משפחה אנרגטית: מייצרים חשמל מרוח ושמש
משפחת סדן שמתגוררת בחווה בצפון מייצרת בעצמה את כל החשמל שהיא צורכת באמצעות פאנלים סולאריים וטורבינת רוח: "זה דורש מיומנות של שנים, אבל אין מצב שאין לנו חשמל". כמה זה עולה והאם גם אתם יכולים?
אי שם בעמק יזרעאל, בכניסה ליישוב גן נר שבין עפולה לבית שאן, נמצאת החווה של משפחת סדן. באמצעות מערכת של פאנלים סולאריים וטורבינת רוח מייצרת המשפחה בעצמה את כל האנרגיה שהיא צורכת, בלי לשלם שקל לחברת החשמל.
עוד כתבות בערוץ כלכלה ירוקה :
הבדל לסל וחסל: כך אוסטרליה נשארת ירוקה
דוד חסכוני ומכווץ בקבוקים. ירוק על המדף
"תאגידי המים מעמיסים עלויות על הצרכנים"
לפני כשלוש שנים השקיע ניר סדן (49) 150 אלף שקלים בפאנלים סולאריים שמטעינים 12 מצברים שנמצאים בקרון בחווה שמתפרשת על פני 5 דונם. אלא שלא תמיד השמש במלוא עוצמתה, וכדי שבני הבית לא יישארו בחושך בימי החורף, השקיע סדן לפני כשנה וחצי 70 אלף שקלים נוספים והקים טורבינת רוח בגובה 10.5 מטר, שאותה רכש מחברת נתיבי רוח לישראל.
בניגוד למרבית יצרני החשמל הפרטיים שמוכרים את האנרגיה שהם מייצרים לחברת
החשמל ומשתמשים במקביל בשירותי החברה, סדן החליט לפעול באופן "משוחרר ועצמאי", כפי שהוא מגדיר את זה. התעריף שחברת החשמל משלמת ליצרנים גבוה יותר מהמחיר שבו קונה הצרכן את החשמל וכך הם למעשה מורווחים מהעסקה. "המדינה שיחררה את השמש והרוח לתושבים", אומר סדן, "נכון שיותר כלכלי למכור לחברת החשמל, אבל אצלנו האידיאולוגיה ניצחה את הכיס".
סדן, זוגתו אסתר גרין והתינוקת יעלה בת השמונה חודשים צורכים הרבה יותר מהמשפחה הממוצעת. הם משתמשים במכונת כביסה, מפעילים את המזגן שלוש שעות ביום וברשותם כמה מקררים. בנוסף, ניר מייצר לפרנסתו כלים חקלאיים וחלונות הדורשים ריתוך חשמלי. להערכתו, משפחתו צורכת יותר מ-30 קוט"ש ליום וכ-11 אלף קוט"ש בשנה (משפחה ממוצעת צורכת כ-8,500 קוט"ש בשנה - א.ש).
ומה קורה כשאין שמש או רוח, אתם שואלים? "יש לנו 10 ימים כאלה בשנה", מספר סדן, "ואז אני משתמש בגנרטור שמופעל על בנזין. אין מצב שאין לנו חשמל, כי המערכת מתריעה שעתיים לפני שיש מתח נמוך".
בנוסף לעלות המערכת, יש כמובן הוצאות אחזקה. לדברי סדן, על המצברים הוא מוציא בממוצע כ-150 שקל לחודש, אבל תוך 6-7 שנים הוא יחזיר את ההשקעה במערכת ויצחק על כל אלה שמקבלים פעם בחודשיים חשבון לתשלום מחברת החשמל.
בקרוב הוא מתכוון לפתוח בביתו מרכז מבקרים ולהראות כיצד מייצרים חשמל באופן עצמאי לחלוטין, אבל עם זאת הוא מודה שזה לא מתאים לכל אחד. "מדובר במערכת מאד חכמה ואני העברתי ימים כלילות בקרון הסוסים שבו היא יושבת כדי לקרוא את כל הספרים, זה דבר שדורש מיומנות של שנים".
"בסופה אנשים קפאו ולנו היה חשמל"
"הדרך שלי מצריכה אותי להיות מחובר לאיתני הטבע", הוא מספר, "האישה שואלת אותי עד היום אם אפשר להפעיל את מכונת הכביסה. יש תעדוף לדברים חשובים, כלומר ביום שבו אין די שמש ורוח, נדחה את הפעלת המכונה כדי שנוכל לראות חדשות בטלוויזיה". הוא מזכיר שגם ברשת הארצית יש תקלות לעתים: "בסופה האחרונה, לא נעים לומר, אנחנו חגגנו עם כמויות החשמל שהטורבינה ייצרה. היא פשוט טסה, בעוד אנשים קפאו".
לפי החלטת הממשלה, עד שנת 2020 ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת יעמוד
על 10 אחוז, כאשר החשמל שיופק מאנרגיית רוח יעמוד על כ-800 מגוואט, היקף של כ-30 אחוז מכלל ייצור החשמל מאנרגית מתחדשות. בהתאם להחלטה זו, לפני מספר חודשים החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה להעביר את תמ"א 10/ד/12 - תוכנית מתאר ארצית המסדירה את הקמתן של טורבינות רוח בגדלים שונים - להערות הוועדות המחוזיות והשגות הציבור למשך 60 יום.
לשם השוואה, במדינות סקנדינביה ייצור חשמל באמצעות רוח עומד על יותר מ-20 אחוז מצריכת החשמל הלאומית. לפי איגוד החברות לאנרגיה ירוקה לישראל, למרות שהתוכניות הלאומיות מדברות על הפקת שלושה אחוז מצריכת החשמל בישראל באמצעות רוח, בפועל המצב הוא שרק משפחות בודדות עושות זאת.
"אצל מקבלי ההחלטות יש חשש תמידי מהשתלבות של טורבינות רוח בסביבה", מסביר מנכ"ל האיגוד, איתן פרנס. "מדובר במחסום פסיכולוגי שצריך להתגבר עליו וניתן ללמוד ממדינות רבות ומפותחות ברחבי העולם עד כמה ניתן לשלב את הטורבינות במגזר הכפרי וגם במגזר העירוני".
לדברי פרנס, "אנרגיית רוח משלימה את האנרגיה הסולארית במקומות שבהם האנרגיה סולארית לא אפקטיבית, כמו בעונות שבהם אנרגיית השמש חסרה. יש כאן פספוס אמיתי, אבל צריך לזכור שישנם חסמים ביטחוניים והגבלות וסביבתיים כדוגמת פגיעה בציפורים שפוגעת בעיקר בטורבינות הרוח הגבוהות והאפקטיביות ביותר".
דן ריטוב, מנכ"ל נתיבי רוח לישראל, סבור שאם המדינה תתייחס לנושא ברצינות רבה יותר,
הכל ייראה אחרת. "זה כמה שנים שתקועה במשרד הפנים תוכנית שתסדיר את נושא היתרי הבנייה לטורבינות רוח, אבל בפועל התוכנית טרם אושרה".
בישראל קיימות כ-150 טורבינות פרטיות ולדבריו, הן יעילות ביותר משליש משטח המדינה. "ישראל היא מדינה עם פוטנציאל גדול להפקת אנרגיה ירוקה מרוח, אך מאז שאושרה מכסת יצור החשמל מרוח ב-2009, אין תוכנית שמאפשרת הוצאת היתרי בנייה לטורבינות וגם מכסות הייצור, שעמדו על 30 מגוואט, צומצמו".
אם למרות כל הקשיים עשינו לכם חשק להתקין טורבינה בבית, הנה כמה דברים שכדאי לדעת: האזורים המתאימים ביותר לטורבינות רוח בישראל הם רמת הגולן, הגלבוע, צפון מישור החוף, הנגב הצפוני ואילת. מהירות הרוח המתאימה להפעלת טורבינה היא 5 מטר לשנייה, כאשר במישור החוף עומד הממוצע על 3 מטר לשנייה.
טורבינות קטנות שגובהן 6-12 מטר עולות 50 עד 150 אלף שקל, טורבינות בינוניות שגובהן לפחות 12 מטר עולות כ-330 אלף שקל והן מספקות את צרכיהן של ארבע משפחות. כדי להתקין טורבינות רוח יש לפנות למחלקת ההנדסה של הרשות המקומית ולהוציא היתר בנייה להצבתה.
לפנייה לכתב/ת 
