מדוע אין לאף רב אומץ לבטל טבילה במקווה?

שלום רב!

אקדים ואומר כי אני שומרת נידה והולכת למקווה מידי חודש, מאז שהתחתנתי לפני עשר שנים. לפעמים כשאני חושבת לעומק על מהות המצווה, עוברת בי המחשבה כי הרעיון של טבילה במקווה קשור לכך שבזמנים עברו לא היו מקלחות בבתים עם מים זורמים, ולכן החיוב נראה כעין "מקלחת חובה" לאחר המחזור, על מנת שאישה תהיה נקייה. הרי בעבר לא היו מקלחות יום-יומיות, ואילו היום בכל בית יש מקלחת עם מים נקיים וסבון.

• יש לכם שאלה לרב? לחצו כאן  
  

כמו כן, אני יוצאת מנקודת הנחה שכל המים, גם במאגרים, הם בסופו של דבר מים מהשמיים - גם אם חלחלו וגם אם נאגרו. מצחיק שאחרי מקלחת, כשאני מרגישה נקייה ומקורצפת, אני צריכה לטבול במקווה שנכנסו אליו נשים לפני. אינני אומרת כי צריך לוותר על ימי ההפרדה, אבל עם השנים וההתבגרות עוברת בי המחשבה כי זה פשוט חוק מיושן עקב אמצעים שהיו בעבר, וכי היום אין אף רב שלוקח על עצמו אחריות להתקדם לעידן החדש.

אשמח לתשובה (מיכל, איזור המרכז).

תשובה:

מיכל, שלום

ראשית, צריך לומר באופן ברור: הטבילה במקווה בכל הדורות לא הייתה בגלל היגיינה, שכן אם כך, מדוע ההלכה מקפידה דווקא על מים שאינם שאובים? נכון הוא כי ההקפדה על טהרת המשפחה הביאה גם לתוספת ההיגיינה היהודית – באנשים ובנשים – ועובדה זו אינה צריכה להפתיע, גם משום ההכנות לטבילה הדורשות ניקיון מוקדם לפני הטבילה, וגם עצם קביעות החובה בכך.

אבל, כאמור, קשה לראות בצורך לניקיון טעם לחיוב, שכן כפי שהתבטאת בעצמך, אפשר לצערנו במקצת מקומות, להיכנס למקווה טמא ונקי, ולצאת טהור ומלוכלך. אם כי צריך להודות לכל העוסקים במלאכה זו, ששיפרו לאין ערוך את המצב בתקופה האחרונה, כך שכיום רוב המקוואות הינן נקיות ומבריקות.

לכן הייתי מוציא את הניקיון מטעמי המצווה. בכלל, צריך לדעת כי בכל המצוות בתורה, גם אם אנו מחפשים הסברים וטעמים - טעם המצווה חלש יותר מעצם קיומה המעשי, מאחר ומעשה המצווה הוא אחד - ואילו טעמיה יכולים להיות רבים ואף סותרים, גם במעשים שטעמם נראה גלוי ומובן. כך יתכן כי מעשה אחד יתפרש באופנים שונים על פי הזמן והתקופה, "כי כל זמן מאיר בתכונתו" (אגרות הרב קוק, אגרת שעח, שם הגדולים לחיד"א על הרמב"ם והרמב"ן).

הטבילה: לידה מחדש

על כל פנים, העובדה שהטבילה ההלכתית מצריכה מים שאינם שאובים, מים טבעיים מן השמים "ללא מגע יד אדם" - נראה כי מטרתה לגרום לטובל/ת להתחדש

כיצירה בראשיתית; מעין "לידה מחדש" בזעיר אנפין.

כמו שאנו מבצעים לפעמים ריענון והתקנה מחדש למערכות מחשב שתקפו אותן וירוסים או תוכנות שאינן רצויות - כך היא הטבילה. כך היה גם בראשיתו של העולם, שנברא בהצפת המים "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים". אחר כך עברו המים ונראתה היבשה - ואז החלו החיים. גם כאשר רצה הקב"ה להחריב את העולם ולבוראו מחדש, הציף את העולם במי המבול. בחסדי ה' העביר רוח על המים - ושוב התחילו חיים על פני האדמה.

אף אנו, בטבילה, חוזרים אל המקום שבו לא ייתכנו חיים. איננו יכולים לנשום מתחת למים, בטבילת כל גופנו, במקום שבו אין החיים יכולים להתקיים – ואחר כך בעת יציאתנו מן המים - אנו חוזרים ו"נולדים" מחדש. כתינוק במעי אמו שאינו נושם וניזון אך ורק מחסדי אמו שהוא כולו חלק ממנה, גם אנו "מאבדים את האישיות" וחוזרים לבסיס יצר החיים שלנו; עולים מן המים וחוזרים אל החיים. כל טוב (משיב: הרב חיים אירם).

• לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.