוב מה עשתה ומדוע? את התעוזה המסוימת הכרוכה בטיפול בטייקונים? את הקעקועים של משה משה או את היקום הדחוס והרעיל של תמ"א 38?

התשובה הנכונה היא שבאופן קולקטיבי איכשהו נזכור את כולם. לפחות עד פרק הפתיחה של העונה הי"ב שבוא תבוא. למה שלא תבוא? כי פרידמן הלך? לא, לא. תוכניות כמו "ארץ נהדרת" לעולם ימצאו דרך להיות גדולות מסך כל יוצריהן ומבצעיהן. זוכרים שהיה פעם גאון קומי, אסי כהן? גם הוא הלך, וה"ארץ" רק המשיכה והתעצמה. וגם היא עוד תשוב לעצמה, עד שיום יבוא ויושבי פינת הליטוף ימרדו, יכבשו את האולפן ויצעידו את התוכנית ואותנו אל עבר עתידו של ההומור הישראלי.