מכסחי הכס 405: דרקונים אאוט, ריבית דרקונית אין

אמצע הדרך של העונה הרביעית של משחקי הכס, קו פרשת השלג, נמצא רשמית מאחורינו - וכבר עכשיו אפשר לומר: זו היתה חצי עונה משובחת ומספקת במיוחד. בפרקים עד כה הספיקה הסדרה לשעוט קדימה בצורה מענגת, אם כי בפרק זה, כמו בקודמו, עיקר ההתפתחויות נגלו לנו בשיחות "פשוטות". מעל כולן, כמובן, השיחה שנערכה בין אצבעון וליסה ארין, ושפכה אור על אירועי המפץ הגדול של ווסטרוז. אבל לפני הכל, יום העצמאות. של טומן כמובן.

בטקס ההכתרה שלו, סרסיי ומארג'רי מנהלות שיחה אינטימית שבאופן צפוי, ממש לא עוברת את מבחן בכדל. הנושא: טומן, טומן וטומן, מי ייתן ושלטונו יאריך ימים, אפשרות לא סבירה לאור הגורל שציפה כמעט לכל מי שהוכרז כמלך מאז תחילת הסדרה, בין אם על ידי עצמו או אחרים, והעובדה שיש מספיק אנשים שישמחו לראות אותו מת פשוט כעונש על זה שמרחוק, הוא דומה מדי לג'ופרי.

כתבות נוספות על "משחקי הכס" ב-ynet:

• פרק 4: בחורף הזה תלבשו לבן מהלך
• פרק 3: עבדים הייתם
• החתונה הסגולה: קדימה ברעל!
• ונפרדים מזה שאין לומר את שמו
• "ג'ון סנואו יכול להיות אחלה מלך" 
  

רובנו ציפינו שסרסיי תצא במתקפה נגד עניינה הברור של מארג'רי בטומן, אבל זה השלב הראשון בפרק שבו אנחנו מתחילים להבחין בהשפעת האירועים האחרונים על המלכה האם. היא מודה שג'ופרי היה מפלצת שזעזעה אפילו אותה במעשיה, למרות שמדובר בבנה ("את חושבת שאני מזדעזעת בקלות?"). לא רק שהיא לא מתנגדת - אלא מציעה בעצמה את האופציה של נישואי טומן למארג'רי, שמופתעת לא פחות מהצופים וחושדת קצת במניעיה של סרסיי, ובצדק. היא נוטה להיות די מאיימת, והאיפוק הזה נראה תמוה. אבל כמו שסרסיי יודעת היטב, מארג'רי עדיין רוצה להיות מלכה, גם אם זה יצטרך לקרות במיטב מסורת הייבום היהודית.

אך חתונות, כמו שמזכיר טייווין בשיחה עם סרסיי, עולות כסף. הרבה ממנו. טייווין מסביר שהבית היחיד שיכול להוות איום על המשפחה הוא בית טיירל, ומשעשע לראות שכוונתו היא רק מבחינת משאבים ועושר. אחד הדברים הנהדרים בכתיבה של ג'ורג' מרטין הוא האופן בו הוא מעגן עולמות פנטסטיים במציאות פרקטית, בוצית וארצית, רוב הזמן. הרגע שבו אנחנו מבינים שמי שבאמת מפחיד את טייווין הוא מנהל סניף צוק קאסטרלי של בנק הברזל הוא דוגמה טובה לזה. מתברר שבווסטרוז הריבית ממש דרקונית והשוק אפור מטבעו.

מעבר לים, בראש הפירמידה של מירין, אפילו דאינריז שלא ראתה במו עיניה כמה אפס הוא באמת בריל-לייף, לא יכולה שלא לחייך באושר ובהתרגשות כשהיא שומעת שג'ופרי נרצח. המועצה הקטנה שלה מתכנסת ובשורה התחתונה דאני מודיעה לנו חד משמעית - אל תצפו לראות אותי חוצה את הים בקרוב. למה? כי דאני מתאמנת עכשיו בלהיות מלכה, ולא יכולה לצאת לשחק איתכם, חמודים.

מתברר שערי העבדים שהיא שחררה ועזבה ללא ההשגחה לא ממש נשארו משוחררות, הפתעה גדולה. פאק. נראה לי שהסבירו לנו בדיוק מה אנחנו הולכים לראות בכל הסצנות של דאינריז עד סוף העונה, וזה לא נשמע מרתק במיוחד. נו, אולי תשלחי את הדרקונים לפנייך לפחות? משהו? דראקריס קטן? בקצב בו היא זזה, המקסימום שיוכלו לעשות הדרקונים של דאני זה להפשיר גופות.

קחו ת'זמן, זה לא שאנחנו מחכים שלוש עונות וחצי שתחצו איזה ים צר או משהו כזה(צילום: HBO)

והנה משהו שלא קרה הרבה זמן: סטארק פוגש בן משפחה. סאנסה מגיעה עם אצבעון למבצרה של דודה ליסה, אותו אנו זוכים לראות מזווית חדשה ומרהיבה שמזכירה לנו שאמנם הבנק מפחיד בווסטרוז כמו בישראל, אבל לפחות יש שם גם טירות באוויר. ליסה כמו שזכרנו אותה נראית לא מאוד יציבה בנפשה ומוכיחה זאת בהמשך כשהיא מאשימה את סאנסה בניסיון לגנוב את אצבעון ממנה, בסצנה מטרידה. אבל לפני כן, לרגע, נראה שהיא באמת שמחה לראות את סאנסה, ואנחנו מאוד מאוד שמחים שלא לראות את הפטמה שלה שוב צמודה לפה של בנה האוויל וחסר הטאקט רובין, אותו אמורה סאנסה לשאת. כן, היכונו לעוד חתונה. לפעמים נראה שיש בסדרה הזו יותר חתונות מפתיתי שלג. מזל שבדרך כלל איש לא שורד בהן מספיק כדי להפקיד את הצ'קים.

כשסאנסה עוזבת את החדר, אנחנו מקבלים את הרגע המפתיע והמענג של הפרק. אז נכון ג'ון ארין, שהלאניסטרים רצחו וכך נד זומן להיות ימין המלך, ואגב כך גילה את הסיבה שבגללה נרצחו שניהם? האירוע שהתחיל את כל מאורעות הסדרה? כמה הופתעתם (לא קוראי הספרים, כמובן, אתם הרי רואים את הנולד עוד לפני שמרטין הספיק לכתוב אותו, תותחים שכמותכם) לגלות שמי שבאמת עמד מאחורי זה היה אצבעון, בסיועה של ליסה? ההשקעה בסיפור הרקע של פטיר באיליש וקייטלין סטארק, טאלי לשעבר, בעונות קודמות, ההבנה של הנפשות הפועלות ומניעיהן, הן שעושות את הרגע הזה כל כך מוצלח ועוצמתי. התחושה הזו שחלקים של פאזל נופלים למקומם בצורה נכונה, אמיתית. ובעיקר - בלי שהספיקו לספיילר לנו.

במחי סצנה אחת, הפך אצבעון לנבל העל האמיתי של הסדרה, כפי שכינה אותו פעם (בערך) ואריז. פטיר באיליש, מצד אחד, במובן מסויים, הוא האחראי העיקרי, באופן ישיר או עקיף, למוות של כמעט כל דמות שנטבחה לנגד עינינו עד כה בעקבות מלחמת חמשת המלכים. מצד שני, הוא חבר של סבתא טיירל. זה די מתאזן, לא? סאנסה, ששוב מוצאת את עצמה שבויה, ובדרך לנישואים בכפייה, שוב, נאלצת להאזין לליסה ואצבעון המשתגלים בליל כלולותיהם, ומבינה שחלק מהבנייה המרשימה הזו עשויה גבס. כאחרונת הדירות המחולקות בדרום תל אביב.

שיואו, לא תאמין מי היה פה לפני רגע(צילום: HBO)

בדרך לחתונת אחותה, מבלי לדעת, אריה חוזרת על רשימת החיסול שלה, כולל הרגע הנהדר בו סאנדור קלגיין מגלה שהוא גם כן ברשימה שלה. בדיוק כמו סרסיי. היא מצידה לוקחת את אוברין (ברוך שובך נסיכי) לשיחה שממשיכה את מגמת ההפתעה ממנה. רק בעונה הקודמת התחלנו לראות את ג'יימי כדמות המורכבת והעגולה שהוא, ולא כסתם נבל יהיר. עכשיו סרסיי עוברת גם כן את אותו תהליך, וחושפת את עומק השפעת המוות של ג'ופרי וכנראה גם האונס שעברה (כן, טוקביסט מס' 32, זה היה אונס. אין מילה אחרת). היא מתעניינת בשלומה של מירסלה. אוברין מבטיח לה ששלומה בטוב, כי בדורן לא פוגעים בילדות קטנות. "בכל מקום בעולם פוגעים בילדות קטנות", היא עונה בכאב אמיתי, ומדהימה את אוברין במידת הרגישות, הדאגה, האהבה והכאב שהיא מפגינה. אולי גם אותנו, קצת.

כמו אריה והכלב, גם פודריק ובריאן נמצאים בדרכים. עוד צמד חמד משעשע. אבל הם רק יצאו לדרכם ומעבר לקצת היכרות וצעידה בכיוון הלא נכון, בהנחה שסאנסה תחפש מקלט בטירת שחור אצל אחיה הממזר, מתברר שפוד לא ממש יכול לסייע לבריאן אם כי כישוריו הייחודיים, ולא כנושא כלים, אולי עוד יכולים להפתיע בהמשך. היא בכל זאת מאפשרת לו לנסות כשהיא מגלה כיצד הציל את חיי טיריון בקרב הבלאקווטר. אני מחבב גם את פוד וגם את בריאן, אבל למה בזבזנו עליהם זמן, בעצם?

בצפון, ג'ון ויחידת הקומנדו שלו מסתערים על מצודת קאסטר, בדיוק כשמירה כמעט נאנסת במיטב המסורת המקומית ולוק, איש רוס בולטון, מנסה לנצל את המהומה כדי למלט את בראן מבלי שג'ון יידע אי פעם שהיה שם. כמה נוח שבראן מבין ברגע האחרון שהוא יכול להשתלט על גופו של הודור. זה בהחלט היה יכול להיות שימושי גם קודם, נניח. גם לנשות קראסטר יש תפקיד בקרב האחרון הזה, והן חופשיות לראשונה - כשהמבצר המקולל עולה באש, עם כל זיכרון הרוע שהתחולל בו. Burn Motherfucker, Burn.

מבחינות רבות כמעט ולא זזו דברים השבוע, אבל יחסית לפרק שהורכב בעיקר משיחות והליכות, לא מעט קרה, בעיקר בהבנה שלנו את האירועים ובעולמן הפנימי של הדמויות. הפרקים הבאים יצטרכו לספק לנו מעט יותר אקשן כדי לעמוד ברף שהציבה תחילת העונה, אבל באמצע עונתה הרביעית עושה רושם ש"משחקי הכס" נכנסה לשוונג בכיוון הנכון. עכשיו רק קצת פחות דיבורים, וקצת יותר תיזוזים. מי יודע, מתישהו, אולי גם החורף יגיע.